הטיסה לישראל לפני כחודש וחצי, כללה גם כמה שעות המתנה בציריך. ניסינו לתכנן מפגש קצר עם עמירם, ידידי הוותיק המתגורר בעיר, אבל למרבה הצער זה לא התאפשר, כי כבר היו לו תוכניות אחרות. אז תכננו לבלות עם עצמנו קצת בעיר שזכורה לי כמאוד יפה.
אחרי הנחיתה עברנו הליך רישום והחתמת דרכונים קצרצר, ומשם לרכבת שלקחה אותנו במהירות לתחנה המרכזית בעיר. סה"כ כ-10 דקות ברכבת. ממש קרוב. נחתנו בתחנה העצומה בלי מפה, אבל היתה לי תחושה שאני זוכר את המקום. אז התחלנו ללכת בכיוון המשוער. וגם צילמתי קצת:
הלכנו קצת, ואיכשהו הנוף לא הסתדר לי עם מה שזכרתי. חוש הכיוון התבלבל קצת. ואז הבנתי – ניווטתי מתוך תחושה, אבל היה לי נדמה שהשעה היא שעת בוקר (נניח 9:00), בעוד שלמעשה השעה היתה 5 אחה"צ, כך שזווית השמש היתה במערב, לא במזרח. לא פלא שקצת התברברנו. אז נזכרתי ברעיון שאותו מימשתי לא פעם באירופה, ונכנסנו למלון לקבל מפה ותדריך קצר.
חזרנו קצת על עקבותינו, והגענו שוב לתחנה וממנה בכיוון ההפוך ל-באנהופשטראסה – הרחוב המפואר שמאכלס לאורכו חנויות פאר ובתים יפים. הלכנו וצילמנו:
המשכנו עד האגם וגם בו ובכניסת הנהר היוצא ממנו צילמנו (כצפוי):
משם התחלנו לכוון חזרה לתחנת הרכבת, מהצד השני של הנהר. אבל על זה כבר ברשומת ההמשך.
זו היתה רשומה של רוגע ושפיות במציאות הסוערת
בתקווה לשקט
בתקווה לשקט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)