ספינת האהבה

בספטמבר 95 יצא האבא שלי עם אישתו לשיט תענוגות באגן הים התיכון. כעבור שבוע חזרו מאוכזבים במיוחד. ההפלגה שלהם היתה הפלגת הבכורה לאותו צוות באוניה הישנה ההיא, אז כמות הפאשלות, התקלות התחזוקתיות, הארגון של כל מה שהיה על האוניה היה כ"כ גרוע שגרם אפילו לאבא שלי להתלונן באופן רשמי. כפיצוי העניקו לו כרטיס לשיט נוסף. אבל זה כבר לא הסתדר לו (ולא הגיוני לבקר שוב באותם מקומות), אז הוא העביר את הזכות לנו, הזוג המותש מכמעט שנתיים ללא שינה עם הקטנה. התארגנו עם ביביסיטרים לשבוע, ארזנו בגדים וספרים ויצאנו לשיט. זו לא היתה החבילה התיירותית המועדפת עלינו מלכתחילה, מכיוון שהרושם שהיה לנו מכאלה בעקבות הסדרה הוותיקה "ספינת האהבה" היתה כמו משהו לפנסיונרים, אבל גילינו את הקסם של טיול נינוח וביקור בכל בוקר במקום אחר – סה"כ 4 נקודות ביקור באגן המזרחי של הים התיכון.

משום מה לא יצא לנו מאז לתייר כך, בספינה. אבל כשתיכננו אטרקציה של בילוי נינוח עם החייל התשוש והרזה (מדי), עלתה האפשרות של שיט תענוגות לריביירה המקסיקנית – קרוב לבית ובכ"ז אחרת. וזה מה שעשינו בשבוע האחרון.

אז בקצרה, מה היה:

 הרבה שינה – 8 שעות מינימום בלילה (והיו שהצטיינו עם 10), ולא פעם גם איזה נימנומון של אחה"צ

 הרבה אוכל – 3 ארוחות + נישנושים במסעדות המגוונות של האוניה, באיכות שהפתיעה אותנו לטובה

 המון צחוקים משותפים כמו בימים הטובים שאליהם כולנו התגעגענו

 קצת אקשן בחופים שבהם ירדנו, בשתי ערים שלחוף האוקיינוס

 אוניה מעוצבת בסגנון שאהיה חייב לתאר בהמשך, אז צפו להרבה צבע. המון..

 שירות מצויין – בחדרים ובמרכזי המזון הרבים

 מחלת ים – טוב, לא ממש (טיפה קרן והליידי), אבל למרות גודלה הניכר של האוניה, ולמרות שהאוקיינוס כשמו, סה"כ די שקט, בכ"ז ניתן לחוש בתנודות מדי פעם. משונה, אבל ראוי להיות מודע

 מבט חטוף בלהקות דולפינים ואפילו בארבעה ליוייתנים ממרחק קרוב למדי

 קריאה מהנה ורבה של כולנו, כמו שמזמן לא יצא לי לקרוא

 שיזוף נעים ומלטף בשמש חורפית חמימה (בזהירות המתבקשת מחשיפת יתר)

 גמילה קלה מהבלוגיה, אפילו שפה ושם הצצתי, ואפילו יצא לי להגיב קצת במגומגם מהסלולרי

אז עכשיו יש לי חומר לעוד כמה רשומות של חוויות ותמונות, היתה לי שמחה קטנה לקרוא את התגובות לרשומה הקודמת, וכצפוי השארתי ברידר 4 רשומות לקריאה, ועכשיו יש כבר 259. מקווה שלא תיעלבו אם מדי פעם אסתפק רק בהצצה, מבלי להשאיר תגובה מעמיקה. כי נזכרתי שגם לקרוא ספרים זה כיף, וטרם סיימתי את הספר השני. אה, יש גם ענייני פרנסה, ועוד בילויים עם החייל 

כמה טוב להיות פה שוב, בסביבה החמימה והכייפית של כאן.
איחולים לשבוע טוב, חברים!

סבא אגון

פסל דמותו, כפי שפיסל אותו אבי

בסתיו של שנת 1981, לפני כ-30 שנה, נפטר הסבא שלי. מהלך מהיר במיוחד של סרטן הערמונית קטל אותו תוך שלושה שבועות בערך, משאיר לי הזדמנות קצרה בלבד להיפרד ממנו בחופשת שבת נדירה מקורס טיס. הגעתי עם האבא שלי לבי"ח רמב"ם, לחדר עגמומי שם שכב הסבא המסכן בשעותיו האחרונות. ניסיתי להחליף איתו כמה מילים של אהבה, אבל הוא לא היה מסוגל כבר לדבר, ובעיניו היה את המבט העכור והמוכר של מי ששעותיו ספורות. כבר היה לו את המראה הזה של מי שהחיים נוטשים אותו, דומה למה שראיתי עליו כמה שעות אח"כ בחדר הקטן המכוער שבו מזהים את המת בדרכו לקבורה, שם החזקתי את ידו של אבי כשנכנסנו יחד. כאילו ציפה רק לפרידה שלנו ושחרר את אחיזתו בפתיל החיים.

הסבתא, שהיתה החולה יותר מבין השניים היתה אומללה לגמרי. גלים של חרטה עלו בה, על שנים של מתח שהיה ביניהם. בהחלט זכורים לי הרגעים היחידים שבהם נעלם ממנו החיוך התמים הקבוע, כשהיה חורק בשיניו בצ`כית בכעס בשפה ההיא החורקת ממילא.

