יש ללוויתנים שגרת חיים פעילה למדי – את החורף הם
מעדיפים לבלות בסביבה החמימה והשקטה שמול חופי מכסיקו, שם הם מתרבים ושם נולדים צאצאיהם,
ישר לחמימות הנעימה. הבעיה היא שהמים שם לא מאוד עשירים ביצורים הקטנים שמהווים את
מזונם. אז לקראת הקיץ הם עושים את דרכם הארוכה צפונה, לסביבה של אלסקה. שם הם
מוצאים הרבה מזון, מפטמים את עצמם בטונות רבות של אוכל, וממלאים מאגרי שומן לתקופה
החמימה והרזה של הקיץ הבא.
ובין לבין הם עושים את הדרך בשחיה ארוכה מצפון לדרום
וחזרה. אז בחודשי החורף הם מתחילים את המסע צפונה, ועוברים בסביבה שלנו בדיוק אז.
זו העונה המתאימה ליציאה לשיט לצפיה ביצורים הגדולים הללו. וזה מה שתיאמנו לעשות,
קבוצת הצלמים של הסביבה, בדיוק בשבת של ה-15 למרץ.
הזמנו כרטיסים לשיט שכזה מהעיר ונטורה, לסיבוב של אחר
הצהריים ושם נפגשנו ויצאנו. הלוויתנוים עוברים
לא רחוק מהחוף שלנו, ברצועה הימית שבין היבשה לשרשרת האיים הנקראים Channel
Islands, שהם בעצמם שמורת טבע. וב'תעלה, הזו שרוחבה כ-30
ק"מ שטים בספינה ומקווים ראותם. להלן עיקרי הרשמים ומעט צילומים. מעד
משרציתי, כי רבים לא יצאו טובים מספיק, וגם אלה שאביא הם די פשרה מבחינה איכותית,
אבל חשובים לסיפור עצמו. פשוט היה אפרורי למדי, מה שלא איפשר צילום מהיר מספיק
לתנאים ששררו, אבל לפחות היה נעים ויפה. אז נתחיל:
מכיוון שנדרש להגיע קודם, יש זמן המתנה לא קצר שם לפני
השיט עצמו.
אז ניצלתי את הזמן לכמה צילומי פרחי חוף, מהחלק החולי
הפונה לאוקיינוס (הראשון לא מזוהה והשני צלקנית)
הספינה הגיעה מסיבוב הבוקר, פרקה את מטענה האנושי
המחוייך והנרגש, העלתה אותנו ויצאנו ללא בזבוז זמן מיותר.
ובינתיים, אני מצלם קצת את הנמל' איזה שקנאי חום שנקלע
למסלולה של הספינה הגדולה, וגם שתי יאכטות מפרשים שיצאו לים יחד איתנו
הספינה מאיצה למרכז ה'תעלה', ואני מצלם את מתקני שאיבת
הגז שמוצבים בה
כמה יצורים הגיעו לבקר. ראשון היה שחף לבן יפה שליווה
אותנו
ממשיכים ורואים במים אריה ים חביב
ואז מבחינים בהתזה של רסס, שזה הסימן של לוויתן הנושף בחזקה את האויר שבריאותיו ומתיז כך את המים שנתפסים עם פתח הנשימה הסגור שלו.
מכוונים את קפטן הספינה לסביבה של המתז הזה, והוא מתקרב בעדינות, לא להפריע. ושם
אנחנו מסתובבים, ורואים הרבה חברים. אז הנה המתז הזה של רסס (מצולם מרחוק, אבל זה
מה שיש)
מה שיפה זה שלרוב כשיש מין מתז כזה, אחריו הלויתן חושף
את גבו, ואחריו את זנבו. ככה צילמתי כמה גופים וזנבות, של לוויתנים אפורים (שרואים להם את חוליות הגב),
לוויתנים גדולי סנפיר (אם קוראים להם ככה בעברית), ואפילו אם גדולת סנפיר וצעיר שאיתה יחד
ופתאום, לא רחוק מדי, קופץ מהמים לוויתן גדול סנפיר. לוקח
רגע ובחסות הגרביטציה הוא נוחת. אז הצילום לא משהו, אבל בכ"ז יצא. בעיקר השפריץ הגדול של
המים שאחרי הנחיתה חזרה
בין לוויתן אחד למשנהו, בולשים לחפש סימני נוכחות. הם
פשוט צוללים לפעמים ומתרחקים מתחת למים. אולי מחפשים נשנושים לדרך, כי כזכור לא
אכלו כמה חודשים.
ואז רואים פתאום מחזה מרשים – מעלינו קרוב, ממש "הושט
היד וגע בם", טסים בהנאה שקנאי חום גדול ושחף צעיר, מנצלים את האויר שהספינה
מרימה בתנועתה קדימה לעילוי. אז כולם מכוונים פתאום את המצלמות למעלה, וזה מה שאני
קלטתי
השעות עוברות, ואנו פונים חזרה ומגבירים מהירות. זה
סימן נהדר לדולפינים שבסביבה להשתעשע עם הספינה, ולנסות לתפוס את גל החרטום שלה.
מין שעשוע חביב שלהם שצילמתי בפעם הקודמת, בה לא ראינו לוויתנים אבל הרבה
דולפינים. אז הנה כמה צילומים שלהם (לא מושלמים)
חוזרים לנמל, וכמובן שמצלמים עוד – את הספינה השטה,
חבורת אריות ים שנחים להם יחד, ועוד כמה תמונות מהנמל
סה"כ כיף של חוויה. מרגש לראות את היצורים הגדולים
הללו, וגם כמה אחרים שם בים.
אני כאמור מאוד נהניתי, גם החברים שהיו איתי, ומקווה
שגם אתם.
המשך שבוע טוב לכולנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)