‏הצגת רשומות עם תוויות תאילנד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תאילנד. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 23 במרץ 2012

בטיחות בעבודה

 
ברשימת נושאי הכתיבה שלי יש סיפור שמחכה כבר הרבה מאד זמן, מתוך תקווה לשלב אותו בסדרת החוויות מהביקור בתאילנד שהמשכה מתמהמה. אבל כמה הערות ותמיהות שעלו אצל כמה מכם בתגובות לרשומה על חוטי החשמל המבולגנים, בהתייחסות לתאונות אפשריות, מזמינות אותי לקדם את הסיפור הזה.
ובכן, באותו הטיול לתאילנד, השבוע השלישי והאחרון של חלקי בבילוי היה מכוון לסוג של נופש חופי נעים ונינוח באי הדרומי קו-סאמוי. התמקמנו במלון צנוע שצמוד לחוף, וזה מה שהיה חשוב לנו. המלון הקטן היה בתנופת בניה, וחלק ממנו היה בשיפוץ/הרחבה, אבל זה לא הפריע.
בבוקר שלמחרת הגעתנו, ניגשתי למשרד הקבלה לסדר משהו. איתי בחדר היו לא מעט אנשים, כשלפתע  נשמע מין בום ואיתו נפסק החשמל. ישר חשבתי על איזו תקלה בשנאי, או משהו כזה, אבל לא עשיתי בעצם כלום.
עוברות כמה שניות, ומהחצר נשמעות זעקותיה של אישה בשפה המקומית. היה ברור שקרה משהו גם בלי הבין את השפה, אז יצאנו מהמשרד לראות מה קורה. על משטח הבטון שכב פצוע בחור מקומי כשהברך מדממת ופצע מכוער במצחו.
מחשבות ראשונות לסיוע מיידי נדחו, כי מיד איתי הגיעו לשם שניים מוכשרים ממני – חובש ישראלי ואחות אנגליה (כמדומני). הם עצרו אותו מלנסות לקום, קצת התווכחו מה נכון ומה לא, דרשו מהמקומיים להזמין לו אמבולנס ונראה היה שהם שולטים במצב.
אבל קשה להיות רגוע ולהמשיך בשגרת היום הבליינית מיד אחרי אירוע שכזה, כשהפצוע עדיין שוכב על הרצפה. אז ניסיתי להבין מה בדיוק קרה לו. ובכן, הבחור עבד על הפיגומים של השיפוץ בקומה השניה. מסיבה לא ברורה (בשלב ההוא) הוא נפל ממנו למטה ונפגע. במבט ראשוני מלמטה לא יכולתי ממש לראות מה העניין, אז עליתי לקומה השניה שבשיפוץ והצצתי על הפיגום מלמעלה.
מה שראיתי שם החריד אותי ממש. משטח ההליכה של הפיגום הרעוע, בסה"כ שתי קורות עץ, לא נתמך כמקובל על חלק אחר בפיגום ליצור מבנה יציב לעבודה. במקום זה הם חסכו במאמץ והניחו את אותן קורות עץ על השנאי. למי שלא יודע, השנאי מוזן ממתח גבוה ודואג להוריד את המתח ל-220V המקובלים בשקעים. השנאי עצמו גם הוא היה ג הוא ממוקם באופן אווילי למדי ובלתי בטיחותי בעליל, קרוב מדי לדקל קוקוס.
ובכן, מה שכנראה קרה זה שהבחור המסכן והטיפש עד מאוד, התרוצץ יחף על הפיגומים הרעועים בגשם העדין שירד. כנראה שקורת משטח העבודה נגעה בחוט החשמל שעל השנאי וגרמה לקצר שממנו התחשמל הבחור ולכן נפל.
אם היה נופל אחרת, יכול היה להתחשמל למוות באופן די מיידי, ומזלו שנפל על משטח הבטון ולא אחרת. ואני, המום למדי מהעובדות שהתגלו שלפתי את המצלמה והנצחתי קצת מהאיוולת:
ההתקהלות סביב הפצוע כשמשמאל נראה עמוד החשמל
 
הפיגום והשנאי
 
הפיגום הרעוע הנשען על השנאי
 

בינתיים, למטה על המשטח התווכחו החובש והאחות מה בדיוק ראוי לעשות עד שיגיע האמבולנס, דואגים שלא להזיז את הפגוע, כי שניהם ידעו שאם חלילה הוא נפגע בגב אסור להזיזו. אבת למקומיים היו רעיונות אחרים – למה להזמין אמבולנס יקר? הם הביאו רכב כלשהו, פתחו את הדלת האחורית ופחות או יותר דחפו את המסכן מאחור ופינו אותו.
נראה שהם מתייחסים בהרבה פחות רצינות שם לבטיחות ולסכנות בטיפול שגוי. עצוב להיווכח צדדים האלה.

