יום שבת, 29 באוגוסט 2015

המיזנטרופית - מיקי אופיר ז"ל

לפני שעה קלה התבשרנו בפורום הבלוגיה בתפוז ובפייסבוק על מותה של הבלוגרית האהובה והמוערכת מלכה-מיקי אופיר, שלכולנו היתה מוכרת רק בכינוי שבכותרת - המיזנטרופית. איכשהו, באופן משונה, הכינוי הנ"ל לא לגמרי אפיין אותה, ובטח לא אפיין את התנהלותה בינינו - בקסם, בפרגון ובהרבה חן.

כולנו ידענו על מצבה הקשה, כשחלתה לאחרונה בסרטן, שהרי כתבה על כך בגלוי. רבים גם ידעו שאפילו לפני התפרצותה של המחלה, מצבה לא היה מזהיר, כי גם על כך רמזה לא פעם. ובכ"ז, למרות ידיעת העובדות באופן כללי, המשמעות הסופנית איכשהו לא ממש מחלחלת לתודעה.

הכרנו כאן לפני כמה שנים, והיא היתה הבלוגרית היחידה שחזרתי לאחור לקרוא את הבלוג שלה מתחילתו. התענגתי, כמו כולנו, על ההומור הנהדר, על השנינות המרהיבה, על החן ועל האבחנה האנושית שלה. התענגתי גם על תגובותיה המפרגנות והשנונות תמיד, אצלי ואצל החברים המשותפים. לא פספסתי גם את תגובותיה שלה ברשומות שלכם. תמיד חמימות ועם קריצה. מיזנטרופית עאלק..

היא היתה הסיבה בגללה פתחתי ביוזמה שמוכרת לרובכם פה, של איסוף מספרי הטלפון של החברים פה, כשנעלמה לנו במפתיע פעם בעקבות עניין רפואי כלשהו שהסתבך לה, ואנחנו דאגנו לה מאוד. מאז היינו בקשר טלפוני, כשמדי פעם התקשרתי לעודד ולדרוש בשלומה. רק להיפגש לא הסכימה, אפילו שמאוד רציתי. לא היה לה נוח בנכותה.

כמה שמחתי בשבילה על השמחה בחייה, כשנולד לה עומר, נכדה היחיד, עליו כתבה לא פעם. כמה שמחתי בשבילה שזכתה לפגוש בו לא מזמן. למרבה הצער, פגישה ראשונה ואחרונה.

לאחרונה חזרה לכתוב במרץ. זה התחיל עם רשומה שאותה הקדישה לי. כמה יפה המחווה על עזרתי הצנועה בלהשיב אותה לכאן לבלוגיה, לחדוות הכתיבה שעשתה לה כה טוב. והמשיך אח"כ בכתיבה נמרצת של רשומות סיפוריות, כאילו רצתה להספיק עוד קצת.

היא תחסר כאן לכל מכריה ומוקיריה. היא מהכותבות היותר טובות שידעה כאן הבלוגיה. אוסף הפנינים שלה שמור, ואני בטוח שימשיך להיות שמור בידי המשפחה. מלכה אמיתית! ואנו נתגעגע..

משתתף בצערם של אורי (הידוע פה בכינויו יונתן) ואחיו רם, בצערו של אחיה הידוע כטומי, ובצער יתר בני המשפחה.
יהי זכרה ברוך!

יום שלישי, 25 באוגוסט 2015

בעיר Scranton

על העיר Scranton שבפנסילבניה לא שמעתי בכלל, עד לפני כ-3 חודשים, כשחבר שלי קיבל מינוי כנשיא חברה קטנה, ודיברנו על האפשרות שאבוא לסייע לו לארגן קצת את העניינים, כפי שאכן עדשיתי בביקור המדובר. אז הצצתי במפה, וראיתי עיר שממוקמת באמצע המדינה (לא אכתוב אמצע שום מקום, כי לא נעים, וכי יש הרבה יישובים ויישובונים קטנים בסביבה). בערך שעתיים נסיעה מערבה מניו יורק.

