כצפוי, גם אפריל חלף תוך 30 יום. ושוב מנסה להחזיק את המסורת הזו של
רשומות הקצרים. זה הפך לקשה יותר. פעם הייתי מחזיק את הקובץ פתוח לאורך החודש,
מלקט לתוכו נושאים ששווים התייחסות. ירידת הפעילות הבלוגרית שלי השפיעה גם על זה,
כך שהחודש לא אספתי אנקדוטות כאלה, וצריף לדלות אותן מהזיכרון. ובנוסף, כבר לא ממש
ברור מה יזכה לרשומה משל עצמו ומה ראוי לכתוב כאן כי הוא קטן מספיק, אבל בכ"ז
משמעותי. טוב, נראה..
תפוז
עד לפני כמה ימים היתה לי לחושה מוזרה ביחס לבלוג התפוזי. מעין נשל נחש – נראה כמו נחש אבל מת וריק. אפילו רשומות הפניה ממנו לבלוג הגוגלי לא ניתן היה להעלות שם, כי לא היו הודעות. התגובות נתקעו ובכלל כלום לא תפקד.
עד לפני כמה ימים היתה לי לחושה מוזרה ביחס לבלוג התפוזי. מעין נשל נחש – נראה כמו נחש אבל מת וריק. אפילו רשומות הפניה ממנו לבלוג הגוגלי לא ניתן היה להעלות שם, כי לא היו הודעות. התגובות נתקעו ובכלל כלום לא תפקד.
אבל עכשיו יש הצהרות חדשות, ובאופן מפתיע תוך
יום נפתרו כל התקלות (איפה היו קודם?). אז אולי יש סיבה לאופטימיות, ואוכל להחיות
את הבלוג התפוזי. לא רציתי שימות, ומאחל לתפוז ולכולנו תקינות והנאה לאורך ימים.
מצד שני, אני חשדן. כבר קיבלנו לא מעט הבטחות
שלא היה להן כיסוי. אז ממשיך להמליץ לחברים לגבות. זה בטח לא מזיק.
חגים
תקופה של הרבה חגים עברה עלינו. ומכיוון
שהמשפחות קטנות פה, חוגגים עם חברים. את פסח חגגנו עם חברים בארווין. כרגיל כיף
יחד, וזו כבר מסורת לחגוג את החג יחד. גם למימונה הוזמנו אצל חברים מהסביבה. היה
נחמד, מחוייך והרבה מתוק. אחריו היו הימים הנוראים של יום השואה ויום הזיכרון. לא
שמציינים את זה באופן מיוחד פה, אבל יש נוכחות חזקה לאירועים דרך הפייסבוק והרשתות
השונות. וזה בהחלט נכנס הביתה. וגם את יום העצמאות חגגנו עם חברים. היה נפלא ממש,
ואני בטוח שאספר על זה כבר בקרוב, ברשומה ספציפית. כי היה מאוד מיוחד.
דוגמית
ממראות המימונה וסדר העצמאות
סרטים
לאחרונה יוצא לנו יותר לראות סרטים. על שניים סיפרתי לפני שתי רשומות, ושניים אזכיר כאן. ראיתי את "תמיד אליס" עטור הפרסים. הסרט הוא על מרצה באקדמיה שהאלצהיימר מוחק לה את המוח, כמו שהוא עושה לכל מי שזה נופל עליו. ההתדרדרות מומחשת היטב, וזה עצוב. וגם מוכר מהמשפחה של אשתי, למרבה הצער.
לאחרונה יוצא לנו יותר לראות סרטים. על שניים סיפרתי לפני שתי רשומות, ושניים אזכיר כאן. ראיתי את "תמיד אליס" עטור הפרסים. הסרט הוא על מרצה באקדמיה שהאלצהיימר מוחק לה את המוח, כמו שהוא עושה לכל מי שזה נופל עליו. ההתדרדרות מומחשת היטב, וזה עצוב. וגם מוכר מהמשפחה של אשתי, למרבה הצער.
יצא לנו על לראות את "סלמה", שהיה גם מועמד, ואולי אפילו
זכה. הסרט מתמקד במאבקו של מרטין לותר קינג למתן זכויות לשחורים בארה"ב,
לפוליטיקה המכוערת שהיתה שם מאחורי הקלעים, לגזענות ולציניות, וגם למחיר הגבוה
שהמאבק הזה עלה לכל מי שהיה מעורב בו, מהצד השחור.
ואי אפשר שלא להתייחס למתח הבין גזעי של העת האחרונה בארה"ב.