אז למי שהעיר אז, ברשומה על הכבלים, שהמצב מאוד לא בטיחותי ובטח יש תאונות, זה הסיפור אליו התכוונתי בתגובות. והלוואי והשתפר להם משהו מאז, כי בכ"ז חלפו כבר כ-8 שנים.

סוף שבוע בטוח לכולכם, חברים

יום שני, 20 בפברואר 2012

כבלי חשמל

 
בעקבות התמונות מקאבו שבמכסיקו, הזכרתי בתגובות שיש לי איזו אבחנה בנוגע לתשתיות חשמל, במיוחד במדינות מתפתחות. ומכיוון שהיו כמה תגובות סקרניות, ריכזתי כאן רשמים מטיולים שונים בעולם בהקשר הזה.
ובכן, בפעם הראשונה שנתתי את דעתי לעניין היה בביקור בתאילנד, ב-2004 (התחלתי לתעד בדיעבד את הטיול ההוא, ומתישהו בטח אמשיך). הייתי המום מהבלגן בתשתית החשמל שראיתי בכל המקומות – מהצפון, דרך בנגקוק שבמרכז, ועד קו-סמוי שבדרום. נחרדתי לראות באיזו רמה נמוכה וכמה אילתור יש אצלם בכבלים השונים – חשמל, טלפוניה ואולי עוד כמה כבלים תועים. אז ברור שצילמתי:

 
כבר אז התחלתי לחשוב על כל העניין, והבנתי שבמדינות מפותחות יש נהלים, תקנים ומספיק תקציב להקפיד עליהם ברישוי מתאים. עוד הבנתי שמדינה "מתפתחת", כלומר לא ממש מפותחת אבל נמצאת בתנופת צמיחה, מאלתרים במהירות כדי לתת מענה לצרכים, ולא עוצרים לנקות במסודר את השאריות הקודמות. כנראה שגם גניבת חשמל ושיחות טלפון הם מעשים שכיחים, כך שזו עוד סיבה למצב הנוראי בעיני.
עברה שנה, ומצאתי את עצמי בקניה – מדינה מפותחת הרבה פחות מתאילנד. שם ראיתי דברים מעט שונים. כנראה שהרבה מהמדינה כלל לא מחובר לתשתית החשמל והטלפוניה, אז לא רואים כאלה כבלים. בנסיעה מחוץ למתחם שבו התגוררנו, יצא פעם לראות מהחלון משהו שמאפיין את מה שבכ"ז יש – עמודי שנאים ברמה נמוכה במיוחד. היה מעניין לשמוע מידידי האלג`יראי שהתחתחל גם הוא מהעליבות, שאצלם זה טוב בהרבה. תוך כדי נסיעה הוא צילם, וזה מה שנקלט:
 
עוד שנה חלפה, ושוב היינו בתאילנד. נראה שהשנתיים לא היטיבו על התשתית. התגוררנו במלון חדש, שנבנה ממש כמה ימים קודם. ושוב, החשמל הותקן באופן מאולתר, בשיטת הטלאים. כמה כבלים ממש עברו במרפסת, ואפשר היה לגעת בהם בהושטת יד מבלי להתכופף החוצה כלל. אז שוב צילמתי:
 
ואז טסנו לוייטנאם, ליעד הראשון שהיה הוצימין סיטי (סייגון לשעבר). שם קיבלנו הדגמה לעיקרון של תאילנד אבל בהקצנה. שם המדינה עוד פחות מאורגנת מתאילנד, וצומחת בקצב גבוה אף יותר. וזה בהחלט נראה ככה על כבלי החשמל. אביב צחק אז שצריך להעביר מסרק בתלתלים, והוא ממש לא הגזים. אז קבלו לקט מהמם של צילומים קשים:
 
והנה, חלפו כמה שנים ושוב הגעתי למדינה מתפתחת – מקסיקו. שם הצמיחה איטית יותר, אבל כנראה שיש פחות הקפדה על עניינים תשתיתיים שכאלה (אולי משלמים לכיסו של המפקח קצת יותר), אז יש אכן בלגן, אם כי לא ברמה של תאילנד ווייטנאם. אז קבלו תזכורת שצולמה בקאבו ובפורטו וייארטה:
 
 
וזו היתה רשומה והמחשה על הקשר בין צמיחה כלכלית לכבלים חשמליים.
המשך שבוע נעים ומוצלח לכולכם, חברים

