יום ראשון, 28 בפברואר 2010

סיכום שבוע 8 - נצחונות קטנים

שבוע חביב שחג פורים הנמצא ברקע יוצר אווירה חגיגית קצת יותר מהרגיל. ובכן, לפי הכותרת, היו כמה נצחונות קטנים שנרשמו השבוע:
משפחה:
הבת עברה תיאוריה בנסיון ראשון. לא פשוט כאן, כששיטת הלימוד בעייתית ללומדים בעברית. ומעכשיו נוכל להתחיל ללמד אותה לנהוג, ולבלות כמה שעות יחד בשוטטות.
ועוד בעניינה, בבדיקת ראיה גילינו שהיא זקוקה למשקפיים. אז גם זה הזמנו לה, ותוך כמה ימים גם לנו תהיה נציגה ממושקפת במשפחה.
רשויות
ניצחון חשוב נרשם למול אטימות הרשויות בארץ. כבר סיפרתי על התסכולים בתקשורת עם רשות השידור, שמשום מה מסרבת להכיר במעמדינו כמי שאינם תושבי המדינה ואיימו לעקל לנו חשבונות. שרשרת התכתבויות עימם לא הועילה, ונאלצנו גם לשלוח את האימא שלי לחולל מהומה. אז הבטיחו מה שהבטיחו, וכמובן שלא עזר כלום.
מיותר כמובן לפרט כמה טלפונים בוזבזו על משרד עו"ד קורן, אלה שמשום מה זכו המכרז לטיפול במי שלא משלם. מוקדניות רשמו את טענותינו והבטיחו תשובה, מפקחות הבטיחו תשובה זריזה וטיפול אישי, וכמובן – כלום מכל זה לא עזר.
אבל הסתבר שיש מוצא. פניתי דרך האתר לכתובת הדואל של נציב תלונות הציבור. בפניה פירטנו וצירפנו את כל המכתבים שהועברו, הפניות שזכו להתעלמות וכל המסכת המעצבנת הזו. ואכן, כמה ימים אח"כ קיבלנו אישור על קבלת הפניה, ועוד כמה ימים עברו וקיבלנו לכאן לארה"ב מכתב שמבשר לנו שעניינינו נבדק ונמצא מוצדק, ושרשות השידור ניאותה והסירה אותנו מהרשימות.
עבודה
בכל הצוותים שבפרוייקט נרשמה השבוע התקדמות משמעותית. לחץ מתון הספיק להכניס מרץ לפעילות והוביל להישגים נאים בכל התחומים. כיף של הישגים :-)
ועוד, בהקשר ישיר – מסתמנת אפשרות עסקית מעניינת, שייתכן ותפתח בפנינו עתיד כלכלי מעניין וחיובי. לא יכול כמובן לפרט, אבל עם התוכניות יצאו לפועל זה בהחלט ייצא נהדר.
ובנוסף
עניין מעצבן שבו לצערי אני עדיין לא יכול לבשר על ניצחון, הוא במלחמה המתמשכת בווירוסים. עם כל האופטימיות ששידרתי, הצרה הזו עדיין לא מאחורי לגמרי. כבר מביך לעדכן בנושא, ובכלל אני שונא את עצמי כשאני ככה, אבל נראה שבשורה עדיין אין.
אה, כן, שוב היה גם פה וגם בארץ גשם באותו הזמן. היום (יום שבת) ירדו פה גשמים משמעותיים. סימן חיובי, כי זה יצליח להחזיק את ההרים בירוק עוד כמה זמן.
בבלוגיה:
לא הצליח לי להיות חרוץ במיוחד. סה"כ העליתי 3 רשומות (חוץ מסיכומי השבוע):
          ירוק בעיניים – רשמים מצולמים מסיור סופ"ש בסביבת מגורינו
          השגחה עליונה משופרת – על ה-GPS רב היכולות שמקל על החיים פה
אבל חוץ מרשימות, היה כיף לנצל קצת את השבוע להשלמות פערים כאן, ולגלות כמה רשומות ישנות ונהדרות שפיספסתי, בעוונותי. תודה לרידר שעוזר בעניין.
ובענייני ספרים
אין חדש, ואני עדיין עם "החיים הסודיים של הדבורים" שמהביקורות למדתי שההמשך שלו לא משהו, אבל בינתיים הוא מצדיק את המשך הקריאה.      

