יום שלישי, 30 ביוני 2009

תחנת התחתית בצ`לסי


התחבורה הציבורית בניו יורק יעילה מאד. חלק גדול מהיקף השינוע מתבסס על מערכת התחתית הענפה והמורכבת. אבל זה נושא לפוסט נפרד ושלם.
בכללי, מערכת הרכבות התחתיות, ה- Subway, מכוערת למדי. ועד היום ראיתי כבר כמה – בפאריס, לונדון, ברצלונה, מדריד ועוד, וכאן היא באמת מכוערת.
אבל באופן מפתיע, ובניגוד לשאר התחנות, התחנה אליה נכנסנו בסיום הביקור בשוק של צ`לסי הפתיעה. זה לא שהייתה יפה, או מטופחת, או נקייה במיוחד, אבל הייתה בה הפתעה מקסימה – בכל מתחם התחנה הקטנה היו פזורים פסלוני ברונזה קטנים, בדמויות אנושיות חביבות ובמגוון מצבים קומיים – מעין חבורת גמדים קטנים שעושים את העבודה. אז לשם ההמחשה, חופן צילומים להדגמת העניין:
 


יום שני, 29 ביוני 2009

הגלריה של פורבס



היה פעם איש בשם מלקולם פורבס (Forbes), שמלבד טיפוח העיתון הכלכלי שהקים, ומלבד ייסודה של רשימת ה-500 המפורסמת של עשירי תבל שעל שמו (ואולי עוד כמה רשימות), נהג לטפח את תחביביו.
כמו שכתבו לנו במדריך בקשיש, על קברו נכתב – "When he lived, he lived". וכיוון שכסף לא חסר לו הוא פינק את עצמו בצעצועים יקרים. אז משפחתו הקדישה לאוספיו את הקומה התחתונה של  בניין פורבס (השדרה השישית, ליד רחוב 13), ופתחה גלריה לקהל.
ובאוסף: עשרות דגמי אוניות, אלפי חיילי בדיל בקרבות ומעמדים היסטוריים, שעונים, פסלונים, משחקי מונופול עתיקים (כי אהב לשחק עם אחיו), פסלונים ותמונות. היה לו באוסף 12 ביצי פסחא מרהיבות של האומן הידוע פברז`ה, אבל הן נמכרו במכירה פומבית ומצאו את דרכן חזרה לרוסיה מכורתן.
אז סיירנו שם, נהנינו מהאוספים, חייכנו למחשבה על הילדותיות של האיש, וצילמתי תמונות להמחשה והנצחת הביקור. אז למרות תנאי התאורה הקשים, יצאו כמה תמונות, והרי הן (לפחות אוסף מובחר מהן) לפניכם:
הספינות
 
החיילים
 
 חדר ילדות חלומי (חלומו שלו)
 
 משחקי מונופול עתיקים
 
מזכרות כלליות (כולל גם משנו)
שעונים

Forbes Gallery, New York

יום שבת, 27 ביוני 2009

שוק צ`לסי (Chelsea Market)


חוויות הטיולים פה פשוט מציפות. יכולתי להעלות רשומה לכל יום, אבל בגלל השפע היא הייתה מאבדת פוקוס. אז בעצם למה לא להביא לכם פנינים בודדות – חוויות מרוכזות וממוקדות?
אז אחרי הליכה לא מעטה למטה האום הבוקר, שהסתיימה באכזבה כי משום מה לא היו היום סיורים ואפילו להיכנס לא נתנו (למרות שימי ו` מוגדרים כימי סיורים). אז קצת צילמתי, ואולי אעלה רשמים אח"כ, אבל משם לקחנו את ה-Subway והגענו לשוק צ`לסי, שיושב על צומת השדרה התשיעית ורחוב 15.
הכניסה מעוצבת במתכת במראה חללי מעניין, וככה זה גם בפנים – מין מבנה אבן, עץ ומתכת בעיצוב חדשני פרוע מעט, כולל ספסלי אבן, פסלים, צנרת מובלטת בכוונה ועיטורים רבים בסגנון מרתפי.
אז קבלו אוסף מראות מבפנים (כי מבחוץ שכחתי לצלם): 
נעצרנו בדוכן סנדביצ`ים מפתים, ונהנינו ממגוון מעניין וטעים:
  
מפל מעניין, ולידו מלכת אנגליה בהופעה ציבורית נדירה:
בהמשך חזרנו ונעצרנו מול חנות עוגות, שעיצובי העוגות המהממים משכו את תשומת ליבנו.
אז נהנינו מכמה דגימות, ואני אספתי צילומים לשתף:
  
שימו לב לעוגות "עוגיפלצת" ולעוגת הספוג של בובספוג:
  


אח"כ המשכנו בהרבה הליכה, וביקרנו בכמה מקומות יפהפיים ממש, אבל עליהם אספר כבר בנפרד.


