יום רביעי, 23 בספטמבר 2009

מונוסודיום גלוטמט (MSG)

לפני כמה ימים קיבלתי מסר המזמין אותי להצטרף לאחת הקומונות שכאן בתפוז. בהחלט הוחמאתי מהפניה האישית של מנהלת הקומונה, אותה אינני מכיר, ועניתי לה שאני בספק אם יש ביכולתי להוסיף על עצמי פעילות נוספת, מעבר לאלה שהינן מנת חלקי הרגילה וגם בהן אני מזייף לא מעט. אבל הבטחתי להיכנס ולהציץ, ולתת סיכוי לקומונה לכבוש את ליבי.
אז נכנסתי, ובדיון הראשון בראש הקומונה עסק במרשמים כלשהם. ואחת התגובות הראשונות, שאח"כ זכתה ללט מעט תמיכה וחיזוק מגולשים אחרים, הכילה המלצה ברורה שיש להימנע מלהוסיף למרשם אבקות מרק, בגלל שהן מכילות את החומר המקולל והידוע לשמצה – מונוסודיום גלוטמט, נושא הרשומה.
התגובה ההחלטית הזו הזכירה לי דיון שעלה בנוגע לאותו חומר, במפגש חברים. אז, הטוענת בגנותו של החומר היתה אחת הנשים שגם עוסקת לפרנסתה בתחום המזון, וגם למדה אותו באופן פורמאלי. לעומתה, טענתי אני, שעד כמה שידיעותי מגיעות, אין בחומר הזה כל נזק.
אני אינני מהנדס מזון, ואינני בעל השכלה פורמאלית בתחום, אבל במסגרת עבודתי במפעל מזון שמייצר אבקות מרק, ניצלתי את ההזדמנות ושוחחתי עם מהנדסי מזון שעבדו עימי על החומר המושמץ שמוסף באופן שגרתי לרוב המוצרים. היה לי מעניין לשמוע שהחומר הזה, שנפוץ מאד בטבע, הינו בסה"כ סוג של מלח – מלח של חומצה אמינית נפוצה ונתרן (שנפוץ גם הוא מאד, והינו מרכיב עיקרי במלח שולחני רגיל). הוא נמצא בכמויות לא מבוטלות בבשר, בעגבניות, בגבינות (במיוחד הגבינות הקשות), ואף בחלב אם.
לקראת כתיבת הרשומה, קראתי שוב על החומר בוויקיפדיה, ואכן מצויין שם שהחומר נמצא בהרבה מיני מזונות טבעיים, ונערכו אינספור מחקרים לבדיקת נזקים שהוא עלול להיות אחראי להם, ושום סימן לא התגלה לאיזשהו אפקט שלילי מצטבר או מתמשך (מלבד פגיעה זמנית בחוש הטעם בצריכת כמות מוגזמת ממנו).
ולהתרשמותכם, מהערך שבוויקיפדיה, הנה טבלה המציינת כמויות ממנו במגוון מוצרי מזון בסיסיים: 
מזון
גלוטמט חופשי (מ"ג ל-100 גרם)
גלוטמט קשור (מ"ג ל-100 גרם)
רוטב סויה סיני
1090
-
גבינת פרמזן
1200
9847
עגבניות
140
238
אפונה
200
5583
תירס
130
1765
חלב פרה
2
819
חלב אם
22
229
ביצים
23
1583
בשר עוף
44
3309
בשר בקר
33
2846
דג סלמון
20
2216

אם כך הדבר, מעניין אותי מדוע יצא לחומר שם שלילי כ"כ, שאנשים רבים מתפתים להביע בעניינו דיעות נחרצות ללא ידיעה. אולי זה שמו המאד "כימי" שמשדר משהו מאד רע ומלאכותי, ששומר נפשו ירחק ממנו? אני מניח שיש בזה מן ההסבר, אבל עדיין אותה נטייה לומר "אמיתות" המבוססות על שמועות בלבד, ברצינות תהומית ונחישות של מישהו שיודע עובדות לאשורן, תמוהה בעיני.

ומאידך, אני לא אמור להיות מופתע מהעניין. אני מכיר מאד מקרוב לא מעט אנשים המחזיקים בדיעות קיצוניות למדי בענייני תזונה, בנוגע למה שבריא ולמה שלא, ורוב ידיעותיהם מבוססות על שמועות, חלקי אמיתות, קריאה סלקטיבית של חומר מגמתי שתומך בתיזות שלהם, וכיבוי כל מנגנון ספקני שבו הם עושים שימוש תדיר בכל עניין אחר. זה הופך אצל לא מעט למשהו מעין דתי, עליו לא מפקפקים. ואולי באמת אקדיש לנושא קצת יותר, בגלל המטענים האמוניים והיצריים שהוא טומן בחובו.