זה הכל לשבוע. שבוע נעים לכולם, והרבה הרבה בריאות.

יום שישי, 26 בפברואר 2010

AVATAR

עפ"י מורפיקס - (הינדואיזם) הִתְגַּלּוּת, הִתְגַּשְּמוּת (של האלוהות); הִתְגַּלְּמוּת, הִתְמַמְּשׁוּת (של משהו מופשט או מדומה)
הקדמה:
ביום ראשון יצאנו עם זוג חברים ובנם בן ה-12 לצפות בסרט המדובר. קצת רקע עלי בנוגע לסרטים: לא ביקרתי בקולנוע מאז שצפיתי בהארי פוטר השלישי או בשר הטבעות (מי שהיה האחרון) יחד עם הילדים. זה לא שאני לא אוהב סרטים, אבל האישה תמיד צופה בהם לפני ב-DVD או במחשב, ואח"כ כבר אין טעם לצאת לקולנוע. אז אני בכלל מוותר, ונדיר שבכלל יוצא לי לצפות בסרטים.
לסרט הזה ידעתי שאלך. שלל הביקורות המהללות, יחד עם ההבנה שאת האפקטים אפשר לראות רק בקולנוע, שיכנע אותי שהפעם זה שווה את המאמץ. היה גם ברור שאת הסרט הזה האישה לא תטרח לראות במחשב גם אם ישלחו לה אותו עם המלצה חמה. אז עם הרקע הזה הגעתי.
על העלילה:
לא חושב שיש מישהו שאין לו מושג במה מדובר, אבל מכיוון שלי לא היה באמת מושג, אז אתאר בקצרה: חייל מרין לשעבר, נכה על כיסא גלגלים, נשלח להחליף את אחיו ההרוג במשימה מיוחדת על כוכב פנדורה. בכוכב הזה יש פעילות נמרצת להפקת מחצב נדיר ויקר ערך. רק שהמצב לא פשוט, כי המקום מאוכלס בטבע שוקק חיים וביצורים מיוחדים – כחולים וגדולים ואינטיליגנטים (שבמקרה גם מדברים אנגלית), ולהם יחסים מורכבים עם הטבע ואינם משתפים פעולה עם שאיפות ההתעשרות של בני האדם רודפי הבצע.
בני האדם מפתחים יצורים מהונדסים דמויי בני המקום, שאישיותם ופעולתם מנוהלת ע"י מפעילים אנושיים שתפקידם ללמוד אבל גם לרגל אחרי תושבי המקום במטרה להצליח לשכנע אותם או לנשל אותם, ובכך להגיע לשלל המיוחל. וזה מה שאמור לעשות החייל האמיץ והנכה שלנו (ומכאן שמו של הסרט).
רק שבמהלך הפעילות הדברים קצת מסתבכים, ומובילים לבלגן שלם רווי אקשן ורגשות.
על החוויה:
כלום לא באמת הכין אותי לקראת החוויה. קודם כל – הביקוש: הסרט כבר בהקרנה כמה שבועות, אז לא ציפינו לבעיות. הכרטיסים הוזמנו להקרנה של שעה 16:00 אחה"צ, אך כבר חצי שעה לפני האולם היה מפוצץ (אין מקומות שמורים), אז החלטנו להמתין להקרנה שאחרי. כשנכנסנו, עם המשקפיים שחולקו בכניסה, תפסנו מקום טוב האמצע השליש השני של הגובה. נסיון קצר של סרטי D3 באולפני יוניברסל הכין אותי שלא כדאי להיות קרוב מדי. אבל מסך ה-IMAX הענק היה נראה כ"כ גדול שלא באמת היה משנה איפה נשב.
הסרט התחיל, וישר חשבתי שצפוייה נפילה, כי האישה (וגם אני, אם להודות) לא משתגעת על סרטי מדע בדיוני. וכך זה היה נראה. גם המסך המפלצתי בשילוב עם ה- D3 איימו לבלוע אותנו. היינו פשוט בתוך העלילה, מלוא העין. ובהמשך, כשהתחילו האפקטים הפנטאסטיים של הטבע המרתק, הדמויות המדהימות, עצי הענק המרשימים ויתר הפעלולים נשאבנו כמהופנטים. כמעט 3 שעות ללא תזוזה, עם סחרחורת קלה מההלם. פשוט לא דומה לשום דבר שיצא לי לחוות בהקשר הקולנועי – חוויה מהממת ומדהימה.
וגם העלילה, המרגשת, המסחררת, הנוגעת ללב, והמגישה מראה לא ממש נוחה לפני האנושות בכיעורה, למול הציביליזציה הפרימיטיבית מעט של הכחולים אבל זו שחיה בהרמוניה והבנה עם הטבע המהווה אינטיליגנציה עליונה כוללת. כל זה בהחלט נתן עומק נוסף, ושחרר את הסרט ממלכודת הכבלים הפעלוליים שהיה עלול ליפול אליה, כסרט שזה כל ייעודו ומהותו.
ולסיכום:
לא יודע אם יש בארץ הקרנה שכזו, שמשלבת IMAX עם D3, ולא יודע איך זה בהקרנה אחרת, אבל בפורמט שתיארתי זו באמת חוויה קולנועית ייחודית ובלתי נשכחת, שרק מסקרנת לדעת לאילו כיוונים התעשייה תתפתח. וכן, אם הייתי מבקר קפדן הייתי יכול להצביע על כמה נקודות תורפה בעלילה. רק שממש לא מתחשק לי להיות מבקר ציני ויבשושי שכזה, כי ההנאה באמת גדולה אז למה להתקטנן. ומילת סיכום – מהמם!

