טרק הררי בצפון איטליה – יום שני בחמשת המגדלים

 

בבוקר היום השלישי (השני בהרים) התעוררנו בבקתת ההרים והתענגנו מעט על הנוף הנשקף של ההרים סביב. ברור שצילמתי:

אחרי התארגנות, יצאנו לדרך. עשינו את דרכנו בשביל היורד בין העצים לכיוון הנחל שבתחתית העמק. חצינו את הכביש ההררי SR48, והמשכנו במעלה הזרם לאורך הנחל עד לתחנת הרכבל Cortina Skyline – Tofana. אחרי מנוחה קצרה עלינו ברכבל על ההר לנקודה הבאה במסלול. הנה כמה צילומים מהדרך ומנוף ההרים שסביב:

 

הרכבל פורק אותנו בקרבת מה שנקרא Cinque Torri – חמשת המגדלים. שם יש כמה שבילים יפים שסובבים את האתר, וכיף לשוטט שם בין המגדלים. וכמובן – לצלם:

לאחר סיבוב יושבים קצת להנות מהנוף סביב ומהפרחים הנאים:

 

 

המשכנו בדרך מעלה, לעבר בקתת ההרים  Rifugio Averau הממוקמת על אוכף. שם השארנו את הציוד להשגחת חלק מהקבוצה, ועלינו לבקתה הקטהב והגבוהה יותר - Rifugio Nuvolau הממוקמת ממש על השפיץ של ההר הזה שם. המראה משם נהדר. הנה כמה תמונות מהבקתות והנוף:

חזרנו לבקתה שבמרכז האוכף, אספנו את התרמילים שנשמרו עבורנו יפה, והתחלנו בדרך הארוכה מטה, לכיוון נקודת האיסוף. בדרך עשינו עצירה לקפה ונשנושים וצפיה בנוף היפהפה של ההרים והמישורים הירוקים שביניהם והפרחים היפים שבדרך:

 

בנקודה התחתונה על הכביש חברנו למיניבוסים שהסיעו אותנו למלון בקורטינה.

ועל ההמשך – בהמשך.

טרק הררי בצפון איטליה – יום ראשון בהרים

 

בבוקר היום השני נאספנו בשני מיניבוסים לנסיעה לכיוון ההרים. היעד היה קרוב לעיר ההררית קורטינה,בתחנה התחתונה של רכבל לאגאזוי. חלק מהקבוצה החליטו לעלות לפסגה ברכבל. חשבתי להשתפן, אבל החלטתי בכ"ז לעלות ברגל. ככה נראה ההר מלמטה, מפחיד לחשוב על הטיפוס:

העליה ברגל מאתגרת למדי, אך מרתקת. מדובר על מסלול הליכה בתוך מנהרות חצובות בהר, כשהפרש הגובה העליה הוא של 641 מ'. מערכת המנהרות בהר לאגאזוי הקטן (Piccolo Lagazuoi) היא אתר היסטורי מרתק המהווה חלק ממוזיאון פתוח המוקדש למלחמת העולם הראשונה. המנהרות החצובות הללו נחפרו בעבודת כפיים קשה ובתנאים בלתי אפשריים על ידי חיילי הצבא האיטלקי, כחלק מהמלחמה הבלתי פוסקת מול הכוחות האוסטרו-הונגריים. אורכן של המנהרות המרכזיות הוא כשלושה קילומטרים של גרמי מדרגות תלולים ומעברים חצובים בלב הסלע, והן שימשו את החיילים כמחסה, כעמדות תצפית וכדרך התקפה סודית. מזעזע לחשוב על הפרוייקט הזה, ומרתק לטפס דרגן במעלה ההר. הנה כמה צילומים מהמנהרות החשוכות (איך תפקדו שם ללא פנסי ראש?), ומהנוף הנשקף מהפתחים המועטים בדרך למעלה:

הגענו לראש ההר, שם ממוקמת תחנת הרכבל העליונה (לטובת מי שלא טיפס), ונהנינו מהנוף ומשטרודל תפוחים חם ומענג ואספרסו משובח (בכ"ז קרוב לגבול האוסטרי):

משם התחלנו את דרכנו הארוכה לעבר בקתת ההרים בה תוכנן להעביר את הלילה (Rifugio Angelo Dibona). על הדרך נהנינו מהנוף ההררי, מהפריחה האלפינית ואפילו מאיזו עז הרים מקומית:

ארוחת הערב בבקתה היתה נהדרת ממש. לא מה שצפוי בבקתת מטיילים הררית. הבקתה עצמה נראית אסתטית, אם כי יש איזה הלם בלישון במיטות נאות, אבל עדיין 10 מטיילים בחדר. לפחות החדר מושקע. נראה ככה:

ועל ההמשך – בהמשך.