הסלע האדום

כאמור, יצאנו לסדנה בשעה 3:00 אחהצ, כשבתוכנית עיכוב קצר בחנות צילום שבדרך. ריצארד, החניך השלישי בסדנת צילום עצר לשכור ציוד צילום נוסף – עדשות (כמה), פילטרים ואולי עוד כמה דברים. ואני חשתי מבוכה קלה, כי הבנתי שמשלושתנו – אני הכי פחות מאובזר. כי עם כל הכבוד לסוניה שלי (ויש כבוד), לחברים יש מצלמות משוכללות יותר, וכמה עדשות (בתרמילים ייעודיים עמוסים וכבדים).

אחרי כמה שעות נסיעה עברנו ליד ה- Red Rock Canyon State Park, ומכיוון שלא היתה סיבה להזדרז ולהגיע ליעד, החלטנו במקום על עצירה באתר שלא הכרתי קודם, אבל מהכביש כבר היה ברור הפוטנציאל. השעה היתה קרובה לשקיעה, והצללים המתארכים הפכו את המראות למסקרנים יותר, וגם החום היה נסבל יותר. להלן עיקר הרשמים מהמקום.

ההרים במקום מעניינים, והסלעים מלאי צורות מרתקות, אז צילמנו כצפוי לא מעט בסביבה, כל עוד היה מספיק אור:

ריצארד החמיא לי במה שהתפתח בהמשך לתובנה חשובה מבחינתי, שקיבלה עוד ועוד חיזוקים אני רואה דברים אחרים שלא פעם אחרים לא מבחינים בהם (הוא גם זכר לי את התמונות מהסדנה הקודמת בחוף). זה היה נחמד מאוד לשמוע, אבל התקשר לי לסוג הצלם שכנראה אני מעדיף להיות – אני מעדיף להיות קל בציוד, מה מאפשר לי לדלג בקלילות, לחפש זוויות צילום שונות, לנסות נסיונות שונים ולעיתים משונים. זו גם הסיבה שבמקום סט עדשות מורכבות שמחייב החלפות (וסחיבה, כמובן), אני מסתפק בעדשה עם טווח אפשרויות רחב שאולי לא מושלמת אופטית, אבל מאפשרת לי להיות קל ולהגיב מהר למה שהמציאות מזמנת. אז הנה התמונות שצילמתי שם:

מגוון של פריחה מדברית זעירה

לטאה חביבה (שבה דווקא ריצארד היה זה שהבחין)

כמה עצים ושיחים

גבעול דק שמתגלה מקרוב כבעל מרקם מעניין

אבנים גדולות בערוץ הנחל החרב

היה שווה לעצור שם, אבל הגיע הזמן להמשיך. בינתיים העמיקו צבעי השקיעה שיצרו מופע צבעוני יפה על שכבות העננים במזרח. אז כמובן ששוב צילמתי, תוך כדי נסיעה:

הגענו למלון, פרקנו ציוד ויצאנו לארוחה במסעדה מקומית (היה טעים ביותר, אם כי קצת כבד לשעה המאוחרת). ומשך לשינה קצרה כי לפי התוכנית מתעוררים באמצע הלילה..

וההמשך – בהמשך..

שבת מהנה לכולנו חברים.

וליתר הרשומות מהסדנה (שעם הזמן יהיו יותר ויותר) - כאן

סדנה בהרים

"אז מה תכתוב על החוויה הזו?" הפנה אלי דר' מייק את מבטו ושאל, אחרי שנרגענו קצת מהרעב הראשוני עם המנה הענקית של חביתה, סלט וטוסטים של ארוחת הבוקר בדיינר המקומי, באמצע בוקר נוסף ופעיל מאוד שבהמשכו של לילה עם פחות מדי שינה. כבר גיליתי לו שאני בלוגר, ושבטח אכתוב על החוויה לא מעט, והוא היה סקרן מה בדעתי לכתוב.

"ובכן" כך אמרתי, "בטח אספר על איך כל האירוע הזה נולד, כל הכיף הכללי בקטעי הפעילות השונים, על מה שלמדתי על עצמי ועל הנושא, בטח אביא כרגיל שפע תמונות להמחשת החוויות. וגם אספר על ההפתעה הגדולה שהיתה לי במקום הכי פחות צפוי." פה התעוררה הסקרנות שלו ושל החברים האחרים סביב השולחן, שהשתתקו והפסיקו לרגע את ההתעסקות במנות החביתה הגדולות האישיות שלפניהם. אז הנה, נתחיל עם הסיפור העיקרי, לפי הסדר (פחות או יותר).