השגחה עליונה משופרת

לפני כשנה סיפרתי לכם בהתרגשות על נפלאותיה של ג'יפי, נציגת ההשגחה העליונה הפרטית שלנו עלי אדמות. זו שמכוונת את צעדינו, עוזרת לנו למצוא את מבוקשנו, מתקנת בסבלנות את טעויותינו ומכוונת אותנו לדרכים טובות בדרך ליעד המבוקש.
ובכן, לאחר שרכשנו מכונית חדשה, נדרשנו לצייד גם אותה בנציגה ארצית של ההשגחה העליונה מהסוג האמור. התמזל מזלינו ולחבר שלנו היה על המדף בחדרו קופסה חדשה של GPS דומה שלא היה לו צורך בו (יש מכוניות שבאות עם המערכת מותקנת כבר Build In), אז באדיבותו נידב לי אותה וחסך לי את החיפוש והרכישה.
ובכן, מלבד מסך רחב יותר, ולמרות שהתקן ההצמדה לשימשה שלה פגום מעט כי הכלב שלהם לעס אותו קצת, יש לה כמה יתרונות משמעותיים, שגרמו לי להתלהבות רבה, ועליהם אני ממש שמח לדווח כאן.
היתרון הראשון הינה מערכת Blue Tooth שמדברת בשמחה עם הטלפון הנייד. זה מהווה עבורי דיבורית נוחה וזמינה, וגם ממשק טלפוני נוח, כי קל לתפעל את הטלפון דרך מסך המגע של המכשיר, כולל כל הפונקציות. נחמד גם לחפש איזה עסק, נניח מלון, ופשוט להתקשר מהמכשיר ישירות עפ"י המספר שמופיע.
אבל השיפור המשמעותי הוא בתחום אחר לגמרי, שלצערי אני חווה אותו יום יום, ארבע פעמים בשבוע, שעה וחצי לכל כיוון – פקקי התנועה. המכשיר מתעדכן On Line במצב התנועה בכביש. אז לא רק שהוא מציג לי את תמונת התנועה העדכנית, הוא מחשב כל הזמן את שעת ההגעה המשוערת. אבל יותר מכל, הקסם הוא שהוא בוחן כל הזמן את הכבישים ומשנה את נתיב הנסיעה המתוכנן כך שזמן ההגעה יהיה מינימלי.
זה אומר שבמקרים רבים הוא מעלה אותי על נתיב חלופי, מכוון אותי לכבישים צדדיים ומאפשר לי לתמרן במצב הבעייתי בצורה המיטבית. לא עוד אי הוודאות המתסכלת של תקיעה בתנועה באי-ודאות. ורגשית, כך הסתבר לי, זה הופך את הסיוט לקצת יותר נוח. לפחות מרגישים בעניינים.
מעניין איזה עוד שיפורים בנושא יש בצנרת הפיתוח, אבל מה שיש כבר היום פשוט מדהים כל פעם מחדש.

