אחרי פיפי בשרותים הציבוריים (צפוף, מסורבל אבל נקי), התחלתי לצעוד לכיוון מזרח – חותך לכיוון הסנטרל פארק. וכמובן, הולך ומצלם:
התמונה האחרונה (זו שלמעלה, של מגדלי הדירות), ריתקה אותי במיוחד – התבוננתי בגושי הענק האלה, ובכל המרפסות הרבות שנראה כאילו אף אחד אף פעם לא יושב בהן בניחותא, לא לוגם קפה ומתבונן בנוף. ותוך כדי צילום, חילחלה לי להכרה תובנה חשובה על העיר הזו - העיר הזו מהממת, מלאה תרבות, עניין, יופי ואקשן. אבל האינטנסיביות הזו בעייתית קצת. נזכרתי במוכרת בחנות שאליה נכנסתי לקנות אטמי אוזניים לטיסה, שהפטירה קצרות במענה לשאלתי 'מעבר 7' בלי להישיר אלי מבט, שלא לומר חיוך או הפנייה מדוייקת קצת יותר. נזכרתי בבחורה הצעירה שפסעה מולי ברחוב אחד צדדי (בדרך לנהר), לרגע רק אני והיא בקטע ההוא, ששעטה קדימה בנחישות בלי להישיר מבט כמקובל. נזכרתי גם במחקר שנערך, לפיו האנשים בעיר הזו צועדים בממוצע מהר יותר מבכל עיר אחרת - ממהרים, חותרים קדימה בנחישות ובמרץ, רזים, אנרגטיים ומאוד לא נינוחים. נזכרתי בעובדה המצערת שלמעט בפארקים, אין ספסלים לשבת לרגע ולעצור. נזכרתי בעובדה העגומה שכדי לעשות פיפי (וזה קורה לי המון) צריך להיכנס לבית קפה מזדמן או איזו מסעדה, ולשחק את המשחק של לקוח פוטנציאלי, שמתעתד כבר לשבת לאכול משהו, אבל קודם רק נדרש לרגע לאותו עניין.
גם הבנתי שהארכיטקטורה הזו של בנייני ענק מחופים זכוכית, משדרים בדיוק את המסר של העיר – מתוחכמים, מבריקים, יקרים, מרשימים בגודלם, חותרים לשמים, ואטומים – לא תוכל לראות דרכם ובעדם.
ובאופן מתבקש, למרות שהעיר הזו מרתקת, יפה ומלהיבה, ולמרות שיש לי משיכה רבה אליה ובטח אגיע אליה שוב לביקור (ולא פעם אחת, אם אוכל), קרסה לה הפנטזיה הישנה של לגור בה איזו תקופה. אני מעדיף את החום והחמימות הקליפורנית, הרגועה מעט יותר, נינוחה, מחוייכת ופתוחה.
וכך, עם ההרהורים האלה (והמחשבה על איך אספר אותם פה), המשכתי לצעוד ולצלם:
פסל מרשים ברחבת בי"ס מרטין לותר קינג
כיכר קולומבוס המהממת
שני פסלי רחוב שאהבתי בכיכר
מרכז הקניות הנוצץ – Time Warner Center, אליו נכנסתי לעשות שוב פיפי (היה קריר)
והפסלים הפרשימים של בוטרו שבאותו מרכז
המשכתי במורד שדרות ברודווי לכיוון כיכר טיימס השוקקת, מצלם מימין ומשמאל את הרחובות החוצים, הצמתים, וכמובן את הכיכר המוכרת, שבה סופסוף אפשר לשבת כמה דקות ולתת לכתף להירגע, תוך התבוננות בקהל הרב והנלהב:
חתכתי שוב מערבה לכיוון השדירה התשיעית, ואז במורד הרחובות. רציתי להגיע לחנות המפורסמת לצילום B&H (ב"ה). חנות של יהודים חרדים, שלא מתביישים לעבוד, ועשרות מהם ממלאים את החנות הענקית. נהניתי לצלם בה, אבל לא חשבתי לרכוש בה כלום. איכשהו, כמו בחנויות ספרים ענקיות, אני מתבלבל במקומות כאלה. אז רק צילמתי את המראות:
יצאתי מהחנות, ולאורך רחוב 33 עברתי לאורכו של בניין הדואר המרכזי, לצידו של המדיסון סקוור גארדן בו מתקיימים מופעים ומשחקי ספורט, ונכנסתי לתחנת הכרבת המרכזית לשוב לנמל התעופה להמשך הטיסה לארץ. וברור שגם אותם צילמתי:
יש יתרון לטיסה לא ישירה שכזו, כי ככה הרווחתי כמה שעות בעיר המיוחדת הזו, וכמה תובנות חשובות.
אולי בטיסה הבאה אתכנן בה ביקור נוסף.
המשך שבוע נפלא לכולנו
המשך שבוע נפלא לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)