יצא לנו להסתובב קצת בעיר. הצצנו בה ביום הראשון של הגעתנו, ומלבד מבנים מרשימים לא ראינו כלום – הרחובות, הרחבות והכל נראה די שומם. חשבנו שזה בגלל שהגענו ביום ראשון, וזה יום השבתון, כידוע. אבל קבלנו רמזים ממעט החנויות שהיו פתוחות (כשקנינו מים והתעניינו אצל המוכרת הצעירה והמיואשת). אז לא המשכנו שם, למרות שהיה שם טקס זכרון כלשבו במרכז העיר לזכרם של בני העיר שנפלו במלחמות. לא היה לנו כח לטקסים חצי צבאיים בחום היחסי ששרר.
באחד הימים, אחרי העבודה, נסענו למרכז העיר לראות אותה ביום חול רגיל. לא מוקדם בבוקר, אבל בכ"ז בשעה סבירה. 5 דקות מקצה העיר למרכז, ומצאנו חניה סבירה. היו הרבה חניות.
נראו שם הרבה בתים מרשימים בסגנון טירות אירופיות שהעידו על עברה היותר מפואר של העיר, בימים שמכרה הפחם היה פעיל. כי סביב המכרה מתפתחים הרבה עסקים – תחבורה, מלונאות, שירותים, תעשייה תומכת וכד', הרבה עזבו, ומזלה של העיר שנשארו עוד כמה מפעלים בינוניים/קטנים (המושגים אמריקאיים), ואוניברסיטה שמושכת הרבה צעירים.
ובינתיים צילמתי את המבנה המרכזי של מרכז העיר – בית המשפט המחוזי והאנדרטאות שסביבו:
בית המשפט, מכמה זוויות








מצבת זיכרון לזכרם של ג'ון דלייני ופטריק דלייסי שנפלו במלחמת האזרחים

פסל שהוקם ע"י התושבים האיטלקים בעיר, לכבוד 400 שנה לגילוי אמריקה ע"י קולומבוס

ועוד מצבת זיכרון לחשובים של העיר

אחד המבנים המפורסמים בעיר הוא 'בניין החשמל' בו מיקמו שלט ענק ומואר בתחילת המאה הקודמת, שהכריז על העיר כעיר החשמל. השלט פרסם את העיר כעיר של קידמה, כי היתה הראשונה בכל ארה"ב בה היתה רשת חשמל מסחרית בכיסוי ניכר. בהחלט סיבה לגאווה, כפי שהשלט שעל הבניין מספר (וממנו למדתי את העובדות).



אז נכנסנו שם לאיזה בר עמוס, שהגיש טעימות בירה, שם אכלנו ארוחת ערב לפני החזרה לחדר לעוד קצת עבודת הכנה לקראת יום המחר. מעבר לזה, ולעוד כמה תמונות, לא סיירנו עוד בעיר. בסופ"ש נסענו לפילדלפיה, אבל על זה כבר בנפרד. אז הנה עוד שלוש תמונות כלליות מהעיר למזכרת:
מלון שרתון – מהודר אבל מוזנח מבפנים (הצצנו)
בית הכומר של הכנסיה, כחלק מקומפלקס האוניברסיטה
מבט לאחד הרחובות הרחבים

שבת שלום, ולהתראות בהמשך.

יום חמישי, 20 באוגוסט 2015

עוד מהטבע בפנסילבניה

מהרשומה הקודמת הובן שלא הסתפקנו בהצצות בטבע הירוק הדשן של הסביבה ההררית בפנסילבניה, עליהן סיפרתי. ובכן, במהלך השהות לא יצא להסתובב הרבה בסביבה הקרובה – באמצע השבוע עבדתי הרבה שעות, ובסופ"ש נסענו די רחוק לטיול בעיר פילדלפיה, עליו עוד אספר. אז ביום האחרון לשהותנו חשנו שאנחנו חייבים לעצמנו ולמקום סיבוב פרידה. ומכיוון שהיום האחרון לעבודה הסתיים בשעה המתוכננת (4:30) ולא הרבה יותר מאוחר, אשתי אספה אותי מהמפעל ויצאנו לסייר קצת.
התחנה הראשונה היתה כמה ק"מ מהעיר, בגנים בוטאניים עליהם קראנו ביקורת טובה. טוב שהיתה איתי המצלמה הבכירה, אבל חבל שהגנים האלה הפכו עם הזמן למשתלה פשוטה. לא משהו משמעותי, ולא שווה את הנסיעה, אבל בכ"ז צילמתי קצת מהפריחה היפה שהיתה שם:
פטוניה

דליה

שושן גדול ומרשים




איזה סגול נאה שזוהה אח"כ כ- Malva moschata

Hydrangea בלבן, ורוד ותכול




ועוד כמה שלא מצאתי את שמותיהם אבל זכו לצילום כי מצאו חן בעיני





סיימנו שם, ויצאנו לסיבוב שיטוט בכבישים ההרריים היפים בסביבה. לא צילמתי הרבה, כי קשה לצלם בנהיגה, אבל לא עמדתי בפיתוי ועצרתי לצלם איילה חביבה ששוטטה שם בניחותא בין הבתים

מכיוון שימי יוני ארוכים למדי, נותר לנו מספיק זמן לעוד שוטטות ועוד ביקור באתר שעליו שמענו – אגם קטן ונחמד. אז אליו נסענו ושם עצרנו להסניף עוד קצת אוויר רווי חמצן מכל שפע הירוק בסביבה.