יום שלישי, 23 בפברואר 2010

ירוק בעיניים


ביום ראשון שעבר (כפי שכבר הזכרתי ואף צירתפי תמונות בסיכום השבועי) שוב היה חמים ונעים. אז למרות שהבריאות טרם חזרה למצבה הרגיל, החלטנו על טיול קצר ברגל לטובת העניין, ולטובת הבריאות הנפשית של עבדכם, זוגתו, הבת והכלבה.
אבל מעבר לשאיפה להתאורר קצת, היתה מטרה נוספת לטיול – מזה זמן אני מוריק כאן לנוכח גל התמונות המרהיבות השוטף את הבלוגיה שבמרכזן הפריחה המרהיבה של גבעות ארצנו בעונה יפהפיה ורויית הגשם. זה התחיל עם החצבים של תחילת השנה, שאחריהם שטף גם גדול של כל פרחי השדה: רקפות, כלניות, עיריות, אירוסים שונים, סחלבים, מצליבים קטנים, חלמיות ועוד הרבה מהיפהפיים הללו של הארץ הקטנה שעליהם יש בזיכרון הרבה שירי ילדות וחוויות נפלאות.
ואילו כאן ראינו לא מעט עשב, אבל פריחה ממשית לא נצפתה. אז קיווינו למצוא בכ"ז משהו. אז יצאנו למסלול מעגלי, כזה שממנו כבר הבאתי לא פעם תמונות כשרכבתי אותו עם הבן באופניים. אבל ברגל זה יותר לאט, וזה גם עם הכלבה, הבת והאישה, אז החוויה אחרת.
ומה בכ"ז כן ראינו:
גבעות מוריקות בעשב רענן ועצי אלון גדולים בשלכת
ציפור קטנה וכחלחלה
הצריף היפה שצילמתי פעם, בעונה ושעה אחרת
והפעם בסידרה ירוקה בסיבוב סביב
הרוכבים והרוכבים
נקר על עץ האלון
נחש פעמונים צעיר שקיבל טיפול קטלני, וגסס המסכן, לצידי השביל

ובינתיים, עבר שבוע, ופה ושם בכ"ז רואים כמה פרחים לצידי הדרך, אבל בשביל לראות היטב יהיה צורך בטיול בוקר נוסף.




יום שבת, 20 בפברואר 2010

סיכום שבוע 7 - שיגרה


השבוע, בכללותו, היה בסימן מיגור סופי של השפעת. אבל המילים מתארות מצב יותר אופטימי מהמציאות, כשבפועל עדיין היו שיירים מתסכלים של כאבי ראש, שיעול ושינה לא מספקת ומופרעת. אבל בכ"ז, התפקוד חזר לשיגרה, ולא נתתי לוירוס להשבית אותי יותר.
ומה היה חוץ מהנ"ל:
ביום ראשון הקודם, שזה עדיין סופ"ש, יצאנו לסיבוב רגלי באיזור הבית, להתרשם מהטבע, לחלץ עצמות ולאוורר את הכלבה. השמש ליטפה בנועם, הרבה רוכבי אופני הרים הסתובבו (ועשו לי חשק), רוכבי סוסים יצאו לטייל, וגם לנו היה מסלול צנוע ויפה לסיבוב. היה כיף ממש, ואולי אקדיש לטיול הקצר רשומה, אבל פרחים לא ראינו, למרות שחיפשתי. ובכ"ז, להתרשמות קצרה:

