אלו הימים האחרונים שלנו בבית הזה, הראשון שהיה לנו ממש בית בארץ הנכר המרתקת והגדולה. אהבתי את הבית, ולא סבלתי את בעלת הבית. אישה מרירה, ורעה, וכפוית טובה, וקטנונית. אז אחרי שנה שהיינו דיירים טובים הגיע הזמן להמשיך ליעד הבא – דירה קטנה בהרבה, ללא נוף, ללא פריחה ועצים, ללא הבריכה היפה והחצר הגדולה, וללא חשבון שכר הדירה הגבוה שנאלצנו לשלם כל חודש.
אבל בדירה החדשה יהיה חיסכון חדשי שיסייע לבנות עתיד חדש, ולתקשר עם בעלים שפוי. ודי לנו בזה עכשיו.
אז אתמול, כמחווה של פרידה, סופסוף מימשתי את התענוג של בריכה צמודה. אחר הצהריים, כשהשמש החלה כבר לנטות למערב, יצאתי לחצר לחום הכבד ששרר, פשטתי את הבגדים וזינקתי למים. בכלל, יש תחושה מוזרה ומענגת בשחייה בעירום, והבריכה מאפשרת פרטיות מספקת למניעת מבוכה מהשכנים.
ולפרידה, גם כמה מבטים מתענגים על הנוף היפהפה. אליו בטח הכי נתגעגע, כי בבית החדש הנוף לא משהו – כמה עצים מול הבית וואדי קטן שמצידו השני עוד בתים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)