נראה שהנשיא השחור הראשון רק מזיק לתהליך השוויוני פה בארה"ב, כשבדבריו הוא
מלבה אמוציות רעות ודבק בפרשנויות לאירועים, שכל פעם מחדש מתגלות כשגויות. חבל,
פספוס גדול של הזדמנות לקידום השוויון דרך טיפול אמיתי בבעיות, שהינן (להבנתי
ולהבנת פרשנים רבים) הינן חברתיות ולא גזעניות.
טרמיטים
אין כאלה בארץ, אבל בעולם כולו החרקים הזעירים הללו נפוצים. יש להם תפקיד משמעותי בפירוק חומר עיצי והחזרתו לקלקע. ממחזרים ביולוגיים טבעיים. זה יפה, רק שהם מנסים למחזר גם את הבית שלנו, שכמקובל בארה"ב בנוי עץ. קשה לדעת שזה מה שהם עושים, עד שהביולוגיה מסגירה אותם.
אין כאלה בארץ, אבל בעולם כולו החרקים הזעירים הללו נפוצים. יש להם תפקיד משמעותי בפירוק חומר עיצי והחזרתו לקלקע. ממחזרים ביולוגיים טבעיים. זה יפה, רק שהם מנסים למחזר גם את הבית שלנו, שכמקובל בארה"ב בנוי עץ. קשה לדעת שזה מה שהם עושים, עד שהביולוגיה מסגירה אותם.
ובכן, ערב אחד אני מגלה פתאום שבפינה גדולה למדי של הסלון שלנו יש
הפצה של כאלה מכונפים, שמצאו חריר זעיר במסגרת החלון לצאת מהקירות פנימה הביתה.
ריזוז ראשוני חיסך את הלהקה הענקית, אבל עכשיו צריך לעשות גם פעולת מניעה, ולחסום
להם את הדרך להיכנס מלמטה, מהאדמה. טוב, זה מה שנעשה בקרוב, יחד עם חברה מקומית
מתמחה.
ריבה
קיבלתי עוד מטען נאה של פרי הדר, וכמה שלא אכלנו עוד נשאר. אני מניח שאתם כבר מכירים את הגישה שלי, לפיה אני מאוד משתדל לא לזרוק מזון. זה פשוט נראה לי לא נכון. אז בהשראת הריבה עליה כתבתי כבר לפני כמה חודשים, הכנתי עוד – ריבת אשכוליות (יותר מרירה, אבל ממש טובה), ריבת קלמנטינות נפלאה שבה הטעם האופייני של הקלמנטינות נוכח ממש, ריבת תפוזים נוספת עם ג'ינג'ר (ולימון נוסף לחמיצות). שילוב מוצלח במיוחד עם הלחמים שאני מכין.
קיבלתי עוד מטען נאה של פרי הדר, וכמה שלא אכלנו עוד נשאר. אני מניח שאתם כבר מכירים את הגישה שלי, לפיה אני מאוד משתדל לא לזרוק מזון. זה פשוט נראה לי לא נכון. אז בהשראת הריבה עליה כתבתי כבר לפני כמה חודשים, הכנתי עוד – ריבת אשכוליות (יותר מרירה, אבל ממש טובה), ריבת קלמנטינות נפלאה שבה הטעם האופייני של הקלמנטינות נוכח ממש, ריבת תפוזים נוספת עם ג'ינג'ר (ולימון נוסף לחמיצות). שילוב מוצלח במיוחד עם הלחמים שאני מכין.
צילום
החודש האביבי הזה אמור היה להיות חגיגה של צילומים. אבל איכשהו לא יצאתי הרבה לצלם. עניינים אחרים דרשו יותר תשומת לב (לא משהו רע, אבל מין כזו תקופה עמוסה). ובכ"ז, יצאתי לכמה יציאות צילום, והנה כמה תזכורות.
החודש האביבי הזה אמור היה להיות חגיגה של צילומים. אבל איכשהו לא יצאתי הרבה לצלם. עניינים אחרים דרשו יותר תשומת לב (לא משהו רע, אבל מין כזו תקופה עמוסה). ובכ"ז, יצאתי לכמה יציאות צילום, והנה כמה תזכורות.
השראה מפסח
החברים מארווין הגיעו לבקר גם אותנו, אז יצאנו איתם לטייל קצת בחוות ג'ילט
יום טיול בכמה נקודות חן בלוס אנג'לס הסתיים בתעלות של וניס.
לא צילמתי כל היום, אז השתחררתי שם בכמה צילומי לילה
באחד הערבים ירדתי שוב לחוף אל מטדור
סופ"ש מהנה ונעים לכולנו
וחודש מאי מוצלח וחיובי!