חזרנו אחרי כשעה, אספנו את הבכור ויצאנו לאכול חומוס במסעדה ישראלית מקומית. באופן כללי, אני לא ממכורי החומוס, ולא היה חסר לי שלא טעמתי מהממרח הזה בשנתיים האחרונות. אבל בהחלט היה כיף וטעים, אם כי אני בספק אם זה שווה את ה-90$ שהשארנו שם עם ארוחת שיפודים וחומוס.
חזרנו הביתה, האישה לצרור הדיסקים של "אנטומיה של גריי", ואני להנות בפעם הראשונה ממשחק האולסטאר של ה-NBAבשידור ישיר בשעות סבירות. תוך כדי, גם כתבתי קצת ושוטטתי כאן בבלוגיה.
ואם כבר בעניין בלוגיה, השבוע היה לי יבול רשומות פורה במיוחד- 5 רשומות העליתי:
          אלף שמשות וזהרות – המלצה על ספר
          ברובע הנוצץ של LA – רשמי טיול בוקר
          מטוס ליומולדת – על המתנה ליומולדת 5
          HABIT – קצת חוויות מקורס בקניה
ועוד בעניין הבלוג – במזל טוב, ממש עכשיו, אוטוטו הגעתי להישג המרשים של 100,000 כניסות, אפילו לא חלמתי על המספרים הדמיוניים הללו כשפתחתי את הבלוג לפני פחות משנתיים. אז כמובן, תודה לכולכם, שותפי האמיתיים להישג.
ובאותו עניין, לאחרונה אני מבחין בירידה משמעותית במספר הכניסות היומיות. מקווה שזה לא סימן מדאיג שמצביע על איכות התכנים, או איזו התנהלות לא ראוייה, או משהו לא חיובי אחר.
בתחום הספרותי, הספקתי לנטוש את "בלי לוגו". הוא ספר חשוב שקולע היטב למחשבותי בנוגע לתאגידים הגדולים ולעולם הקפיטליסטי החזירי, אבל הספר עצמו די מתיש.
אז לקחתי ליד את "החיים הסודיים של הדבורים" שלפחות בתחילתו הוא נהדר. מקווה שימשיך כך, למרות הביקורות הבעייתיות שהיו עליו.
            
זה הכל לשבוע. סופ"ש נעים לכולם, והרבה הרבה בריאות.
וכן, גם הנאה מהאביב המוקדם

יום שישי, 19 בפברואר 2010

HABIT

לפני כמעט 5 שנים ביליתי שבועיים בקורס מקצועי בקנייה. הקורס האינטנסיבי הזה היה המסגרת המקצועית בה התחלתי באופן מסודר ללמוד את מגוון הנושאים המקצועיים שבהן אני עוסק כיום בתחום הייעוץ.

הקורס התקיים במפעל גדול ובו מחלקות ייצור לדטרגנטים שונים לשימוש ביתי. משתתפי הקורס, כ-40 חברה מכל רחבי אפריקה והמזה"ת, חולקו ל-4 קבוצות. לכל קבוצה הוקצתה מחלקה במפעל, עליה תירגלה הקבוצה את יישום היידע הנלמד. בקבוצה שלי היו שני קנייתים (מהמפעל המארח), אחת מדרום אפריקה, אחד מאלג'יר, שניים מחוף השנהב, אחד מקונגו ואחד מאוגנדה. בקיצור - אווירה בינלאומית ססגונית וחביבה.

כל בוקר התחיל בשיעור עיוני. לאחריו ניגשה כל קבוצה למחלקה ותרגלה פעילות מקצועית ליישום הנושא. אחרי ארוחת הצהריים, היינו עוברים הרצאת צהריים שלאחריה מתכוננים ובסוף מציגים את הפעילות של כל קבוצה במחלקות השונות.
בכדי לשמור על עירנות ועל אנרגיות גבוהות, היתה תחרות בין הקבוצות בדבר איכות החומרים שהועברו, הפעילות עצמה ועוד כל מיני עניינים מסביב, שהכניסו קצת אווירת קייטנה נחמדה לכל העניין.

סה"כ הקורס הזה, שהיה חווייה מיוחדת וראשונה שלי באפריקה (ואחרונה בינתיים, למרות שהייתי שמח לשוב). פגשתי שם חברה נחמדים, למדתי להכיר קצת מאפריקה העשירה יותר והצצתי על זו שקצת פחות, יצא לי לבקר בבית של מישהו מחברי המקומיים שהיה גאה להביא אותי ולהציג אותי למשפחה כזה שבא מארץ הקודש, וזה היה בהחלט נחמד.