יום שבת, 6 באוגוסט 2011

בצפון תאילנד 2004


הגסט האוס הגדול והדי נוח שבו התאכסנו בצ`אנג מאי היה פופולרי מאוד בקרב הרבה ישראלים צעירים. היה בזה חן, אם כי במינון מוגבל בלבד, מבחינתנו. אבל עם הישראלים שבמקום החלפנו רעיונות על אפשרויות ליציאה לטרקים בסביבה ההררית היפה. מהמקום התארגן טיול ג`יפים בן שלושה ימים. משהו כמו 20 חברה צעירים (ודי קולניים) בשיירה של כ-6 ג`יפים. לנו היה ברור שלמרות המחיר האטרקטיבי, זו לא המתכונת המועדפת מבחינתנו. אנחנו רוצים יותר שקט, יותר קטן ויותר ארוך ויסודי.
בבירורים מסביב הגיע לאוזנינו שמעו של "יוסי סבבה". הבחור מקומי ושמו הזכיר לישראלים יוסי, וסבבה זה בגלל מי שהוא. יצרנו קשר, וחברנו עם עוד זוג בני גילנו בערך, ישראלית והולנדי ושני בניהם בני ה-17 (שלו ושלה). סה"כ שיירה של 3 ג`יפים לסיור מורחב של 4 ימים באיזור.
לקח זמן להתרגל לנהיגה בצד שמאל. בהתחלה הג`יפ של יוסי ומכונאי שנלווה אליו הובילו אותנו קרוב וצמוד, מסמנים לנו איך לנהוג בכביש, כי הכי מסובך זה ההשתלבות בתנועה והפניות שנחוות הפוך מהרגיל. יצאנו לכיוון ההרים. המפה שהיתה לי לא היתה מפורטת, אז קשה לי לשחזר במדוייק את מסלול הנסיעה.
היום הראשון התחיל בנסיעה ארוכה בהרים, בנופים הירוקים המהממים וביקור באיזה כפר. בהמשך ביקור בחווה יפה לגידול סחלבים, ועוד מגוון מזכרות מעניין. חבל שלא צילמתי יותר, אבל בכ"ז:
 
לא מצליח להיזכר איפה בילינו את הלילה. ביום המחרת חווינו את האטרקציה המתבקשת של רכיבה על פילים. זה מרגיש קצת כמו לנסוע על משאית – גדול, מגושם, איטי ושלו. מדי פעם הוא נעצר לקטוף בחדקו צרור עלים טריים, או עוצר להשתכשך מעט בנחל. ברור שצילמתי:
 
בהמשך מבקרים בחוות גידול/גן חיות של נחשים, עקרבים וכאלה, כולל מופע של איזה טיפוס מקומי עם קוברות. גם שם ברור שמצלמים:
 
ממשיכים לנסוע בהרים, עוצרים באיזה כפר נידח (שלושה בתים בקושי), ועוד עצירה להשתכשך במפל מקומי, ונשנוש מתבקש של פירות עסיסיים מקבוצת הליצ`י ואננסים טריים שהמכונאי חותך:
יוסי משתכשך בכיף. אחלה בחור, שאספר עליו בהמשך
לפנות ערב מגיעים לעיר ההררית היפה פאי. מספיקים לעשות סיבוב בשוק האוכל המקומי, ואנחנו המומים ממה שיכול להיות מכונה אצלם אוכל. חוץ משלל ירקות מובן, ומגוון עצום של פירות טריים, יש גם סלסלת קרפדות שניתן לקבל שם על הגריל (ראו בתמונה – לפני ואחרי הצלייה), ומין לקט מוזר שנראה שמישהו גרר איזו רשת על קרקעית השלולית, ואת מה שדלה הוא מציע שם למכירה. את זה לא צילמתי, אבל כמה תמונות מהשוק בכ"ז:
קרפדות טריות בסלסילה ומוכנות כבר על האש
אחד הדברים היפים בתאילנד הוא השימוש שהם עושים במשאבי הטבע הזמינים להם - עץ, במבוק, קליפות עצים ועלים. בפאי ראיתי לראשונה בתים שבמקום רעפים הגג שלהם מחופה בעלים. אלו עלים מסוג מסויים שמחזיקים מעמד כ-3 שנים, ודי אוטמים מפני הגשם. יוסי סיפר שלאט לאט הם עוברים לחיפוי עמיד יותר של פח, ונראה שהשיטה תיעלם לאט. אז צילמתי את הבית הזה:
את הערב מבלים במרכז גדול ומפואר למדי, בארוחה נהדרת ורחצה במעיינות חמים ונעימים (ופוגשים את החבורה הישראלית הגדולה של כל הג`יפים שיצאו איתנו והספיקו הרבה פחות וביותר לחץ
וההמשך – בהמשך..

שבת נעימה ונינוחה, חברים