יום שני, 25 באוגוסט 2008

קונים רכב בארץ האפשרויות


רכב בארה"ב בכלל ובקליפורניה בפרט הינו מעבר לאמצעי תחבורה. הוא מייצג הגישה של החופש לנוע, העונג שבניידות, הכיף שבתנועה.
לכן מסתחררות העיניים לנוכח אוסף חשופות הגג הרבות הנעות בכבישים, שלל רכבי הפאר מתנובת ארה"ב, אירופה ויפן. כולל את המותגים הקיצוניים ביותר שכסף יכול לסדר לבעליו הנהנתן.

גם המחירים כאן נמוכים משמעותית מאלו של הארץ, כך שתחושת השפע בולטת במיוחד. מכונית משפחתית טובה חדשה נמכרת בכ- 16000$ ואף פחות. גם המשומשות זולות במיוחד, בעיקר אלו מתוצרת אמריקנית (לא מחזיקות מחיר).
עליית מחירי הדלק בעולם, יחד עם צניחת ערכו של ה-$, גרמו לעליה דרמתית במחירי הדלק. עדיין רחוק ממחירי הארץ (כ-1.25$ לליטר) אך מרחקי הנסיעה המקובלים כאן לא דומים גם הם למה שמקובל במקומותינו.

שוב, ההנחה שאנו נמצאים כאן לתקופה מוגבלת, הנחתה אותנו בחיפוש הרכב.
השכרה ירדה מהר מאד מהפרק, אפילו לתקופה מוגבלת, כיוון שמחירי הביטוח גבוהים מ-20$ ליום, כך שלאחר 4 ימים נפרדנו מכ-240$, וזה באמת מוגזם.
Leasing מאד מקובל כאן. אנשים נכנסים להסדר תשלומים מתמשך ונהנים מרכב נהדר ואחריות מלאה. גם זה לא אפשרי מבחינתנו כיוון שאין הסכמים לשנה אחת בלבד וגם אין לנו, כאמור, Credit History, אז זה ממש לא אופציה.

נותרה אפשרות הרכישה. מתוך מחשבה על הצורך להיפרד מהרכב לאחר שנה, הבחירה התמקדה ביפאניות, ובדגש על טויוטה או הונדה.
האנליזה ראשונה גם כיוונה אותנו לרכב חדש יחסית, בכדי שלא נסבול מתקלות וצרות למיניהן. מאותה הסיבה, רצינו שתהיה אחריות כלשהי.
חיפשנו בציי הרכב מהשכרה – הק"מ גבוה, האחריות מוגבלת והמחיר משום מה גבוה, לכן הכיוון הזה נזנח.
חיפשנו אצל סוחרי הרכב הגדולים. הם נותנים אחריות מסוימת, רק ששוב ההיצע מוגבל והמחירים גבוהים.
חיפשנו בשוק הפרטי (מגרשי משומשות, אינטרנט בשלל אתריו וכו`), מצאנו כמה אופציות אך שוב עניין האחריות צינן את ההתלהבות.
ניגשנו לסוכנות הונדה המקומית בחיפוש פליטי Trade-In. המגרש מלא במכוניות אטרקטיביות ביותר. שלל דגמי SUV, אקורד, סיוויק, וספורטיביות למיניהן בשלל שמות משולשי אותיות. יש להם גם תהליך נפלא שבו הם בודקים לעומק כל מכונית שמגיעה אליהם, ולטובות הם מספקים אחריות מורחבת לתקופה ארוכה. נפלא. מובן שהדבר הצריך, שוב, הגדלה של המעטפת התקציבית.
התמקדנו בשתיים, אבל לא היינו החלטיים מספיק אז הזולה יותר נעלמה. נשארנו עם אופציה של הונדה אקורד, יפה ומטופחת, 2007,  ב-17400$. לא רע במושגי הארץ, אבל כאן זה יקר, ויש סיכוי עדיין להפסד ניכר במכירה.
סיבוב התלבטות של האישה במגרש נעל אותה על סיוויק קופה כסופה חדשה. בערך באותו מחיר. אז כמה תחשיבים, התייעצות, ולכבוד יום הנישואין שלנו, אנחנו אוספים אותה מחר בבוקר מהחברה.
נכון מתנה יפה לאירוע?

