כבר חלף הרבה יותר מדי זמן מאז שהסתיים הטיול הזה לסאן דייגו, עם אבי ואחי שהגיעו לבקר (בדצמבר..). ויש כבר אורח מכובד חדש שהגיע אתמול לממש את האימרה "אביב הגיע, פסח בא" ובטח יהיו עוד הרבה חוויות חדשות. אז הנה, מאמץ מרוכז נוסף לקראת השלמת סיכום החוויה הזו שלנו שם יחד.
ובכן, אחרי שנחנו קצת במלון (נמנומים וגלישה פה בבלוגיה), יצאנו יחד לתור את החלק של העיר העתיקה, ה- Old Town. סיבוב קצר בשני הרחובות של המקום הוליד אכזבה – המקום נראה היה זנוח ושומם. אולי ככה זה בלילה של חג המולד? כבר חישבנו להתקפל משם, אבל במקרה קלטתי תנועה מרוחקת, אז חנינו ויצאנו לבדוק. בחצר פנימית גילינו מסעדה שוקקת למדי. הנה היא:
אז התיישבנו שם, והזמנו שתי מנות מרק לאחי ולי (היה מוצלח), וקפה לאבא. בינתיים עלה לבמה קטנה זמר מבוגר עם גיטרה, והחל לשיר שירים בספרדית. שירים שגם אני מכיר, שהיו פופולאריים בשנות ה-50 (להערכתי). וואו, בינגו! הצליח לנו בגדול פה. האבא זרח מעונג, הצטרף לשירה ואפילו ניסה קצת לשחזר את טכניקת הנגינה על עיפרון, מחליף אותו עם כפית פלסטיק מהקפה (חבל שלא התאפשר לצלם בווידאו). אחרי שהתקפלנו (כשהזמר סיים וזכה לטיפ נאה), עוד הספיק אבי להחליף כמה מילים בגרמנית עם משפחה מקומית מהמוצא ההוא (הוא גרמנופיל ידוע, למרבה המבוכה..). אז במילותיו, לסיכום הערב – "זה היה הערב הכי מהנה שלי כאן". היה שווה 
למחרת החלטנו לפתוח את הבוקר בהצצה נוספת לעיר העתיקה, בתקווה לראות בה את מה שלא ראינו בערב הקודם. אכן, היה יפה – חנויות ציוריות בסגנון של לפני 120 שנה, מוזיאונים קטנטנים מדגימים איך היה, ובכלל – אווירה חביבה. אז עשינו סיבוב שם, וכמובן שצילמתי לא מעט (עם סוניה הקומפקטית הישנה):
ממראות המקום
חנות ממתקים בסגנון של פעם
חנות למקטרות, סיגרים וטבק - לא סובל עישון, אבל החנות יפה
חנות לתה, קפה וכל מה שקשור
פסאז` שלם של מסעדות וחנויות ציוריות
חנות ריבות, קונפיטורות ומיני מאכלים שאני כבר לא זוכר
מוזיאונים קטנים כמו בית ראש העיר וכד`
משמיצינו את הביקור שם, יצאנו לכיוון כללי צפונה, הביתה. לא נסענו ישר, כי עוד תכננו בדרך לעבור בנקודה או שתיים מתחייבות. אבל עליהן כבר בהמשך, בפרק האחרון של החוויה המשפחתית הזו.