ופינת הפירגון הפעם, לבלוגים נפלאים בענייני בישול, אבל לא רק:
לאריאלה פיקסלר אלון, שסגנונה התוסס משלב סיפורים אישיים מקסימים ומרשמים מעוררי חשק
ל-ayeletba, שבנוסף לחוויות מטבח מוסיפה טעם גם להיבטים אחרים בחיים
לאילה56 שחוץ ממתכונים, גם אצלה יש הגיגים ועניינים מרתקים

וקריאה נוספת - כאן
שנה טובה ובריאה לכולם

והערת הבהרה בעקבות התגובות – ברשומה אני לא מנסה לטעון שהחומר בריא. ברור שבכמויות גדולות הוא מזיק (אגב, גם סתם מלח רגיל). אני אישית משתדל לאכול מזון קרוב לשדה ככל הניתן, ובכלל לשמור על איזון ופרופורציות.  הרעיון ברשומה הוא להדגיש את הנטיה האנושית לפנאטיות בנושא, ולאמירות לא מבוססות שמקורן בשמועות בלבד, ברגע שמגיעים לענייני מזון ובריאות.


יום שני, 21 בספטמבר 2009

חשבון נפש

במפגש לפני שבועיים עם חברינו, איתם חגגנו גם את ראש השנה, מצאתי את עצמי מתמודד עם אמיתות לא פשוטות, שהצריכו ממני לעשות חשבון נפש בנוגע להתנהלותי ולהשפעותיה.
ובכן, תחילתם של הדברים עוד בטרם נסיעתי לכאן, לארה"ב. המטרה שמעבר לביסוס העסקי של הפעילות כאן היתה להעתיר מידיעותי ונסיוני על האמריקאים, לסייע בהדרכה ולתרום את חלקי לשוק שכאן.
אלא שהדברים, אני נאלץ להודות, לא התנהלו כפי שתכננתי. די סמוך למועד הגעתי לכאן, לארה"ב, החלו לעלות לפני השטח סימנים מדאיגים בכלכלה האמריקאית. מחירי הנפט בבורסת הסחורות נסקו לגבהים שוברי שיאים, מחירי המתכות עלו גם הם לרמות שיא, החלו להישמע קולות המצביעים על אי יציבות במערכות הפיננסיות וכיו"ב בעיות כלכליות לא מבוטלות.
אני מבחינתי, עשיתי את המיטב שיכולתי – עבדתי קשה ובמסירות, הדרכתי, שיפרתי את כל מה שתכננתי ואף מעבר לכך. התוצאות, למרות היותן טובות למדי, אי אפשר להתכחש להיבטים המקומיים והמוגבלים שלהן. ולא עבר זמן רב, ולמרות מאמצי הניכרים קרסה המערכת הבנקאית האמריקאית, חברות ענק פורקו, טריליוני דולרים הושקעו בנסיון לבלום את המשבר ומיליוני אנשים בעולם איבדו את מקומות עבודתם.
כן, אני יודע שאני בהחלט לא לבד בעניין, ויש עוד כמה אנשים שהיתה להם איזו השפעה תורמת למשבר, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח, והרי הכל התחיל בדיוק שהגעתי, ואין באפשרותי להיתלות במקריות בלבד. בנוסף, עם עזיבתי את הארץ החלו הסדקים בממשלה הקודמת להפער, יותר מקרי שחיתות צצו על פני השטח, וגל עכור עבר על המדינה ששיאו באלימות הגואה של הקייץ האחרון. גם במקרה הזה, ברור שאינני היחיד האחראי על שלמות הממשלה והיציבות החברתית, אבל גם פה לא מרפה ממני השאלה המנקרת, מה יכול היה להיות לולא עזבתי את ארצנו ואילו רק הייתי ער יותר לבעייתיות המהלך.
ובכן, חברים, לא פשוטות המסקנות של חשבון הנפש הזה, ואני בהחלט לא יוצא ממנו טוב מדי. אבל אני מבטיח שאעשה כל מאמץ להחזיר את היציבות הכלכלית העולמית למסלול אופטימי יותר, וגם לנסות ולהשפיע על החברה והשלטון שבארץ. אני משוכנע שהדרך לתיקון הנזקים ארוכה, ותצריך מאמץ עולמי כללי, אבל אתם בהחלט יכולים להיות סמוכים ובטוחים שמאמצי אלה, עליהם אני מתחייב בפניכם פה ישאו פרי, והכלכלה תחזור למסלול יציב ואיתן. וגם אם התהליך יארך מס` שנים, מבטיח אני לכם שלא ארפה ידי מהמאמץ הנדרש עד להשגת היעד הנכסף. ואז, מקווה אני לחזור שוב ולסכם בפניכם את התהליך הכואב שעברנו, אבל גם להתנחם בתוצאה הנאה שעליה אני מתחייב כאן.
שלכם בנאמנות, עופר D.
()

וכדי שלא תחשבו שאני חושב רק על עצמי, אז אנצל בשמחה, שוב, את הפינה החדשית לפירגון וחיבה לחברים ואמליץ על שלוש בלוגריות מדהימות, שנכנסות מתחת לעור, ברגישות, חדות ועומק:
סיוון, הלא היא SIV30 שלא מפסיקה להתפתח לכיווני ידע ויצירה, ותמיד עוזרת ותומכת
הר קסמים, שמפליאה לחולל קסמים בכל רשומה, ומעודדת ומפרגנת בכיף
קדחת צהובה, שלא עושה לעצמה חשבון ומישירה מבט גם לפינותיה האפלות, בשנינות וחדות.