לקראת השלושים, כמקובל, התעקשה הסבתא לרכוש להם חלקת קבר משותפת. לחוש את הקירבה שכנראה היתה חסרה לה, ועליה כ"כ הצטערה. היא גם התעקשה שיתווספו לכיתוב הסטנדרטי המילים "היה איש טוב". ואני לא חשתי בנוח מהעניין הזה. כבחור צעיר הייתי שבוי בתפיסה הקלישאית בהקשר הזה של "בחור טוב" או "איש טוב".

אבל זה באמת מה שהוא היה, וכך אני זוכר אותו. חייו לא היו קלים. הוא חווה את אירופה בימיה הקשים, בשתי מלחמות העולם. בשניה הוא כבר היה אב ובעל, ונאלץ להרחיק ממשפחתו לכ-4 שנים במסגרת הבריגדות היהודיות. ובהמשך התפרנס בעבודות כאלה ואחרות, כפועל במכבסה, כחצרן באגד, כעובד מאפיה וכיו"ב עבודות שלא היו מהסוג המכניס או המכובד ביותר. אבל תמיד היה על פניו חיוך של השלמה ושביעות רצון מגורלו. תמיד הסתובב עם כמה סוכריות בכיסים, למקרה שייתקל באיזה ילד להמתיק לו את הרגע.

כסבא היה תמיד סבלן, מקשיב, ושמח בנו מאוד. תמיד מחייך ותמיד מרוצה. וכך אני זוכר אותו מאז. לאחרונה, בעקבות כמה דברים שעליהם בטח עוד אכתוב, יצא לי לחשוב על העניין כולו. נראה לי שאולי באופן לא כ"כ מודע, יצא שאימצתי את המוטו שלו לעצמי, כפי שניסחתי בשרביט הפרגון. שאולי ממנו שאבתי את הרצון הזה להשאיר איזה שובל חיובי בעולם. עשיתי לעצמי איזה חשבון קטן, ואני מניח שעוד אספר על כך ברשומות בהמשך, אבל אולי המקור לעניין הוא ממנו, ועל זה רציתי לכתוב עכשיו.

אז לזכרו, 30 שנה לאחר מותו, אני מקדיש לו את המילים האלה. באהבה, בגעגועים ובהערכה גדולה על מי שהיה, ומה שהשאיר לי כמורשת. ואם פספסתי פה ושם עם העובדות, בטח יבוא האבא שלי ויתקן.

יהי זכרו של הסבא היקר שלי ברוך!

 

והודעה מנהלתית - אני נעלם לשבוע מהסביבה. כנראה שלא אהיה זמין כלל לאינטרנט (גמילה מעניינת). אז התגובות לרשומה יחכו לי כהפתעה, בתקווה שתאהבו איתי את הדברים. להתראות, ומבטיח לשוב עם חוויות

צורה וצבע (6) – דפי אלתר

את הקובץ של דפי אלתר קיבלתי במתנה ממישהו במשפחה שהכיר את המחברות ההן עליהן סיפרתי. ובכן, למי שלא מכיר, להלן הסבר על הדפים האלה – בדפי משבצות שבהם השתמשתי קודם, יש רשת של קווי שתי וערב, בצפיפות של 5 מ"מ. על הרשת הייתי מצייר את הדוגמאות עליהן סיפרתי. דפי אלתר אלה דפים שגם עליהם מודפסות דוגמאות רבל בגיאומטיות שונות. יש סה"כ 8 דוגמאות שונות (בחוברת הראשונה אותה קיבלתי) שנראות ככה (מצולם מהעטיפה שנותרה לי, אז לכן זה טיפה בלוי):

 

בהתחלה הסתייגתי, ולמעשה לא נגעתי בהם כמה שנים. היה נראה לי שזה סוג של פחיתות כבוד עבורי להישען על דוגמאות שהמציאו אחרים במקומי, כשבעצמי הגעתי לרמו גבוהות למדי עם דפי המשבצות. אבל אחרי שמיציתי את עניין הנקודות שבמחברת החמישית (מתישהו כנראה בכיתה ז`, כנראה לפני הצורות האבסטרקטיות שבאותה המחברת), חיפשתי משהו אחר. אז חזרתי להציץ בדפי אלתר ההם, ששכבו סתם באחד המדפים. ופתאום גיליתי שניתן למצוא בכל אחד מהם תבניות צורות שונות. והמגוון מצא חן בעיני אז התחלתי למלא אותם בצבע. ומכיוון שכבר הייתי מיומן, זה הלך די מהר ודי בקלות, אז הסתערתי על הערימה:

בהתחלה, מילוי צורות, שאביא לפי הסוגים השונים (מעניין, אבל היה קשה לזהות אחרי שצבוע בתבנית ברורה)
זה בתבנית מס`- 1 (שימו לב כמה שונים)

תבנית-2

 

תבנית-3

 

תבנית-4

 

תבנית-5

 

תבנית-6

 

תבנית-7

 

תבנית-8

 

אח"כ מנסה רק להדגיש קווים על חלק מהתבניות, או מחפש תבניות באופנים שונים

 

ובהמשך – גם בצורות אבסטרקטיות יותר ותבניות פחות "מסודרות"

היו כמה שהתחלתי, אבל לא המשכתי. סה"כ נותרו לי 40 דפים, רובם מלאים ומושלמים, כמה נשארו באיזה שלב באמצע, כחלק מנסיונות שפחות אהבתי. הבאתי הרבה מהם פה ברשומה, אבל ברור שלא יכולתי להביא את כולם, אז מוזמנים להציץ באלבום, אם מתחשק לכם.

ומה שנותר לי להשלים את הסידרה זו רק עוד רשומה קטנה ושונה. פרוייקט מוזר קצת בנוף הבלוגיה, ובמיוחד בנוף האישי של הבלוג שלי. מקווה שנהניתם עד עכשיו 

וכל הרשומות בנושא - כאן