Garage Sale כמאפיין תרבותי


נוכחותנו ביבשת המערבית עומדת בסימן זמניות. אנחנו נהיה כאן ככל הנראה במשך השנה הקרובה. העתיד שמעבר לא ברור, אולי שנתיים שלוש, אולי יותר ואולי חזרה לארץ.
לכן כת ההתארגנות בבית החדש מונחית ארעיות: רכישות שתתאמנה לבית בארץ, דברים שלא יסבו נזק כלכלי ניכר במכירה שלהם הלאה.

לכן כשהגיעו ערימות דואר הזבל המקדימות את סוף השבוע, עיינו בהם בתשומת לב, בהכירנו את אותם Garage Sales.
התרבות האמריקאית מאופיינת ברכישת יתר של ציוד, מוצרים ושאר אלמנטים שלרוב אין לרוכש כל צורך בהם, והם ממלאים לו איזו פנטזיה. "רק ארכוש את סט המשקולות והמתקנים הזה, ובכמה דקות אימון יומיות אחזור להיות חטוב כבימי נעורי, והכרס תיעלם בקלילות" אומר לעצמו התושב המקומי אגב גיהוץ הכרטיס או ההזמנה האינטרנטית. "ממש שווה, רק כמה מאות דולרים" הוא משכנע את עצמו.
כנ"ל לגבי ציוד הסקי, הסטים של הסרוויס, ערימות המכשירים החשמליים ושאר המוצרים.

באופן טבעי כמובן, לאחר זמן קצר עוברים הדיירים הזנוחים האלה ממקומם המובטח ברחבי הבית לחללו האפל והמוזנח של החניה המקורה, דוחקים את הרכב למבואה וממלאים את החלל.
לכן, לאחר X שנים או אילוץ חיצוני בדמות מעבר דירה, מחליט האמריקאי שהגיע הזמן להיפטר מהציוד העודף שהצטבר.

אז יצאנו לשיטוטי יום שבת בבוקר בשכונות המפוארות של איזור מגורי, בכוונה ללקט ציוד חסר.
מה לא ראינו, אוספים תמוהים של תקליטים, עיתונים ישנים, קלטות וידאו ששנים לא הורצו במכשיר, ספרים (כן כן, כיף אמיתי), אופניים, מכונות כביסה, רולר בליידס, בגדים בערימות, כלי בית במאות, אוסף אבני נוי לצורף החובב, פרטי ריהוט מגוונים וכיו"ב. והכל במחירי גיחוך ביחס לעלותם המקומית.

אז מה אספנו:
פינת ישיבה מקסימה לבריכה הכוללת שולחן, 6 כיסאות, שמשיית ענק, תנור גז לחימום (כמו בבתי הקפה שברחוב. אל הנ"ל צירפנו "מתנה": סט משקלות למתבגר (כולל ספסל ומתקן), שידה, אנה פרנק במצב טוב, סט מדפים - – הכל ב- 380$. ויתרנו על אופני הרים מחברה טובה (50$), כי שלנו, הטובות באמת במכולה בים.

אח"כ נסענו לגראג` אחר, ומשם קנינו מייבש כביסה, כמה פריטים, שתי שידות קטנות – הכל ב- 55$. ויתרתי על אוסף מרשים של צנצנות זכוכית דקורטיביות, סט מרהיב של כלי אוכל מהודרים, אוסף ספרי גרישם ומותחנים אחרים, שעם קצת לחץ הייתי מקבל כמעט חינם. בערימה זיהיתי גם את מישהו לרוץ איתו במהדורה מקומית שהעלה לי חיוך קטן.

אח"כ עברנו בעוד שני אתרים, אבל כבר איבדנו את הסבלנות וחתכנו הביתה.
סה"כ חוויה מוזרה מבחינתי אך מעניינת.
נראה שבעתיד אבדוק ביתר תשומת לב אירועים כאלה, בעיקר בהיבט הספרותי. כיף מוזר אבל כיף.

יום שבת, 23 באוגוסט 2008

קו טלפון – ממש לא כמו באמריקה

מוקדש בהערכה רבה לפרנץ קאפקא
(זהירות, זה ארוך)

מתישהו, בשנות ה-70 של המאה הקודמת, אנשים בארץ נאלצו להמתין להתקנת קו טלפון חודשים רבים. אפילו שנים. מי שהתלונן קיבל תשובה מזלזלת בסגנון: "מה אתה חושב, שאנחנו באמריקה?".
לשאלה הרטורית הזו היה בסיס איתן במציאות של היבשת המערבית. זכור לי היטב הסיפור של מכר קרוב שלי, שבשנת 75 (אאל"ט, לצערי אני לא יכול לוודא) כשהגיע לשליחות בסולט לייק סיטי ורצה להזמין טלפון לביתו, נשאל אם זה דחוף או לא. כשתהה הסבירו שדחוף זה התקנה באותו יום, לא דחוף יחכה למחר.