יום ראשון, 20 בספטמבר 2009

בשבחי הספונטניות

אתמול חגגנו את השנה החדשה עם חברים הבארווין. היה מאד נחמד, ויחד בילינו עד שעה מאוחרת אחרי שאכלנו כצפוי יותר מדי.
את הבוקר התחלנו מאוחר כצפוי, מתעוררים השלבים לאט לאט לאורך שעות הבוקר.
בניחותא בילינו לאורך היום, מתעצלים לצאת לטיול מקומי, ומבלים יחד את השעות לפני החזרה המתוכננת הביתה שלנו, והטיסה לווגאס לבילוי המשך ההסופ"ש של של החברים.
איכשהו, עלתה פתאום האפשרות שהאישה תצטרף אל החברים לטיסה, ואני אאסוף אותה ביום שני מנמל תעופה שקרוב לבית. פירגנתי בכיף ותכננתי על פעילות כייפית חלופית עם הילדים בבית. לא התארכו השעות, ועלה הרעיון שהבן הבוגר יקח את הבת עם האוטו הביתה, וגם אני אצטרף ליומיים בילוי עם האישה, החברים ועוד חברים בווגאס. בדיקה מהירה, והוסף חדר להזמנה, וכרטיס טיסה נוסף, פחות משעה לפני היציאה מהבית. אפילו מספיק בגדים אין לי, אבל למי באמת איכפת?
אז זה מה שקורה, ולכן אני נעלם לכם מכאן ליומיים הקרובים. היציאה לנמל בעוד כרבע שעה, אז באמת צריך להזדרז.
חג שמח לכולם, וחוויות – בהמשך השבוע

יום חמישי, 17 בספטמבר 2009

הגיגים לחגים – ראש השנה

הרשומה הראשונה בסדרה עליה הכרזתי הולכת להיות קלה למדי. כי לרובנו, החילוניים, יש מושג ברור למדי מה עושים לקראת ראש השנה, ומה המשמעויות ההגיוניות עבורנו. ובכ"ז, הגיוני לפתוח את הסדרה הזו בעיון חילוני בחג הראשון שפותח את השנה החדשה.
עבור האדם הדתי, ראש השנה הוא העניין די פשוט. ישנם עיונים וכתבים למכביר העוסקים במשמעויות החג, בקדושתו, בריטואלים הנדרשים ובשלל המצוות הכרוכות בו. ומכיוון שאף למלומד ביותר מביניהם אין סיכוי להכיר את כל החומר הנכתב, הרי שעבורם תמיד תימצאנה משמעויות והיבטים חדשים להעסיק עצמם בהם, גם אם הם סקרנים ביותר.
אבל לחילוני, שממילא לא ממש עושה שימוש בלוח השנה העברי, וששלל המצוות, גם אם הוא מודע אליהם, לא ממש אומרות לו הרבה, פרט אולי למסורות מבית אבא/סבא. מה לנו ולחג הזה מלבד שני ימי החופשה שנופלים עלינו, עם תקווה שלא יפול כמו השנה בדיוק בסופ"ש. ובכן, לנו החילונים האתאיסטים יש כמה מנהגים שנגזרים מהמסורות, וקיבלו זווית יפה ומכובדת שנכונה גם עבורנו. ובאלה הבאים אני לא מקורי הפעם.

הסליחות

חודש אלול כולו, ובמיוחד לקראת ראש השנה, אמור להיות מוקדש לסליחות, כפי שלימדו אותנו בבי"ס. אין לי מושג ממש מה עושים הדתיים בעניין, ועד כמה רציניים הם בקיומה של מצווה זו, למרות שלא זכיתי מעודי לכל בקשת סליחה ממישהו דתי (ולא שלא היו סיבות).
הגרסה שלי אישית של המנהג העתיק, שללא מקוריות מיוחדת אני חולק עם חלק גדול מהציבור החילוני קיבלה ביטוי יפה ושונה שמשמעותו – איחולי "שנה טובה". סביב ראש השנה, בעיקר לפניו אך גם אחריו, זו הזדמנות לחדש קשרים שהזנחנו כל השנה, לדרוש בשלומם של מי שקצת שכחנו, לשלוח מסרים חמים לקרובים וידידים רחוקים שמלבד המועד הזה אין באמת הזדמנות אחרת לגלות עניין הדדי.
כמובן שהדרך המועדפת היא שיחה אישית, גם אם טלפונית. מכתבים אישיים בדואר, אלה שהיו נפוצים פעם כל-כך וקסמם לא פג עדיין, הומרו רובם בהודאות דואל שמהן אני דווקא מעדיף להימנע. לא אזכיר הודעות SMS שלדעתי עדיפה מהן אפילו התעלמות מוחלטת.

