בתחילת 2024 קיבלתי הצעה להצטרף לטרק הררי בצפון איטליה, בהרי הדולומיטים, בהדרכה והובלה של רז פישביין. עד אז לא היה לי נסיון בטיולים מהסוג האתגרי הזה. הכושר הגופני שלי לא רע, אבל כידוע – בכל ספורט נדרשות יכולות שונות. אז נרשמתי, קניתי ציוד (תרמיל, חליפת סערה, מקלות הליכה) ועוד כמה דברים, ואף התאמנתי כמה פעמים בהליכה נמרצת בסביבת הכרמל והגבעות ביקנעם. במפגש הכנה לקבוצה גם הכרנו את קבוצת המטיילים, והרושם היה חיובי מאוד (שבהמשך הסתבר כחיובי ביותר). סה"כ הרגשתי די בטוח ונרגש.
הטיסה נחתה בונציה, מוקדם בבוקרו של
ה- 14/07/24. התארגנות קצרה במלון לשהיה חד יומית, ויצאנו לעיר התעלות הציורית
ליום שיטוט וצילום. זו התחלה נהדרת לטרק האיטלקי, וגם הזדמנות להרגיע מעט את הדחף
הצילומי. היה יום חם, והסמטאות צפופות למדי ועמוסות תיירים כמצופה מעונת התיירות
העמוסה. אבל זה לא מה שירתיע אותי. עכשיו נותר האתגר המשמעותי – איך לתמצת את
הסיור ואת 287 הצילומים הטובים שנשארו איתי אחרי הסינון, ברשומה באורך סביר ונפח
בלתי מעיק.
התעלות שוקקות
החיים
הסמטאות
הצרות של העיר
ברחבה
המפורסמת של כנסיית סן-מרקו
ליד הכנסיה
יש תחנת מעברות הנוסעות לאורך התעלה הראשית הגדולה. דרך מצויינת לחסוך את
ההליכה הארוכה והצפופה חזרה. בהתחלה זה נחמד, אבל בהמשך המעבורת הזו עוצרת בכל
תחנה ואוספת עוד ועוד נוסעים, והחוויה הצפופה מתחילה להרגיש כספינת פליטים.
ובכל
זאת, אני לא מפסיק לצלם את המראות מהנוף של התעלה
חזרנו למלון, ויצאנו שוב כולנו לאכול
ארוחת ערב במסעדה מקומית ולצפות במשחק הגמר של היורו בכדורגל בין ספרד ואנגליה, עם
קהל בריטי משולהב. טוב, בכ"ז זה היה מין פאב כזה, אז ברור שלזה היינו צריכים
לצפות. אבל היה מאוד נחמד.
ועל ההמשך – בהמשך.