ובכן, הקורס הזה היה חוויה נהדרת ומועילה, אישית ומקצועית. אבל מתוכה נזכרתי דווקא באנקדוטה קטנה, שיצא לי לעשות בה שימוש לפני כמה ימים. ובכן, אחת הקבוצות (הירוקה  - אלה עם הקסקט הירוק) נהגה לאחר למפגשים. ומכיוון שחלק מהעקרונות להם אנחנו מטיפים גם היום הוא עמידה בזמנים, המשמעות של האיחורים היתה לא נעימה. באחד הימים הראשונים, כל הקבוצה איחרה לחזור לכיתת הלימוד מהפעילות במחלקות. אז מרכז הקורס סגר בפניהם את הדלת. כעבור שעה פתח להם והציג להם אתגר - להסביר למה הם איחרו.

ברור שזה היה די מביך עבורם. ובכן, למשימת ההסבר נבחר אחד היותר מבוגרים בקבוצה, מנהל איכות מדרום אפריקה, איש חריף וכריזמטי ממוצא הודי. הוא ניגש את הלוח וכתב
HABIT
אז הסביר, שלא פשוט להתמודד עם הרגלים ישנים. וניגש ללוח, ומחק את ה-H, כך שנשאר
ABIT
ואמר שכשאתה נלחם לשפר, ומתקדם, עדיין נשאר A Bit.
אז מחק את ה-A:
BIT
 ואמר שצריך להמשיך ולהילחם בהרגל. ועדיין יש שם Bitממנו.
ואז מחק את ה-B:
IT
ואתה ממשיך, ומתאמץ, אבל עוד זה עוד שם..
בקיצור - לוקח הרבה זמל להילחם בהרגלים ישנים ורעים, ונדרש מאמץ ממושך ועיקבי עד שניתן לראות אותו כמנוצח - ומחק את השארית.
 
אהבתי אז את הרעיון, וכיף היה לי לזכור אותו ולהשתמש בו.
ולסיום - כמה תמונות יפות מהחוויה האפריקאית הקצרה ההיא, שבהחלט השאירה טעם של עוד:
עץ עם נוף רחב כמו סככה
המלון עם מגרשי הגולף הצמודים
ליקוק מחוספס מצ`יטה בספארי שבסופ



קופים במגרש הגולף, אחרי שסילקו את הבבונים שהיו גונבים את הכדורים

יום שלישי, 16 בפברואר 2010

מטוס ליומולדת


ביומולדת חמש לקח אותי אבא שלי לקנות לי מתנה. הגענו למתחם שאני לא בדיוק זוכר את מיקומו, אבל הוא היה נראה כמו אוסף שולחנות כאלה תחת סככה גדולה, ועליהם מגוון דברים שונים.

מהר מאד נדלקתי על משהו נוצץ ומלהיב – דגם של מטוס נוסעים, משהו שדומה לבואינג, המופעל בבטריות. המטוס נסע במעגלים ושלל אורות אדומים ולבנים היבהבו מכל קצותיו. בקצות הכנפיים, בגחון, על הגג, בקצה מייצב הכיוון בזנב ומתחת לחרטום. בנוסף, הדבר המנצנץ הזה השמיע גם קולות סירנה. עבורי זה היה מספיק. התלהבתי בטירוף ולא יכולתי להתנתק מהדוכן. איכשהו האבא שיכנע אותי שאולי כדאי לראות עוד כמה דברים ולהחליט.

הוא הראה לי כובע שחור מסקאי, המצופה בצידו הפנימי במין פרווה לבנה – מתאים נהדר לעונת החורף שהיינו בפיתחה. הכובע קצת קרץ לי, כי לכמה חברים מהגן היה כזה, והכובע בהחלט היה נראה כייפי. האבא גם ניסה להוסיף לפיתוי משהו על הכובע, או אולי למצוא עוד כמה דברים שווים אחרים, אבל אני כבר הייתי נעול על המטוס היקר. ובאמת, הוא עלה אז 49 לירות, שהיו סכום לא מבוטל ואפילו האבא הפזרן שלי התפתל לא מעט, וניסה לטעון כי זה לא כדאי, והבטריות ייגמרו מהר, וזה בטח יתקלקל בצ`יק, ועוד שלל טיעונים הגיוניים שכאלה. אבל לך דבר בהיגיון לילד משולהב בן 5.