חשבון הנפש – עת הסיכומים

סיומה של שנה ותחילתה של חדשה, זו הזדמנות מצוינת להביט לאחור ולסכם לעצמנו – מה רצינו, מה עשינו, מה השגנו ומה פספסנו. ולנו החילונים ישנה פריבילגיה מיוחדת, לערוך את הסיכום פעמיים בשנה. אני מעדיף פעמיים, כי זה מאפשר תיקון ברזולוציה טובה יותר, מעין דו"ח עצמי חצי שנתי. זה גם נושא טוב ומעניין לשיחה משפחתית.

התכנסות משפחתית

ההיבט הכי טריוויאלי של כולנו, וכאן אין להבדיל בין החילוניים לדתיים, זו ההזדמנות למפגשי משפחה וחברים, לארוחות חג חגיגיות ומיוחדות שמפגישות לא פעם צדדים במשפחה שבאופן שוטף לא נפגשים.
לצערי, לא אחת ראיתי שדווקא אדיקות דתית יתירה של חוזרים בתשובה פורמת את המרקם הזה, בהחרימם מטעמי כשרות מוקפדת את יתר בני משפחתם, כשהם מדירים רגליהם מביתם של הכופרים.

אז זו הרשומה הראשונה בסדרה. והיא אכן כנראה לא ממש מחדשת יותר מדי בעניין, בגלל טבעו של החג הזה. אני מניח שהאתגר ברשומות הבאות (יום כיפור, סוכות, חנוכה...) יהיה גדול יותר, והתוצאה, אני מקווה, תהייה מעניינת אף יותר.
ובהזדמנות זו, אאחל לכולנו, בבלוגייה, בתפוז ובכלל בארץ:

שנת ביטחון, בריאות, שגשוג ויצירה


והכיף החדש לאחרונה, של פרגון והמלצות, והפעם בלוגים מילוליים:
על נהייה עמומה – שבחן, שנינות והומור תמיד מפתיעה
על דקה לארבעים שמפליאה לכתוב על כל נושא
ועל יופי6 שמפליא לכתוב ברגישות ועין בוחנת

יום שלישי, 15 בספטמבר 2009

שלוש נקודות (יותר או פחות)

לא קלה לי הכתיבה בימים האחרונים. הדברים מתקשים לצאת, הריכוז ממאן לשתף פעולה. ולא שחסר לי על מה לכתוב, כי רשימת הנושאים מתפוצצת מרעיונות שממש מתחשק לי לכתוב עליהם. על טיול נוסף בלס ווגס; על המקומות האחרים שבניו-יורק עליהם טרם סיפרתי; על שובו של הבן שהביא הביתה סוג של רגיעה אסטרטגית הנוגעת לטווח הארוך, אבל המון רעש בטווח הקצר; על החגים שלי, כפי שהבטחתי; על נושאים מהעבר הרחוק, יותר או פחות; הגיגים שונים בנושאים שונים ועוד. רק שהריכוז מסרב לשתף פעולה. אני חושב על משהו ומייד מתעייף, אני מנסה, וישר מתחשק לי לישון. משבר כתיבה קראו לזה בשאלון של הרשומה הקודמת.
אז כמו שעניתי שם, אני מעיין לי ברשימת הנושאים שהכנתי מראש, מחפש נושא קליל וחביב, כזה לא מחייב ולא מעיק רגשית. והנה מצאתי: אחד קליל וקצר יחסית. כי כפי שאני מכיר על עצמי, אם אינני יודע מה לעשות – אני עושה. ומתוך העשייה יבואו הרעיונות, הכח, המרץ והתנופה המוחודשת. ואם לא תצא רשומה טובה, כפי שאולי הייתי רוצה, אבקש סליחה בנימוס, וקצת עידוד למעבר המכשול הזמני יחד. ומקווה שבאמת, בחודש הסליחות, העניין יחליק יותר בקלות. אז קדימה, בקפיצת ראש לנושא.
ובכן, כולנו מכירים את סימן הפיסוק השגרתי והנפוץ – הנקודה. היא סימן הפיסוק המקובל בשפות רבות לציון סיום משפט. (כמו במשפט האחרון).
גם מוכר לכולנו סימן השלוש נקודות (...) שמציינות את מקומו של טקסט שלא נכתב מסיבות שונות. לרוב כמובן בסיומו של משפט, אבל לעיתים גם לפניו (בציטוטים). מהוויקיפדיה, להלן כמה דוגמאות:
·        במקום שבו על הקורא להשלים את המשך הכתוב בעצמו: "שלם את החשבון, אחרת..."
·        כדי לבטא רגש או היסוס של הטקסט: "הייתי מדבר אתו… אבל הוא קצת מפחיד אותי…".
·        כדי לסמן את סופה של בדיחה או הלצה: "הלוואי שהייתי יכול לעזור לך, אבל אני לא רוצה..."
באותו מקום בוויקיפדיה מצויין גם (בהמשך לדוגמאות) שבתרבות האינטרנט, בפרט אצל בני נוער, משמשות לעתים שלוש נקודות (או יותר) במקום סימן פיסוק אחר. וזה בדיוק מה שאליו רציתי להתייחש.
לא פעם אנחנו רואים שרשרת נקודות שכסו (גם בטקסטים של האישה שאיתי), שבאים לציין שיש המשך למשפט, והמשך ארוך. לא סתם 3 נקודות, אלא הרבה יותר. ונראה שלכולנו ברור מה הכוונה, ואיכשהו, התרגלנו שאורך הסימן מציין משהו הנוגע לאורך ההמשך. כנ"ל באוסף סימני קריאה, או בסימני שאלה. לא רק !!! שמציינות קריאה רמה, אלא !!!!!1 שמציינות שאגה ממש (בחוסר נימוס ילדותי ומטופש). כנ"ל ברצפים של סימני שאלה.
ואני, בנטייתי (המוגזמת לא פעם) ללשון המעטה, מצאתי את עצמי מאמץ סימן פיסוק חדש – שתי נקודות (..) כי אם נקודה בודדת זה ללא המשך, שלוש (ויותר) נקודות זה המשך, אז ברוח זו שתי הנקודות זה סיום אבל לא מוחלט של המשפט. משהו שאומר בערך "ותחשבו על זה", או גם "אפשר להוסיף על כך, אבל לא ממש מוכרחים".
ולשם הדגמה, להלן כמה ציטוטים של משפטי תגובה שלי ברשומות שונות:
·        וכל שלל הברכות האופייניות שיחולו עלייך, עלי, על הבלוגיה ועל כל עם ישראל..
·        ולרשומה אחכה בסבלנות..
·        אלו פשוט הגעגועים שפרצו להם החוצה..
·        והרבנים החביבים שלך, על משוגותיהם ונלעגותם, הם כ"כ אנחנו..

