יום שלישי, 29 בינואר 2013

ערב עם סוניה

 
לפני כשלושה שבועות התחדשתי לי במצלמה החדשה – הסוני הנהדרת שממשיכה ומפתיעה אותי באיכות הצילומים שהיא מפיקה. ואז גם יצאתי עם גל לשמורת Sepulveda לצלם כמה צילומי בוקר של המקום היפה ושלל ציפורי המים המרהיבים בו. אז אמר לי גל שכדאי לי להגיע גם בערב, לקראת שקיעה, כי המקום נראה שונה, ולא פחות יפה.
אז זה מה שעשיתי אתמול בערב, לסיבוב קצר של הנאה. וזו גם סיבה מצויינת לעצור לרגע את שטף הדיווחים על הטיולים והחוויות השונות מהביקור של אבי ואחי כאן, שהסתיים כבר לפני חודש, ולספר קצת על הכאן ועכשיו.
ומה היה הפעם - אגם שקט, עננים מרשימים, כמובן ציפורים ועופות מים, והיה מקסים בתאורה הרכה והחמימה האופיינית לשעה. לא היו מראות מרהיבים ומיוחדים כמו שתפסתי בפעם הקודמת, כי אף שקנאי לא התנדב לפהק ו/או לעשות רושם על מישהו ממש לפני. גם נחיתות והמראות מרשימות לא היו, כי כולם היו במצברוח סתלבטני של שעת בין הערביים. כנראה שהבטן היתה מלאה, והם העבירו בניחותא את הזמן עד החושך והשינה.
ובכ"ז, בהקפה סביב האגם הקטן הצלחתי לצלם כ-100 תמונות, חלקן יפות לטעמי מאוד. אפילו שאינן מיוחדות בסטנדרט הקודם, הסביבה המוזהבת של לפנות ערב הצליחה מבחינתי לעבור דרך התמונות. אז קבלו כאן בכיף את נבחרת היותר טובות, ומקווה שתהנו ותבינו למה אני נהנה מהמצלמה הזו כ"כ (וזו עדיין רק תחילתה של הידידות הצפויה להיות מופלאה):
ממראות הנוף כללי
שקנאים
ברווזים מסוג ברכיות
על העצים (כמה קטנים וקורמורנים די גדולים)
ועוד כמה


בוקר טוב והמשך שבוע מצויין לכולנו



יום ראשון, 27 בינואר 2013

ההפתעה

התמונה (לא שלי, לצערי) מכאן
הפתעה מרתקת נוספת במוזיאון הימי הנפלא, עליו התחלתי לספר הרשומה הקודמת, היתה ה- HMS-Surprise. זו רפליקה של פריגטה של הצי המלכותי הבריטי מהמאה ה-18. האוניה המקורית נבנתה ב-1757. המאה ה-18 היתה רוויה במלחמות ימיות בין ציים שונים, ועם שודדי ים כאלה ואחרים. לכן צויידה בסוללת תותחים משני צידיה – 20 בסה"כ.
האוניה הזו (הרפליקה) נבנתה ב-1970 כאטרקציה תיירותית נודדת, השתתפה בסרטים והפליגה אלפי מילין ברחבי האוקיינוסים.
גם זו אוניה תלת תרנית מרשימה עד מאוד. היא נראית מיושנת יותר מהכוכב ההודי, ומערך החבלים שלה נראה סבוך ומורכב יותר. כנראה שתכנון האוניות השתבח בין השנים שמפרידות בין השתיים. הנה, כך היא נראתה לנו בלילה שלפני, ומבחוץ (לצערנו לא בעת הפלגה):
כבר בכניסה מקבלת את פנינו מדריכה מבוגרת (מאוד), שגם מצלמת אותנו בפוזה מתבקשת (מבחינתה), וגם מעניקה לנו קצת הסברים. הנה הצילום שלנו, וגם כמה מראות מהסיפון העליון:
אנחנו (כמובן)
התרנים וסבך החבלים
שרותים בצד החרטום
 
נכנסים לגוף האוניה – שם לא הכל פתוח לציבור, אבל מה שכן בהחלט מעניין. סופסוף אפשר לראות מה הולך שם בפנים, אחרי שנים שבהם דמיינתי איך זה נראה, עפ"י הדגמים:
עמדות ירי התותחים שם. לא נעים היה להיות שם תותחן..
ערסלי שינה בין התותחים?
תנור האפיה המרכזי במטבח
 
חדר ישיבות הצוות באולם הירכתיים
 
חדר הקפטן (אם אני זוכר נכון)
 
התחנה השניה הזו במוזיאון היתה נהדרת, וממנה עברנו לתחנה השלישית והרביעית, אבל עליהן בפעם אחרת.
שבוע מהנה ומוצלח לכולנו

                                 

