לפני כ-16 שנה (18, נכון להיום) פתחתי
את הבלוג הישן שלי. המעבר לארה"ב והרצון לתפוס ולתעד את החוויות המעניינות של
המהלך המשמעותי ההוא הם שהיוו את הדחף לכתיבה.
בהדרגה נכנסתי לעניין הכתיבה הזה
ברצינות הולכת וגוברת, נהנה מהכתיבה עצמה, מהתגובות שהלכו וצברו תאוצה, ומהצילום
שהלך והתפתח כחלק תומך בתהליך התיעוד, עד שתפס מקום מרכזי בפני עצמו.
אז למדתי שעם מצלמה רואים יותר, כי
התודעה מכוונת להתבוננות מעמיקה ומוכוונת יותר. ובהרחבה לאותו עיקרון, עם בלוג
חווים יותר, כי בכל חוויה התודעה מתחילה לספר את הסיפור מעבר לכאן ועכשיו
המיידיים.
למרבה הצער, וכתבתי גם על זה פה
(במיוחד בפוסטים האחרונים), קייטנת היצירה הזו הסתיימה כשהפלטפורמה של הבלוגים
(תפוז, למי שזוכר) התפוגגה, ומועדון החברים הכותבים התפרק ונעלם. כן, עם רבים
מהחברים של אז אני עוד בקשר, בעצימות נמוכה, אבל היחד היצירתי התפוגג. וככה הפסקתי
לכתוב, כי אני לא מאלה הכותבים למגירה.
להט היצירה קיבל אז תפנית מתבקשת.
הרי כבר הייתי די חזק בענייני צילום, אז התחלתי לשתף את צילומיי בקבוצות שגיליתי
בגוגל, וזה היה מספק למדי. אך גם קייטנת היצירה הזו נסגרה, עם ההחלטה של גוגל
לסגור את הרשת החברתית שהקימו, ובתוכה הקבוצות. מזל שהיה את פייסבוק, שזו ליבת
הפעילות שלו, שאליו העתקתי את פעילות שיתוף הצילומים שלי, ושם אני פעיל עד היום.
ובכל זאת, לאחרונה חזר לדגדג לי
הרצון לכתוב. כי כמו בעבר, אני חווה שינויים משמעותיים, ומתבקש לי לתפוס את החוויה
כבעבר. לפני כשנתיים חזרנו כל המשפחה לארץ וכפי שאתם בטח יכולים לנחש, זו בהחלט
חוויה משמעותית. והחיים בארץ מלאים חוויות באופן מוגזם לעיתים – תרבות סוערת, עם
תוסס, פוליטיקה פרועה, וביטחון בעייתי (במילים עדינות מדי). לכולם פה דעות נחרצות,
ולי יש את שלי, שקיבלו פרספקטיבה מעניינת בעקבות השהות הארוכה בקליפורניה.
רק שלא ברור לי איך בדיוק אני חוזר
לכתוב. ולכן הביצוע נגרר כבר כמה חודשים מרגע שהרצון החל להתעורר. בנק נושאי
הכתיבה שאותו תחזקתי בימי הכתיבה האינטנסיביים ההם כבר לא רלוונטי ברובו. גם
החוויות שעברו מאז, אפילו שהן ראויות לתיעוד, כבר אבדו חלקית בזכרון. אמנם ניתן
לשחזר, אבל לא בטוח שזה מה שנכון.
מצד שני, לקפוץ לכאן ועכשיו, למציאות הסוערת של החיים, גם לא נראה לי פשוט. נראה..
ובנוסף, קצת אבד לי הביטחון ביכולת הכתיבה. המילים כבר לא זורמות ממני בקלות כמו
פעם. מניח שהכושר יחזור אחרי כמה אימונים, אבל צריך להתחיל להתאמן. אז הנהת אני
מתאמן. לכן הפוסט הזה, מלבד יישור קו עם ענייני החיים, הוא גם תרגול לא רע.
בינתיים עד כאן זה כיף וזורם בקלילות.
מניח שגם אמצא את הפורמט המתאים
לפרסם את הדברים. יש כיוון, כפי שמן הסתם תוכלו לראות כשאפרסם.
אז נראה מה הלאה, איך וכמה. ומקווה
שתהנו ומקווה להנות גם אני.
והערה מאוחרת עכשווית - לא פרסמתי במועד הכתיבה המקורי כי רציתי שיהיו לי כמה רשומות מוכנות לפרסום. זה מין מבחן עצמי לרצינותי בחזרה הזו לכתיבה. אז כיוון שפרסמתי, זה אומר שכבר יש המשך..
וכמובן שאשמח לתגובות 🙂