אני בטוח שזה לא תקני (כפי שגם הבנתי מעינת, בבלוג המילים המקסים שלה), אבל זה נראה לי מאד מתאים לרעיון.
ופינת הפירגון הכייפית היום מוקדשת לשלושה (כי רק כך יש סיכוי להספיק איכשהו לפרגן לכל מי שהייתי שמח):
·        לעינת, שאותה ציינתי, שמביאה עיונים ודיונים בנוגע לשפה העברית, בחן ועניין
·        למוטיאור, שתמיד מענג אותי בסגנונו המעודן וכתיבתו המושחזת (שממנו העתקתי כמה מהדוגמאות)
·        וליעל, הידועה כ-orelie, שבמגוון הנושאים שהיא מעלה, מצליחה לרוב לרגש ולגעת אצלי בנימים עמוקים (וגם מתגובותי אצלה העתקתי דוגמאות)

יום שישי, 11 בספטמבר 2009

שאלון הבלוגרים התפוזי הראשון

בצלאל פתח ביוזמה חדשה ויפה במסגרת חודש הבלוגים -  שאלון הבלוגרים התפוזי הראשון. 
אז למרות שלא אחת אני נדרש להתייחס לעצם פעילותי כאן בבלוג, בהיותה הפעילות התחביבית העיקרית שלי בימים אלה, נראה היה לי מתאים להיכנס לפורמט האחיד ולענות גם על השאלון הזה.
היה גם יפה לראות כבר מהיבול הראשוני של שאלונים שמולאו, ולהבין שאני חולק נקודות דמיון רבות בהתנהלות הבלוגרית שלי, לפחות עם אלו שעליהם אני מנוי (לא שזה אמור להפתיע).