התחשק לי לצאת להליכה קצרה סביב האגם.
כמה מטרים הלאה מצאתי צמח ועליו מקבצי פריחה דשנים. בהמשך זוהה כ-
milkweed flower.
מה שמשך את תשומת ליבי היה פרפר חום גדול ונאה שהיה עסוק בפרח ואיפשר לי לצלם





 ואז הבחנתי שעמודי הפריחה האלה מושכים שלל חרקים נוספים: פרפר זנב סנונית גדול, פרפר נוסף כהה ונאה, דבורה גדולה שנתפסה מלקקת את הפרחים, זבובים וצרעות (שנראות בצילומים הקודמים). אז נהניתי לצלם את הפריחה הזו, שוקקת החיים
 





המשכתי בסיבוב סביב האגם, וגם צילמתי שוב את העץ המקומי היפה בפריחתו -
Pennsylvania State Flower, עוד עץ שלא זיהיתי שופע פריחה לבנה, את הנחל המזין את האגם (שהצלחתי לחצות בלי להירטב).


משמיצינו את השהות שם, כיוונו חזרה למלון לערב אחרון (לא לפני שנתקלתי במקרה בעוד אטרקציה מקומית, שעליה אספר בהזדמנות אחרת.
לסיכום ההיבט הזה של הביקור – כמה כיף להם עם הירוק השופע הזה. במיוחד בקיץ...

סוף שבוע נהדר לכולנו, חברים!



יום ראשון, 16 באוגוסט 2015

הטבע ההררי בפנסילבניה

קל להבחין שהנוף ההררי בפנסילבניה, בתקופה בה ביקרנו, הוא ירוק עמוק ושופע. כזה המוזן בשפע גשמים (שחווינו בעצמנו לא פעם לאורך תקופת שהותנו שם). אז ברור שהירוק הזה מושך לטייל ולהסניף עמוק לריאות, וככה עשינו 4 פעמים (ועוד כמה הסנפות מקריות). להלן עיקרי המראות.
ובכן, אחרי הביקור במכרה הפחם של העיר Scranton, פתחנו את המפה לחפש עוד אטרקציות. בחרנו באגם ששמו כשם העיר ואליו כיוונו (את עצמנו ואת המצלמה הקטנה שאותה לקחתי).
כבר בדרך ראינו עוד אגם קטן (שנמצא מעל ומזין את האגם הראשי), אז קפצנו להציץ:

את האגם הגדול מקיף שביל נחמד העובר ביער הצפוף, שמשמש לריצה וטיול. ובו הלכנו




והנה האגם


על העצים שמתו מתפתחות פטריות מדף גדולות וחומות, ובהן חיים בכיף חיפושיות רבות 








 כמה פרחי שדה חביבים (ומעטים) ניכרו בדרכי, אז גם אותם צילמתי:
נורית, אכילאה, 
Kalmia angustifolia וקחוון 





ראיתי עץ פורח כולו בלבן נהדר. אז כמובן שצילמתי. בהמשך גיליתי שהוא נקרא כצפוי - Pennsylvania State Flowe
שמו הרשמי 
Kalmia latifolia



המשכתי עוד וראיתי עץ גדול נוסף שפורח בפריחה מרהיבה.
שוב צילמתי (כצפוי) וזיהיתי בתמונות כ-
Catalpa Tree




מן הסתם, כמו שרמזתי בפתיח, לא צריך ללכת רחוק כדי להתרשם משפע הירוק. הנה עוד כמה:
הפרחים שקיבלו השקיה מהשמים בכניסה למלון 



הסביבה הירוקה סביב המפעל בו עבדתי 





באחד הבקרים בדרך למפעל, יצאתי מעט קודם. ציפיתי לעיכובים בתנועה כי בערב שלפני ראינו עבודות בכביש. מכיוון שהעבודות הסתיימו עוד בלילה, היו לי 20 דקות בערך לשרוף לפני ההגעה. אז ראיתי על המפה מין אגמון זעיר, לא רחוק מהמפעל, אז עצרתי שם להנות ממראות ירוקים של בוקר רענן. היה איתי רק הטלפון, אבל כשמוכרחים, גם הוא יכול לשמש כמצלמה. 







הפעם השלישית בה חווינו את הסביבה היקורה הנהדרת הזו, היתה באחד הערבים, בו הוזמנו לבקר בביתו של החבר - המנכ"ל שהזמין אותי אליו לעבוד יחד. הסביבה נראית כמו אתר נופש, טובלת בירוק עמוק ונפלא. ואפילו יצאנו ביחד מהבית, חצינו את הרחוב וירדנו לחופו של אגם מקומי קטנטן, להנות ממראות השקיעה. לא היה הגיוני לשלוף מצלמה, אז למרבה הצער אין לי מה להעלות פה.
ועל הפעם הרביעית בה נהנינו מהסביבה הירוקה - בהזדמנות הבאה.

המשך שבוע נהדר לכולנו, חברים!.