לקראת סוף אוגוסט, אני מקבל מסר מאילנה, ידידתי הצלמת מהסביבה הקרובה, שהמדריך מסדנת הצילום בפברואר, דר' מייק שואו, מתכנן סדנת צילום בהרים של מזרח קליפורניה בתחילת ספטמבר. ממש בסופ"ש של ראש השנה, בו הירח זורח מאוחר, ושביל החלב בזווית מעולה. היא גם שלחה לי את הקישור להזמנה. ההזמנה הבהירה שמדובר בלו"ז צפוף של צילומי בוקר, צילומי לילה, צילומי הרים, כוכבים ועוד מיני דברים טובים. זה אמנם לא קרוב לבית (כ-5 שעות נסיעה) ולא זול, אבל לא בגלל זה היססתי – לא ידעתי איך זה יסתדר לי עם הפרוייקט החדש שעמד להתחיל ממש באותם ימים, כי בבוקר הנסיעה המתוכננת לצפון עוד הייתי בכמה שעות עבודה די רחוק בצד השני, בכיוון דרום. אבל זה היה מפתה למדי, אז שילמתי, התחייבתי והחלטתי לקפוץ על זה. וככה היה. הסתבר שהיינו רק 3 נרשמים, אז שכרנו יחד אוטו להוזלת עלויות, הזמנו מלון, ותכננו על יציאה אחה"צ. גם קניתי חצובה טובה, ועוד כמה אביזרים הכרחיים כפי שהנחה טופס ההרשמה.

יצאנו בסביבות 3:00 אחה"צ לנסיעה הארוכה. בדרך עוד התעכבנו כשעה ב- Red Rock Canyon State Park לסדרה מזדמנת של צילומים שעוד אפרט עליה בהמשך, אבל הנה מתאבן:

אחרי ארוחה במסעדה מקומית בעיירה הציורית והתיירותית Lone Pine, הלכנו לישון רק כדי לקום כ-5 שעות אח"כ, ב-3:45 בבוקר, לצילומי זריחה. גם על זה אספר בנפרד, אבל הנה קדימון מתבקש:

הבוקר עלה, וצילמנו עוד קצת, ואחרי ארוחת בוקר קצרה ושיעור עם פריט הציוד שכולנו הצטיידנו בו, זה שמיועד לצילומי לילה, יצאנו לטיול בסביבה (שעה וחצי נסיעה להרים, ובהמשך חזרה). התחנה הראשונה היתה הגלריה MOUNTAIN LIGHT/Galen & Barbara Rowell  שבעיירה Bishop. זה המקום שממנו לא ציפיתי ליותר מדי, ואותו הזכרתי למייק בשיחה ההיא במסעדה, בבוקר שאחרי. לא יכולתי לצלם את הגלריה המהממת, וגם את התמונות הנפלאות לא פשוט להביא. יכולים להיכנס לאתר ולהתרשם, אם כי אני מבטיח לכם שהחוויה שונה לגמרי מלעמוד מול הצילומים המהממים. ושם היתה לי הארה חשובה – שבנוסף למה שכבר ידעתי, שלא חשוב הציוד, ולא חשוב רק הידע הטכני כדי להפיק צילומים מהממים. וזה בטח לא מזל, כי מזל לא מסביר כזו תוצרת מהממת של צילומי טבע מהממים. מה שנחוץ זה התחברות לטבע, הבנה שלו, הכרתו ברמה גבוהה, צפיה בו שעות וימים רבים, ובעיקר אהבה ונחישות. יש להכיר את העונות, מזג האויר, הצמחיה ואופייניה, בעלי החיים, השעות השונות ומצבי התאורה. ואז זה כבר לא עניין של מזל, אלא הבנה והתחברות ברמה גבוהה יותר.

משם, כשאני תחת הרושם העז מהגלריה המהממת, נכנסנו לכביש המטפס להרים, לסדרת צילומים נוספת. הנה דוגמית משם:

חזרנו למלון, ואחרי מנוחה קצרה (אני נמנמתי בנסיעה, אז לא נרדמתי שוב), יצאנו שוב להרים, לצילומי שקיעה וצילומי לילה. כצפוי, ארחיב גם על השלב המהמם הזה, אבל שוב, הנה דוגמית:

שוב לילה קצר, ושוב צילומי זריחה, ושוב צילומים בסביבה המהממת, ואז הארוחה המדוברת. לאחריה סיבוב נוסף בגבעות אלבאמה המרתקות האלה שהניבו גם צילומים מהממים, אז שוב, הנה דוגמית:

משם לצ'ק אאוט מהמלון, ויציאה לחזרה הביתה. בדרך עצרנו שוב בפארק ה- Red Rock Canyon לעוד כמה צילומים. אבל החום הנורא התיש אותנו, אז זה היה קצר. אני הצטרפתי למייק לאוטו, והנסיעה עברה בנעימים, בשיחה נהדרת על עניינים שונים, כולל עניינים מקצועיים (הוא מלמד תחומים של מכניקה שמוכרים לי היטב).