אז אתחיל

1.       ספר לנו על הרגע או האירוע שבו החלטת לפתוח בלוג. הרי זהו רגע מכונן בחייו של בלוגר (שלפניו היה "סתם" אדם). מה היה הטריגר או מי היה האדם שבזכותו הצטרפת לקהילת הבלוגרים?
לפני כשנה וחצי נשלחתי במסגרת עבודה לארה"ב. היה ברור לי שהשליחות הזו תזמן לי חוויות רבות שהייתי רוצה לתעד ולפרסם. ניסיתי לבדוק אם יש עניין להעלות את הרשומות בפורומים וקהילות בענייני ספרות בהם אני פעיל, והיתה היענות יפה. רק שאני הרגשתי שהבמה לא נכונה, כי יש גבול כמה אוף-טופיק אני יכול להעלותץ נוריתהה הציעה לי פינה אישית אצלה בבלוג המאד פופולארי, וזה הוביל אותי למחשבה שאולי בכלל נכון לי לפתוח בלוג לעצמי. אז לקח קצת זמן עד שהתחלתי בפועל לכתוב, אבל משהגיע התגובה הראשונית החמה (בדמותן של מאות כניסות) זה הכניס הי עידוד שלא דעך עד היום.
2.       איך חשבת שהבלוג ייראה כשפתחת אותו? בוודאי הייתה לך תוכנית פעולה מסודרת... לכתוב בנושאים מסוימים, בקצב מסוים. האם אתה כותב על אותם נושאים או ששינית כיוון בדרך?
לא ממש הכרתי את עולם הבלוגים לפני שהצטרפתי. הייתי מנוי על כמה בלוגים בודדים מהיכרויות קודמות, אבל זה לא ממש צייר תמונה עתידית כלשהי. המחשבה היתה שבבלוג אעלה חוויות מהשהות כאן בארה"ב, מקריאה ספרים, ושאר עניינים שאני מוצא בהם עניין. ומכיוון שדמותי גלויה, היה לי ברור שיש עניינים שעליהם לא אכתוב. עם הזמן למדתי לשתף יותר ולהשתחרר, ולהעלות גם עניינים בעלי אופי אישי מובהק. ייתכן שלמדתי בדרך לא להתבייש באלה.
3.       לו היית מתחיל מחדש היום, כשאתה כבר יודע ומכיר את מערכת היחסים שלך עם הבלוג, האם היית משנה משהו? כותב אחרת?
יש תהליך התפתחות רציף בכתיבה, בהיחשפות ובבנייתה של הרשת החברתית שכאן. לא נראה לי שהייתי מסוגל להתחיל אחרת, וממילא אני מתפתח עם הזמן, אז הדברים מנווטים למקומות שעושים לי טוב באופן שוטף.
4.       איזה שיר כאילו נכתב ממש על הבלוג שלך ויכול לתאר אותו? (ניתן לצרף קישור לשירונט)
לא נראה לי שיש כזה.
5.       האם יש לך רשומה שבמבט לאחור התחרטת שפרסמת אותה? האם החלטת לבטל אותה בעקבות זאת, או שבחרת להשאיר את העבר במקומו?
לא ממש. אני בהחלט שלם עם מה שפרסמתי. ישנה רשומה אחת בודדת שנכתבה ולא עלתה. הנושא היה טעון ואישי מדי. 
6.       כל בלוגר חווה משבר כתיבה. לפעמים מתרצים אותו בחוסר זמן, עומס בעבודה, בלימודים, במשפחה... ולפעמים זו פשוט המוזה שלוקחת חופשה. אם זה כבר קרה לך, אנחנו נשמח לדעת איך המשבר הגיע אליך ומה עשית כדי לצאת ממנו.
לא חוויתי עד היום משבר ממשי (סה"כ שנה וארבעה חדשי פעילות). יש לי בקנה רשימה ארוכה של נושאים שאני רוצה לכתוב עליהם, ורק מחכה להזדמנות.
7.       כשאתה מדפדף אחורה בבלוג שלך ועובר על רשומות ישנות, האם יש לך רשומה מן העבר שהיית מפרסם היום שוב? למה?
ישנן כמה טובות שפירסמתי בהתחלה, כשהרבה מהמנויים הנוכחיים כאן לא הכירו אותי. אותן הייתי שמח להעלוטת שוב. בגלל זה היתה תקופה שבה יזמתי שרשור שבועי בפורום הבלוגיה שכותרתו "רשומות עלומות" שבו הוזמן קהל הבלוגרים להיכנס שוב לרשומות עבר. סה"כ נראה היה שהיוזמה לא מביאה כניסות חדשות, אבל אני גיליתי שם כמה מכם, קהל קוראי, והשלמתי חוסרים לאחור.
8.       איזו רשומה של בלוגר אחר שקראת, הרגשת כאילו היית יכול לכתוב אותה בעצמך?
ישנן לא מעט רשומות נפלאות שכאלה, שפשוט מישהו אחר כתב אותי ממש. זה חלק מהקסם פה, וכל פעם שזה קורה אני מציין זאת במפורש, בעונג גדול. לא פעם אותן רשומות כותבות אותי הרבה יותר טוב ממה שאני הייתי מצליח, ואז העונג גדול שבעתיים.
9.       איך אתה מקדם את הבלוג שלך? (קישור בחתימה? המלצות בפורום? משתף בפייסבוק? מצייץ בטוויטר? שולח במייל לחברים?)
בחתימה שלי יש קישור לבלוג, כך שמי שרואה אותי בכל מקום שהוא, יכול להיכנס.
מכיוון שאני פעיל (פחות ועדיין) בכמה פורומים וקומונות, אז מידי פעם כשיש רשומה שנוגעת לעניינו של אותו פורום , אני מעלה את הרשומה שם, או מזמין אותם להיכנס אלי (לפי אופייה).
מדי פעם אני גם מעלה קישור לפורום הבלוגיה, אבל רק לרשומות מתאימות.
אבל האמצעי העיקרי הוא ביצירת קשרים אישיים. אני מגיב הרבה בבלוגים של אחרים, ורוב ההיכרויות שלי הן תולדה של תגובות הדדיות ורצון הדדי להכיר. וזה חלק גדול מהקסם שפה :-)
10.   ושאלה אחרונה חביבה - פינת הפירגון: איזה בלוג אתה קורא בקביעות ולא מחמיץ אף רשומה שלו?
קודם כל – היוזמה של פינת פירגון נהדרת.
ולעצם השאלה – אני מנוי להרבה בלוגים. הרבה יותר מיכולת ההתייחסות שלי. ישנם בלוגים עם אופי של רשומות רבות ביום, אז ברור שלעיתים מתפספס לי. בבלוגים אחרים אני באמת משתדל לא להחסיר אף רשומה. זה לא מצליח לי באמת, ובתיבת המסרים יש יותר מ-900 הודעות על רשומות שבכ"ז פספסתי. אז אני מתקשה לומר ביושר לב שאני לא מפספס.
אבל לעונג לי לצרף קישור לאחת הרשומות שמאוד קרובה לליבי, על מפלצת הספגטי המעופפת, בבלוג שאני מאד אוהב, של ענתר. ומכיוון שהחודש שלם, אני מניח שעוד אעלה הרבה רשומות נפלאות מבלוגים שאני מאד אוהב.
שבת שלום וסופ"ש נהדר לכולנו                                    