כשהגענו הביתה עם הקופסה הגדולה והמבטיחה, נאלצתי להפקיד אותה למשמרת עד ליום ההולדת ממש, ולהתאפק מלפתוח. כשהגיעו האורחים בני המשפחה לחגוג איתי (ועם קפה/עוגה/עניינים של מבוגרים) נהניתי לקבל עוד מתנות, אבל ליבי היה נתון לרגע פתיחת אריזת המטוס שהתקרב. ואכן, כשקיבלתי אישור ניגשתי לחדר עם עוד כמה ילדים מהמשפחה, פתחנו את הקופסה הגדולה והוצאנו את המטוס הכביר. הרושם היה עז באמת – משהו שנראה ממש כמו הדבר האמיתי (כך חשתי).
לתוך הגוף הגלילי הגדול הוכנסו צמד בטריות גדולות, הפתח נסגר, והכפתור השחור הקטן שבגחון הוסט. ברגע הוצף החדר בשלל קולות צפצוף ונצנוצי אורות. המטוב הונח על הרצפה בזהירות והחל נוסע המעגלים ומשאיר אותי ואת שלל הילדים פעורי פה מעוצמת הרושם.

טוב, המשכנו לבהות במטוס המרשים עושה סיבובים על רצפת החדר הקטן, ואנחנו נהננו.. ברור שהעניין מוצה אחרי עוד כמה דקות של צפצופים ונצנוצים. אז עברנו לפעילות אחרת. בבוקר קמתי מוקדם, אפילו שהיה יום שבת. התאפקתי דווקא לא רע, אבל גם לזה היה גבול, אז הוצאתי את המטוס הגדול ונתתי לו לעשות כמה סיבובים מנצנצים על הרצפה, ושוב נהניתי מאוד מהחוויה, עד שתבקשתי להיות בשקט עד שההורים יקומו. שוב חיכיתי בסבלנות, אבל התחלנו, האח בן השנתיים ואני להרעיש, והם קמו. ושוב כמה הפעלות, עד שמשהו נתקע במפסק הזעיר. האבא ניסה לתקן אבל לא כ"כ הצליח לו בנסיון ראשון (וכנראה לא התעקשתי באמת), אז המטוס נכנס לארון להמתנה.

אח"כ הוא באמת תוקן רק כדי לראות את האורות גוועים והצלצולים מגמגמים כי הבטריות נגמרו. עד שיקנו חדשות, הוכנס המטוס לארון, ונשכח שם קצת, עד שהחלו סימנים רעים של נזילה מהבטריות שלא הוחלפו.

טוב, הבנתם, המטוס המרשים לא תוקן כבר, ונשאר בארון כמצבה להעיק לי על המצפון כל פעם מחדש, איך גרמתי לאבא לקנות לי מתנה כ"כ יקרה שכמו שציפה התקלקלה מהר, ונגמרו לה הבטריות, ובכלל לא באמת נהניתי ממנה. אבל גם לא הזדרזתי להיפטר ממנה, מחמת אותה בושה ואותן נקיפות מצפון.

לא בטוח, אבל ייתכן שיש קשר בין אותה מתנת יומולדת והתחושה בעקבותיה, לתחושה הכללית הלא נוחה שיש לי בהקשר של קבלת מתנות. לקח המון שנים להשתחרר מזה, ולא בטוח שעבר לי לגמרי. למעשה, די בטוח שעוד נשארו שיירים שלא פעם מרימים ראש.

יום שני, 15 בפברואר 2010

הספריה העירונית הקטנה

לאחר שמיצינו את הסיור ברובע הנוצץ של LA ויצאנו לכיוון הבית, קיבלה האישה טלפון משתי חברות. הן הציעו להיפגש בבית קפה בהרים (הדיווח היה שהמקום קסום ביופיו). אז הורדתי אותה ביעד וחזרתי לכיוון הבית.
לקראת הבית שמתי לב שהשעה רק קצת אחרי 4, אחה"צ, אז החלטתי לקפוץ לספריה העירונית, לבדוק מה חדש בחנות המיוחדת של ימי שבת, ולהעביר כמה דקות נוספות בחוץ, ביום החמים הזה.
כשהגעתי, החנות במרתף כבר היתה סגורה. אבל אז נזכרתי שהבטחתי לכם פעם תמונות מהספריה הקטנה והחביבה הזו, שאליה אנחנו רשומים כבר שנה (חינם, אם שאלתם), ושיש שם גם מגוון בעברית, נוסף לספרות המקור.
אז להלן כמה תמונות להתרשמות, ממבנה המועצה העירונית הקטנה, ומהספריה הצמודה (שמהווה חלק עיקרי במבנה):
תמונות המבנה מבחוץ
הספריה מבפנים
המדף בעברית