סה"כ, חוויה אינטנסיבית ביותר, אבל מהנה עד מאוד. יש לי הרושם שבהזדמנות נוספת שתהיה אצטרף לעוד חוויה שכזו. על הפרטים ברשומות ההמשך, כמו גם על מה למדתי על עצמי כצלם.

להתראות בהמשך, חברים.
סופ"ש מהנה לכולנו

וליתר הרשומות מהסדנה (שעם הזמן יהיו יותר ויותר) - כאן

פסטיבל סקוטי (2)

הצעירים נהנו עד מאוד מכל החרבות והשריונים שהציגו השבטים השונים לאורך השדירה, וגם המבוגרים נהנו איתם. אבל קצת לחצתי, כי באמת לא רציתי להגיע לאיזור התחרויות רק כדי לראות את טקס הסיום, או משהו כזה.

אז הגענו לרחבה הגדולה ושם ראינו חבורות חבורות של סקוטים בתחרויות שונות של Heavy Athletics – כלומר אירועי ספורט שעיקרם כח. גם לגברים וגם לנשים. היה יפה לראות מגוון גדול של גילאים, עידוד ופרגון הדדי שעיקרו מכוון לכיף של שיתוף יחד. ומכיוון שספורט מצטלם נהדר, ברור שצילמתי הרבה. אז הנה עיקרי המראות:

מול הבמה היתה זירת יידוי הפטיש. זה דומה קצת לגירסה האולימפית,שבה יש כדור ברזל כבד בקצה של שרשרת, שמעיפים למרחק. רק שכאן זו שרשרת קצרה יותר. מולנו התחרו חבורת גברים במחול הסיבובי הזה של היידוי (וכך גיליתי מה הסוד שמתחת לקילט):

בהמשך היה שם גם מקצה נשים. אותו צילמתי מזווית אחרת

מימין לסככה שבחרנו לנו להתמקם, היתה תחרות נשים הגברים ליידוי משקולת לגובה. רף הוצב והיה על המתחרות להשליך את המשקולת ולעבור מעליו. צילמתי קצת

בהמשך היה מקצה גברים, וגם אותו צילמתי קצת

תחרות נוספת היתה הדיפת אבן, שזו כנראה גירסה ישנה להדיפת כדור ברזל. קודם צילמתי את מקצה הנשים, ואחריו את זה של הגברים

לאחר שסיימו את תחרות הזריקה לגובה של המשקלות, העלו את הרף והחלה תחרות הנפת חבילות חציר באמצעות קילשון מיוחד. חבילות כבדות סטנדרטיות עטופות בד - גדולות לגברים וקטנות יותר לנשים

בינתיים, ממול בצד הרחוק, התחילה סופסוף הפעילות של הטלת עמודי החשמל. או בולי עץ ארוכים. היו כמה דגמים ואני מניח שהיו להם משקלים שונים. נראה היה שדי קשה אפילו להרים את זה, שלא לומר להעיף. אבל כמה הצליחו יפה

ואלה הפרסים לזוכים

הכרוז הודיע שמיצג כלבי הרועים מתחיל לידנו, אז ניגשנו. כלבי רועים שונים רעו שם מצד לצד 4 כבשים. נראה שהכלבים מאוד נהנו מהתרגיל והיו נלהבים להיכנס לזירה ולבצע את הפקודות.

הוסבר לקהל שמנצלים את האינסטינקטים הבסיסיים של הכלבים כחיות טרף שעוקבות אחר הטרף המיועד, והחשש הטבעי של הכבשים מטורפים כאלה ונטייתם להתקבץ. הסבירו על האילוף, והדגימו את הפעולות עם כלבים בגילאים ובשלבי אילוף שונים. ככה זה נראה

משחשנו שמיצינו, חזרנו לשדירה המרכזית מתוך כוונה לאכול משהו (לא היה טעים במיוחד, אבל א נורא). במזל, בדיוק בזמן כי התחילו לאורך הרחוב תהלוכות של נגני חמת חלילים ותופים. מצעד של ממש, בצלילים מוכרים וארשת רצינית במיוחד. התבקש לצלם, ופה גם נזכרתי שאפשר לצלם בוידאו:

התהלוכה הסתיימה עם הרבה חיוכים שלנו. אבל נראה כמה צוותים לא הצליחו להרגע מההופעה לאורך הרחוב, אז הם נעמדו פה ושם והמשך הכיף הזה של הנגינה המשותפת והמשיכו את הקטע בהתלהבות רבה. שוב הזדמנות לצלם

סה"כ בילוי נהדר של כמה שעות באווירה סקוטית, עם הרבה חיוכים והמון צילומים. כיף של פסטיבל! מקווה שנהניתם איתנו שם.

המשך שבוע טוב ומהנה לכולנו