יום שני, 30 בספטמבר 2013

אלתורים באפייה - לחם בננות ותוספות

אם אודה על האמת, אני לא באמת מומחה לאפיה. בשביל להיות מומחה צריך ללמוד, צריך לדבוק במרשמים, צריך להיות רציני ושיטתי בביצוע. ואני בכלל לא כזה. נכון שנכונות לנסות, וכנראה חוש טוב יש לי, והם שהנחו אותי בעניין הזה לאורך ה-20 שנה האחרונות שאני נהנה לאפות בבית לחמים, חלות ולחמניות שונות, וכל מה שקשור אליהם. בהתחלה גם קראתי קצת בספרי מרשמים והוראות, אבל מהר מדי נתתי לשאיפה לאלתור ולחוסר המשמעת להוליך אותי בתחום. אז כאמור - אני לא מומחה.

ואת כל זה סיפרתי כהקדמה לתיאור מה שהכנתי לפני כמה ימים. כי אני מניח שהקומבינציה המוזרה של מה שאני ניסיתי לא תימצא במתכונים רגילים. ושוב, כנראה שהתחום הזה של אפיית לחם סלחן הרבה יותר ממה שנדמה, כך שנדיר שהתוצאה לא מוצלחת. וכך היה גם בפעם הזו.

ובכן, השאיפה המוכרת שלי לנסות ולדבוק בעיקרון הפולני המוערך של 'אוכל לא זורקים', עורר רצון להציל כמה בננות שהפכו יותר חומות מצהובות. לא רקוב מבפנים, אבל כבר בשל מדי מכדי להנות מהן ככה. המתיקות המוגזמת לא מעוררת חשק לאכילה. תודו שכך:


ומכיוון שכבר נגמר לי לחם הגזר עליו סיפרתי (החזיק מעמד די הרבה זמן בפריזר), הכיוון המתבקש לאילתורים הוא כמובן בעניין של לחם. וזה בדיוק מה שעשיתי, ולהלן המרשם והתוצאות:
המרכיבים:
  • 1.5 בננות בשלות מאוד (את החצי אכלתי, והבנתי שעדיף שלא)
  • 2 כפות טחינה
  • 2.5 כוסות מים
  • 1/3 כוסות שמן קנולה
  • 4 כפיות מלח שולחן
  • ¼ כפית פלפל שחור (בערך)
  • 2 כפות זרעי פשתן טחונים
  • 1 כוס אגוזי מלך שבורים גס
  • 2 כפות דבש חרובים (אפשר סילאן, מולאסה וכד', אם כי אני מעדיף את דבש החרובים עם הטעם האופייני העשיר)
  • 4 כוסות קמח מלא
  • 3 כוסות קמח לבן
  • כף שמרים יבשים
תהליך ההכנה:
התהליך דומה למדי למה שאני עושה תמיד, רק בטמפ' אפייה מעט גבוהה יותר וייבוש נוסף בסוף:
  1. בתחתית קערת המיקסר אני מכניס את השמן, לתוכו הכנסתי את המלח ואת הפלפל השחור
  2. מעל השמן, מכניס את הקמח המלא ואחריהן את הקמח הלבן, ויוצר גומה במרכז
  3. מכניס לבלנדר את הבננה וחצי, את הטחינה וכוס מים, וטוחן היטב
  4. לתוך הגומה אני מכניס את השמרים היבשים, ויוצק עליהם את התערובת מהבלנדר
  5. ממתין כעשר דקות לראות שהשמרים מעלים בועות ואז מכניס לתוך העיסה שבמרכז את שתי הכפות של זרעי הפשתן הטחונים (חמשבה מאוחרת על התוספת הזו, כי מראש אולי הייתי מכניס גם אותם לשמן קודם):
  1. מוסיף את המים הנותרים (כוס וחצי, כאמור). רצוי להוסיף כוס, ולפי התחושה את היתרה בהמשך, אם צריך
  2. מפעיל את המיקסר ללישה, עם וו הלישה – בתחילה במהירות נמוכה וכשכל הבצק מתאחה לכדור, מגביר מהירות בדרגה אחת. הבצק אמור להיות גמיש וקצת קשה (יחסית)
  3. בסוף הלישה מכניס את האגוזים לדקת לישה נוספת במהירות נמוכה, עד שהם נטמעים בבצק
  4. מוציאים את הבצק, מכדררים אותו קלות בידיים, מזליפים מעט (ממש מעט) שמן לקערת המיקסר ומחזירים את הבצק חזרה לקערה. מגלגלים אותו בקערה עד שהוא מצטפה בשכבה מבריקה ודקיקה של שמן המונעת ממנו להתייבש.
  5. מכסים את קערת הלישה (אני משתמש בכיסוי הפלסטיק של המיקרו, שמתאים בדיוק), ומתפיחים לפחות שעה וחצי, בסביבה חמימה. עזבו את הכלל המוכר של 'בבצק מכפיל את נפחו', כי הוא מטעה. הנה ככה נראה – לפני התפיחה ואחרי:


  1. לאחר שתפח, מוציאים את הבצק על משטח מקומח (השיש), לשים מעט כדי להוציא את האויר ולדחוס חזרה (אל חשש, הוא יתפח שוב), וחותכים לשני חצאים שווים
  2. מרדד כל חצי קלות עם הידיים, ומגלגל לנקניק עבה וקצר, אותו אני מניח במרכזה של פיסת נייר אפיה, וישר לתוך תבנית לחם (זה מתאים ככה יותר לסנדביצ'ים), ומעמיד לתפיחה שניה. ככה, לפני ואחרי:


  1.  לאחר התפיחה השניה, מחמם תנור לחום גבוה למדי (פה זה היה 205 מעלות), ומכניס לאפיה של 45 דקות בערך. בתחילה, יחד עם הלחמים, אני מכניס על תחתית התנור חופן קוביות קרח. הן מספקות אדים שתורמים לפריחותו של הקרום.
  1. בגמר האפיה, מכבה את התנור, מוציא את הלחמים מהתבניות, ומניח חזרה את הכיכרות ישירות על הרשת שבתנור החם לכ-5 דקות ייבוש/אפיה נוספות, כדי להגביר את הפריכות.
וזו התוצאה – טעים, פיקנטי, פריך, ולא מתוק – השמרים 'אכלו' את הסוכרים של הבננות כשהתפיחו כך את הבצק. מענג ומוצלח ביותר!
אז כנראה שיש יתרונות בלהיות חובבן שמעז ומנסה. ככה יוצאות לפעמים תוצאות מקוריותdevil




המשך שבוע מוצלח לכולנו

יום שבת, 28 בספטמבר 2013

זמן איכות מעשי

הגיע זמנו של הרכב של קרן לטיפול השגרתי – שמנים, פילטרים, בדיקת בלמים וכד'. מכיוון שמצאנו פה מוסך ידידותי וחביב, זו הזדמנות מצויינת לתרגל את הצעירה במיומנות החיים הפשוטה של טיפול לאוטו. אבל בפעם הראשונה התבקש להצטרף אליה, להכיר לה את האנשים ואת המקום. והזדמנות נחמדה לבילוי יחד של כשעה (וחצי, כפי שהסתבר..). לא יכול לומר שנרשמה התלהבות מצידה לפעילות החינוכית הזו, כי הרבה יותר קל שאבא מטפל ומחזיר אוטו תקין. אבל עם לחץ סביר השתכנעה הצעירה.

אחרי שהפקדנו את הרכב והמפתחות בידיו האמונות של דון, הודענו לו שאין צורך להחזיר אותנו הביתה. זה רק שעה (בקירוב), ועדיף שנחכה ושלא יבזבזו זמן להחזיר אותנו הביתה רק כדי לשוב לאסוף אותנו מיד אחרי.

זו הזדמנות מצויינת לבלות קצת יחד, לשוחח על ענייני לימודים (שלה) ועבודה (שלי), ולבלות בכיף קצת. ממש מול המוסך יש עץ אלון ענק. אמנם לא לקחתי מצלמה, אבל נזכרתי במחמאות הרבות שהרעיפו על המצלמת הטלפון סמסונג גלקסי-S4, וזו הזדמנות לבחון מה הוא יודע. אז האלון הגדול זכה להתבוננות מעמיקה:

 
ממש ליד היה עץ נוסף, שפרח בפריחה צהובה ויפה. ברור שגם הוא זכה למבטים ותמונות, תוף כדי שיחה כללית על הא ודא..
ממש שם על הפינה, ישנה משתלה. יופי של הזדמנות לראות פרחים יפים וגם לצלם בכיף. המון תמונות..
ורדים
גרניום נמוך, עדין ויפה
היביסקוס
מגוון קקטוסים
חמניות אהובות (גם הפרח המרשים וגם תוצריו הפציחים)
אמנון ותמר
לוע הארי
 
Lily of the Nile – לא הפרח עצמו אבל תמונה שלימדה אותי את שמו, שאותו לא מצאתי בהכנת הרשומה מגני העולם
אירוס חביב
טגטס (תודה על הזיהוי, ויקי)
וינקה (שוב תודה על הזיהוי, ויקי)
קוסמוס (ושוב תודה לויקי)
קחוון (ושוב, ויקי)
כריזנטמות
ועוד כמה (הרבה..) שלא הבחנתי בשמם, אפילו שצילמתי, ועוד כמה מתבקשות
 
 
 
 
והשלט בכניסה
יצאנו מהמשתלה ושוטטנו קצת. נכנסנו לחנות הצילום הסמוכה, זו שבה קניתי את סוניה הבכירה, ובדקנו את הציוד בה, ומה חדש שם בתחום, ועוד שוטטנו קצת בחוץ. הצעירה לא סובלת עכבישים, אבל כשהביני באחד גדול ומרשים, צילמתי גם אותו:

חזרנו למוסך, ואחרי המתנה קצרה נוספת קיבלנו את האוטו וחזרנו מרוצים הביתה. נחמד לבלות ככה יחד. איכשהו זה לא יצא לנו כבר כמה זמן.

ובחזרה בבית, הופתעתי לטובה מהמצלמה הקטנה. לא מצלמה רצינית, וקצת פחות נוחה - סה"כ טלפון, ובכ"ז ממש לא רע devil
שבוע מוצלח ומהנה לכולנו, חברים