יום שישי, 25 בינואר 2013

הכוכב מהודו


בתור ילד, תמיד ריתקה אותי אוניית המעפילים שבקצה רחוב אלנבי בחיפה. גם הבניין הלבן המרשים וצופן הסוד שלידה, משך וסיקרן. "זה המוזיאון הימי" הסבירו לי ההורים, אם כי איכשהו לא הגענו לשם מעולם (אפילו שהיה די קרוב). אז בחופש הגדול שאחרי כיתה ד`, תפסתי בוקר אחד יוזמה ואת דמי הכיס השבועיים והלכתי ברגל את שני הק"מ למוזיאון. בהתרגשות רבה הושטתי לקופאית את שלוש הלירות ושישים האגורות שביקשה, קיבלתי כרטיס כפול לשני המוזיאונים ובשמחה צעדתי פנימה.
התחלתי מהקומה העליונה, שבה באולם הגדול והקר הוצבו מעין ארגזי זכוכית מוארים, ובתוכם שלל מוצגים. רבים מהם לא עניינו אותי (מטבעות זעירים, חרפושיות ושאר ממצאים שנשלפו מהים), אחדים מרשימו אותי, ואפילו טרחתי לקרוא את ההסברים.
הקומות למטה כבשו אותי לגמרי – שלל דגמי אוניות בנויים בפירוט מרהיב, כולל תותחים זעירים, מפרשים, שורות רבות של משוטים ועוד. כל אלה היוו השלמה מרתקת לחלק מציורים ומעט ההסברים שמצאתי באינציקלופדיה `תרבות` של השכן מהקומה למטה. בשיטתיות עברתי מוצג אחר מוצג, סופג בעונג את הרושם הכביר של התצוגה המרהיבה.
אח"כ עברתי למוזיאון ההעפלה הסמוך, מרותק לשלל הסירות, הספינות, התותחים ושאר המוצגים הקשורים לחיל הים. במיוחד הרשים אותי המיצג שבספינת המעפילים `אף-על-פי-כן`, כי היה לי ברור שזה קשור אלי במיוחד, שהרי אבי נולד על אוניית מעפילים (אחרת, אבל זה לא ממש משנה).
עבר שבוע, והיה לי ברור שאת דמי הכיס (4 לירות לשבוע) אני מקדיש לביקור נוסף. אז הלכתי והתבאסתי כי הבנתי שקצת עבדה עלי הקופאית הקודמת, שלא הבהירה לי שהמחיר לכרטיס לילד היה רק 70 אגורות. אבל כמובן שנכנסתי, ושוב התענגתי על שלל הדגמים המרשימים, וניסיתי אפילו לקרוא מעט גם על המטבעות והמוצגים הזעירים. ושוב נהניתי גם ממוזיאון ההעפלה הסמוך. ובהמשך ביקרתי שם עוד כמה פעמים, עד שמיציתי.
בהמשך התחזק החיבוק שלי לים עוד הרבה יותר, ב-6 שנות פעילות אינטנסיבית בצופי-ים בחיפה, ואפילו הפלגה בודדת על אוניה של צים, שעליה סיפרתי פה פעם.
ואת כל זה (וגם עוד הרבה שאני מדלג כרגע) אני מספר כדי שיהיה ברור שכשהבנתי שהספינות שצילמתי בערב הקודם על הרציף מהוות למעשה קומפלקס של מוזיאון ימי שלם, לא יכולתי להתעלם מהעניין, וביקור במקום ממש התבקש. וזה מה שעשינו, אחרי הסיור הקצר יחסית והמצולם היטב ב- Seaport Village, שברשומה הקודמת.
לאחר שקנינו כרטיסים, התחלנו בהמלצת האיש שבדוכן המכירה, בסיור באוניית המפרש הגדולה. תלת תרנית מרשימה - Star of India, ששמורה עדיין במצב שיט (ומדי שנה יוצאת להפלגה). זו אוניית המפרש העתיקה ביותר שנשתמרה במצב פעיל מאז שנבנתה בשנת 1863. מיו אוניה מרשימה כמו אלו שבסדרה האלמותית `קו-אונידין` הזכורה לטוב.
באוניה עצמה יש שלושה סיפונים שמהווים מיצג פנימי על חיי המחלים של פעם, המטען, האחזקה ושאר מיצגים. אז כמובן שצילמתי המון (במצלמות הישנות עדיין), ואפילו צולמתי. להלן היבול:
מראה כללי מבחוץ
התרנים, מערך החבלים והסולמות החבלים, ותמונות מהסיפונים העליונים החיצוניים
 
חדרון המטבח
חדר אחזקה חיצוני
 
חדר האוכל, חדרי הקצינים  וחדרי הנוסעים
ההגה הגדול והמצפן הצמוד
 
האולם שבירכתיים
 
חדר הרופא וציוד הרפואה (שלא נדע)
 
חדר הניווט ואוסף המפות (מגולגלות)
הירכתיים התחתונות (עץ משולב בפח מסומרר)
מיצג פנימי בחללים הפנימיים, שכולל חדרי אחזקה ומחסנים, חדרי מלחים, שרותים צרים (מאוד) וכמה דגמים וכלים
 
וכמובן, מחסני חבלים עצומים ולוח קשרים גדול (שמזכיר לי את כל הקשרים שאני מכיר משנים)
 

ועל ההמשך הסיור במוזיאון הימי המרתק הזה – בהמשך
סוף שבוע מוצלח לכולנו