לא אתלונן על חוסר הזמן. זה מגוחך, ואני צריך להתחיל להתרגל למצב התעסוקתי המשונה הזה, של להיות רחוק מהבית ברוב ימות השבוע, ולטוס משני צידי היבשת הלוך ושוב כל סופ"ש.
אני מצליח להגיע לכאן הרבה פחות ממה שהייתי רוצה. כבר לפני שבוע וחצי, המחשב עשה קפיצת התאבדות מהדלפק בנמל התעופה. הוא בכללי תקין, אבל המסך השחיר, ומאפשר לי להתחבר רק עם מסכים חיצוניים, שכמובן לא זמינים תמיד וכל הזמן.
אני משתדל להיות מסודר, אז רשימת הנושאים הממתינים להתייחסות שלי מתארכת: אני לא מגיע לסיים את המשך הדיווח המרהיב על הטיול בפארקים של ארה"ב (אולי בסופ"ש הנוכחי); כבר שלושה ספרים ממתינים לי שאכתוב עליהם המלצה. נהניתי מהקריאה (כי לא צריך מסך), אבל לכתוב עליהם אי אפשר; התחלתי לכתוב על השבוע שעבר, שבו שודרגתי ברכב (כיף לקבל וולוו (S-60, ולטוס במחלקת עסקים. וכל הסיפור תוכנן להיות חיובי, אבל כנראה שהנדיבות בשירות לא הסתדרה לי כ"כ טוב, כי עודף יין גרם לי להרגיש ממש רע, עם זיעה קרה ובחילה וקוצר נשימה (שבגילי עלולים להיות סימנים לא מעודדים למשהו אחר לגמרי); בקנה נמצאות גם חוויות מגן החיות המקומי, מאולפני יוניברסל ומהטיילת הצבעונית בחוף וניס. נראה שאולי אספיק משהו בסופ"ש, אבל זמן משפחתי לא יאפשר הרבה מהנ"ל.
גם רשימת המסרים שטרם זכו ליחס מתארכת, לבושתי, בהגזמה יתירה, כשבתיבה נמצאים כבר 349 כאלה שמזמינים אותי אליכם לבלוגים, להתרשם ולהגיב. נראה שגם כאן אצטרך להתפשר.
ואותה קריסה של המחשב גרמה לאובדן כמה תגובות לכמה רשומות, כי מנהגי הנפסד לפתוח כמה הודעות במקביל ולהגיב לאט, אחת-אחת, גרם לי לפספס כמה תגובות חמות שהיו בשלבי ניסוח בראש. אתכם הסליחה, ונראה שלא אוכל למצוא אותן מחדש.
אז עכשיו, כשהבישול המשותף עם האישה לקראת סיום (כמה כיף לעבוד יחד), ונותרו כמה שעות עד לארוחת הערב עם זוג חברים מקסימים שתמיד כיף איתם יחד, יש זמן לנוח, ולהשלים קצת פערים.
ולכולנו, שתהיה שבת נהדרת, וסופ"ש כייפי, שלו ונינוח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)