יום שלישי, 8 בספטמבר 2009

הר פַלוֹמַר

מכירים את הריגוש הזה, שמגיעים למקום אייקוני, כזה ששנים מככב במוּדעוּת שלכם כבעל ערך מיוחד? ובכן, זה הסיפור של הטיול הזה שעליו אני רוצה לספר, ומקווה להצליח להעביר לכם את ההתרגשות העזה שאחזה בי במקום המופלא הזה - מצפה הכוכבים שעל הר פלומר.
ובכן, הטיול הזה נולד למעשה לפני כשנה. נסענו אז לסן דייגו, ובדרך אני פתאום קולט שלט המסביר שהדרך להר פלומר היא בפניה ימינה. פתאום היה לי מין שוק קטן. איכשהו, למרות שהיה ברור לי שיש מקום אמיתי ופיזי שכזה, הר פלומר עם הטלסקופ המפורסם היה מקום מיתי עבורי, מין אייקון לציון חקר החלל, בו התעניינתי לא מעט. ופתאום זה אמיתי, וזה קרוב יחסית לבית.
בסופ"ש הארוך הנוכחי (יש לאמריקאים מנהג יפה שפעם בכמה זמן יש כאן חן שבו מאריכים את הסופ"ש ביום נוסף) תכננו שוב לבקר ולבלות עם חברינו המקסימים בארווין. בתוכנית היו ארוחות יחד, והנאה משותפת רגילה, ושיחות על דא והא, ובחיינו היה הרבה הוא הא כזה שהצריך לא מעט שיחות. אבל בנוסף, לי היתה תוכנית משלי לשכנע אותם ולצאת לביקור במקום.
אז משהעליתי את האפשרות נרשמה התלהבות כללית אך מסוייגת. כי המרחק אמנם רק 100 מייל מהבית שלהם, אבל כולל לא מעט מהמיילים האלה בנסיעות הרריות מתפתלות. וזה לא עבר בקלות אצל כולם. אבל שידולים ושכנועים עבדו יפה, ולמחרת יצאנו קצת אחרי 9:00.
כשני שליש מהדרך עברו בנסיעה נינוחה בכבישים הראשיים, כשאנחנו מנצלים את הזמן לשיחות, הבן מנמנמת מאחור עם אוזניון ואייפוד, והבן הצעיר שלהם עסוק באיזה משחק אלקטרוני. מרגע שהגענו לתחילת העליות נמסר ההגה בידי האישה, כחלק מעיסקת השכנוע שכוונה לתת לה יותר שליטה במתרחש ולשפר את הרגשתה.
הדרך ההררית התפתלה, כשלא פעם אנו עוקפים רוכבי אופניים אמביציוניים שמטפסים על ההר, ומולנו שועטים אופנועים במהירויות גבוהות והשכבות מרשימות בסיבובים. ניסיתי לצלם אבל זה כל מה שיצא:
אופנוע בירידה
ה-GPS שבו נראית הדרך המתפתלת (להנאתי הרבה)
בצומת שבחלק העליון ראינו מין פונדק דרכים עם מסעדה, ועשרות אופנוענים מתקהלים שם לחוויות רכיבת סופ"ש משותפות:
 

כשהגענו לפסגה, נגלתה לפנינו הכיפה הגדולה של הטלסקופ, זוהרת בלבן בוהק על רקע שמיים כחולים כהים (הודות לגובה ולאוויר הנקי והקריר). סביבה לא מעט עצים יפהפיים במיוחד, וריח קסום ומתקתק מעט שאח"כ הבנתי שמקורו בפירות של עץ שנראה ממין דומה לקטלב הארצישראלי.
אז להלן מבחר צילומים מאיזור המצפה, הכוללים גם את כיפת הענק של הטלסקופ ועוד 4 כיפות קטנות של טלסקופים נוספים שבאותו אתר.