וזה היה בערך סיומו של יום חביב, של מזג אוויר חיובי, ושל יציאה מדורגת מהשפעת.
וזה גם הנסיון הראשון בעורך החדש, ולא ברור למה המסגרות הראשונות יצאו צבעוניות, ואיך בכלל אפשר לשנות. אבל בסה"כ התחושה חיובית. אז שיהיה לנו בהנאה לרשומות הבאות.

ולבקשתה של עירית, שני מבטים על המדף מקרוב:



יום ראשון, 14 בפברואר 2010

ברובע הנוצץ של LA


קמנו הבוקר ליום שימשי וחמים במיוחד. מענג ממש. הבת רק חזרה מבילוי במסיבה סוערת של ולנטיין, הבן יצא להרוויח קצת דמי כיס, ואחרי כמה ימים של שפעת, התאים לי משהו צנוע, לא להתיש את עצמי מידי, אבל גם לא לפספס את היופי.
אז החלטנו לנסוע (כן, עם האוטו החדש והנוצץ כמובן) לאיזור הנוצץ של העיר, בחיבור של LA עם בברלי הילס (צריך להיות נחמד לאישה ביום האהבה, נכון?).
הדרך היתה ארוכה מהמתוכנן, כי הדרכים הרחבות לתפארת מלאו בעוד הרבה כמונו ששואפים לטייל קצת בשמש הקליפורנית הנעימה. אז כדי לא לעמוד בפקקים, הארכנו את הדרך מאד, מנסים כל מיני דרכי הרים נטושות חלקית, כאלה המתפתלות בין וילות מדהימות ובודדות, הרים מרשימים וצמחיה ירוקה ועסיסית משלל הגשם. מעניין, אחרי מבול התמונות כאן בבלוגיה, חיפשתי פריחה של פרחי שדה, ובקושי ראיתי. אין כאן את המרבדים של סגול התורמוסים, אדום הכלניות, צהוב החרדלים החרציות והסביונים, וורוד הרקפות. אז יש למה להתגעגע בכ"ז.
הגענו למוקד, החנינו ויצאנו לסיבוב רגלי במתחם החנויות המעוצבות לתפארת, היכן שבנות ישראל והעולם פינטזו להסתובב יחד עם ג`וליה רוברטס שחגגה על הכרטיס אשראי של ריצ`ארד גיר בסרט אישה יפה.
כן, גם נכנסנו למלון המפורסם בו צולם הסרט, הסתובבנו בלובי, משחזרים את המראות מהסרט (שהאישה הפרטית שלי ראתה כבר אי-אילו פעמים), מציצים בחנויות ולפעמים גם נכנסים. אז צילמתי קצת, לחלוק עמכם את החוויות, כשאת השיעמום המזדמן מהחלונות הפגתי אני בהתבוננות בשלל המכוניות היוקרתיות לעילא שהסתובבו שם, כשאת חלקן אני מצלם להנאתי.
אז קבלו אוסף רשמים מצולם, מהפינה היפה ההיא של העיר שיש לה בכ"ז איזה חיי רחוב מעניינים, אם כי לא בסגנון של ערים גדולות אחרות:
 בפינה של בברלי הילס
לימוזינה מגוחכת מצוייה

ושתי רולס רויס מהודרות, שכל אחת עולה כמו דירה גדולה ומפוארת בארץ (לפחות)
ומקבץ (לפי הסדר) של למבורגיני, פרארי, אסטון מרטין, בנטלי, פורשה, פראולר (והיו עוד הרבה שלא הספקתי לצלם כמו עוד פרארים ומזראטים)

ועכשיו לחומר הבאמת קשה: חנויות המעצבים, הרחוב בכללי והמלון המפורסם
 

ועל ההמשך הקצר של היום, בדרך הביתה - בהזדמנות אחרת.
שבוע טוב לכולם