יום חמישי, 25 ביוני 2009

עוגב


למי שאולי לא ראה מימיו – להלן הסבר על כלי הנגינה המיוחד הזה (בוויקיפדיה):

העוגב הוא כלי מקלדת, אך בניגוד לכלי מקלדת אחרים כגון פסנתר , צ`מבלו וקלאוויקורד אשר צלילם מופק מרעידת מיתרים - הפקת הצליל בעוגב נוצרת מהרעדה של אויר בעזרת לשוניות, כמו בכלי נשיפה מעץ. הצליל מופק בו באמצעות נשיפת אוויר מכנית דרך צינורות, על ידי מפוח. 
בתור בן לחובב מוסיקה קלאסית, התוודעתי לכלי המרשים הזה. זה כלי הנגינה הגדול בעולם, ויש כאלה שתופסים קירות ענק שלמים בכנסיות גדולות (תמונות להמחשה בסוף).
לא מעט יצירות כנסייתיות שמענו בבית, והצליל העשיר והגדול הזה מזוהה אצלי בקלות.
כשטיילתי אתמול עם המשפחה ב-Wall Street, עצרנו להתרשם מהכנסייה הקטנטנה שממוקמת ממש בקצה הרחוב:
 
נכנסנו להתרשם מהמבנה בפנים, וגם לתת לרגליים קצת מנוחה, על ספסלי התפילה הרבים. צילמתי קצת מהמראות:
 
 הסתובבנו להציץ בעוגב שאחרינו:
 

וכך התחלתי לשוחח עם הבן על הכלי, על המבנה של צינורות הפח המולחמים, על מערכת השסתומים לשליטה בזרימת האוויר למערכות הצינורות השונים, על ההשהיה המשונה שחש מי שמנגן, כי מרגע הלחיצה על הקליד המתאים לוקח לאוויר זמן להגיע לחליל המתאים ולהפיק את הצליל.

גם ציינתי שככל הנראה (ולפי מה שידוע לי) מעולם לא נשמעה נגינת עוגב בשיר הנודע "יונתן הקטן", עד לשנת 1984 (לפחות לא בעיבוד לחמש אצבעות בדו מז`ור). כשלטש בי מבט תמה, סיפרתי לו שיש לו את הכבוד לראות מקרוב את האומן המבצע של היצירה הנודעת, כנראה לראשונה בתולדות הכנסייה הנוצרית.
ועוד מבט (כאילו שבלעדיו לא הייתי מספר) סיפרתי לו שלחבר שהיה לי בצבא הייתה חברה נוצרייה, שניגנה קבוע על העוגב של אחת מכנסיות יפו. פעם ביקרתו יחד במקום, ואחרי שקיבלתי מקרוב הסברים, ניתן לי גם לממש את כשרוני על כלי הנגינה הגדול. תהיתי באיזו מהיצירות שבהן אני שולט ללא תווים והכנה מדוקדקת לבחור, והראשונה שעלתה במחשבתי הייתה כאמור זו שציינתי. החוויה הייתה משונה, כי באמת יש מין השהייה, ומנגנים ללא שמיעה ישירה, רק לפי הזיכרון, ואח"כ יוצא מה שיוצא (זה לפחות הזיכרון שלי יש מהעניין, לא יודע כמה מדויק, כי חלפו כמה שנים מאז.
ואחרי הדברים, זכיתי למבט מאד מתרשם מהבן. כמה נחמד להצליח להפתיע בסיפורים חדשים כל פעם 

ולשם ההרחבה במידע, להלן כמה תמונות של עוגבים מפוארים במיוחד שמצאתי בנט, ומקלדת רבת מפלסים הכוללת לוחות שסתומי שליטה. נגינה רבת זרועות – שתי ידיים ושתי רגליים..