לאחר שנרשמנו לסיור המודרך של 1:30 ובילינו כמה דקות בגלריית צילומים חלליים מרהיבים ובכמה תצוגות, יצאנו למבנה העיקרי לסיור עצמאי מקדים. שם זכינו בכמה תמונות שסיפרו קצת על ההיסטוריה של המקום, על תהליכי הבניה וכו`, הסברים שמימלא שמענו בסיור. אז יצאנו שוב החוצה להמתין לסיור עצנו, נחים בינתיים עם פלטה עגולה וענקית מבטון, שבהמשך הסתבר לנו ששימשה להרצת המערכות כתחליף לעדשה, לפני שהותקנה העדשה עצמה.
הסיור החל בהסברים על המבנה (שגובהו 41 מ` וקוטרו 42 מ`), שהכיפה עצמה כמובן מסתובבת כולה, ומשקלה הכולל עצום (וכבר שחכתי..), ועל ההיסטוריה האישית של היזם ההוגה והרוח החיה מאחורי בניית המצפה הזה וגם זה שעל הר ווילסון, ששמו היה הייל (Hale) והוא אביה של האסטרופיסיקה המודרנית.
עלינו למעלה, לתוך המבנה וקיבלנו הסברים על תהליך הייצור של העדשה הענקית שקוטרה יותר מ-5 מטר (200 אינץ`), שלקח חודשים לצקת ולקרר באיטיות, ועל תהליך הליטוש הארוך (כי הליטוש יוצר חום שגורם לעיוות), על התחזוקה שכוללת ציפוי מחדש בשכבת אלומיניום דקיקה כל שנה וחצי, ותהליכי הניקוי מאבק שבכ"ז נכנס.
קיבלנו גם הדגמה על מודל לגבי אים המערכת מתכווננת, ואיך עובדים עם הטלסקופ בתצורות אופטיות שונות. כמובן שצילמתי לא מעט, אז להלן מקבץ תמונות מהמפלצת המדעית המרשימה, להתרשמותכם:
כולל דוד הציפוי לעדשה ברקע
בהמשך יצאנו למעין מרפסת שמקיפה את המבנה מבחוץ בגובה של כ-20 מ`, ומעניקה תצפית יפהפיה על ההרים באזור.

לאחר הסיור המרתק חזרנו לכיוון הבית, כשבדרך עצרנו לארוחה אמריקאית – עומס וגודל לא ייאמנו, ונוטף גבינה ושומן וטעם ילדותי פשוט, בחסות אגודת הקרדיולוגים.
ולסיכום – חוויה מיוחדת מאד בשבילי, ומהנה לכולנו. מקום מרהיב, ושכיית חמדה מדעית, מרגשת ועצמתית.
ותמונות נוספות - באלבום
חוצמזה, היה נחמד לקבל על הרשומה הזו את הקידום הראשון בתפוז :-)


יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

הבלדרית / דניאל סילבה

הוסף לסל את הבלדרית - גבריאל אלון # / דניאל סילבה

תקציר
ושוב, לפני שאספר מה היתה עבורי הקריאה, אביאכרגיל את תקציר הכריכה האחורית מאתר סימניה:


מחשב נייד שלאיש אקדמיה ערבי, המכיל צילומים של סידורי האבטחה בוותיקן, מגיע למשרדי המוסד בתלאביב ומקפיץ את ארגוני הביון המערביים. מידע מודיעיני רב-ערך נאסף בלונדוןובוושינגטון, וראש המוסד מבין שהוא חייב לשכנע את גבריאל אלון, רב-מרגליםורסטורטור של אמנות עתיקה, לחזור לשירות. קרב המוחות מול האוייב המתוחכם מחייב אתאלון לטוות סביבו רשת סבוכהה של קורים. במרכזה הוא מציב את הבלדרית, אוצרת אמנותמניו יורק, המונעת מכוחה של טרגדיה אישית, אבל הזמן אוזל במהרה, ויש מי שצופה בכולצעדיה. לאלון לא נותר אלא לקוות שסיפורי הכיסוי שלה לא ייפרם לפני שגורלם שלהאפיפיור ושל נשיא ארה"ב יוכרע בקריית הוותיקן.

וחוויית הקריאה
ובכן, גם למותחנים קלילים, כאלה שמנסים לעשות שימוש בכל השטיקים והקלישאות יש מקום אצלי מדי פעם. והיה מקום כזה אחרי הקריאה הארוכה, המתישה והתובענית של לדבר על קווין.
ובתור מותחן ריגול קליל שכזה, הוא דווקא לא כ"כ קלישאי, ולא כ"כ שבלוני, ולא רע.
אז נכון שהגיבור הוא מין כל יכול שכזה, ונכון שמשום מה יש לו פינה בסלון הפרטי של האפיפיור ושל נשיא ארה"ב, ונכון שהוא רגיש ואנושי וכואב שכזה.
והצוות שלו מושלם, והכישלון אצלו הוא רק תחנה בדרך להצלחה שלא מרגשת אותו ככזו. וגם הקידום לא יותר מדי חשוב לו.

ולסיכום
בכ"ז, בהחלט נהניתי להיסחף אחר העלילה, לשקוע לעולם אחר שבו הרעים והטובים הם בדיוק כאלה, ולסיים ספר בכמה ימים.