מהכותרת אתם כבר מבינים שבאמריקה זה לא בדיוק עובד כמו בפנטזיות. את התהליך להשגת קו טלפון נייח בביתי התחלתי, תחזיקו חזק, ב-27/07. עד היום אין בבית חיבור קווי, וגם לא צפוי עד יום שלישי הקרוב, כלומר כמעט חודש מיום התחלת התהליך.
אז הגיע הזמן לשתף אתכם בתהליך המוזר.

הפניה הראשונה
לקראת סוף יולי, כמה ימים לפני שהייתי אמור לקבל את המפתח לבית, התחלתי לברר על חבילות תקשורת. כצפוי התבלבלתי לא מעט משפע האפשרויות: 120 תחנות טלביזיה בחבילה בסיסית, חבילות נוספות שבכל אחת מהן עשרות תחנות, כבלים או צלחת לוויין ועוד מיני הצעות במגוון מחירים וקומבינציות. מחקר קטן כיוון אותי ל-Time Warner, ואחרי שהבנתי שגם הדיירים הקודמים היו מחוברים לאותה חברה התקשרתי אליהם. השיחה החלה באופטימיות רבה, קיבלתי את כל המידע וגם ציינתי שההתקנה צפויה להיות קלה כי הבית כבר מוכן בתשתית מתאימה.
לא ידעתי, אבל מיד הוברר לי באנגלית חביבה: "אם כך, תצטרך לחכות שבועיים להתקנה" לא ממש הבנתי ודווקא התעקשתי לנסות להבין אבל אין סיכוי. התשובה התמצתה ב: "ככה זה אצלנו בנהלים". די עצבן אותי העניין המטומטם, וההסבר המטומטם אף יותר (מסתכם ב-"ככה!"), אז הבהרתי שלצערי אנסה לחפש לעצמי פתרונות אחרים. "בטח המתחרים ישמחו לחגוג על טמטומם של אלה" חשבתי ואף שיתפתי את הנציגה המנומסת מדי.

עם המתחרה
אז התקשרתי לחברה המתחרה. ל- AT&T. חפשתי בגוגל את הסניף הקרוב למרום מגורי והתקשרתי. איזה יחס נעים, אדיב וחביב. כיף להתקשר. אז דיברתי עם בחורה בשם בובי, שהחזיקה אותי על הקו כמעט 20 דקות בתחקיר מעמיק שכולל עשרות פרטים אישיים ושאלות אימות (מה שם נעוריה של אימי, מי היה גיבור נעורי ועוד). גם נתנה לי המון פרטים, המון אפשרויות בחירה ושלל תחשיבים ממש כדאיים לאופציות תקשורת מתקדמות, משופרות ומדהימות. סגרנו בהבטחה שאני ממתין לשיחת המשך שלה. אז המתנתי. ועדיין המתנתי. למחרת בצהריים התקשרתי ביוזמתי שוב. התנצלות קטנה, אבל יש בעיה איתי – אין לי CREDIT HISTOTY, אז היא צריכה להתייעץ. עוד יום של המתנה עבר, ועוד שיחה שלי שנענתה ע"י עובד אחר. אז ביקשתי את המנהל וקיבלתי שוב את אותה בובי. שוב התנצלות ושוב הבטחה להתקשר חזרה. יכולתי לחכות עד היום, אבל נמאס לי אז נכנסתי לחנות מקומית אחרת של AT&T.
שוב נימוס חביב מלווה בחיוכים, שוב תחקיר מעמיק וארוך שכולל איסוף כל פרטי האישיים ועוד שאלות אימות מייגעות, הצצה בתעודותיי האישיות ובסופן הכרזה: "אין לך CREDIT HISRORY. " אבל את זה אבר אמרתי למנומסת החביבה כבר בהתחלה, אבל כל מה שיצא בתהליך היה שתמורת סכומים דמיוניים אוכל לקבל חיבור לאינטרנט וגם לטלפון. לטלביזיה אי אפשר. אין לי את אותו הקרדית המאפשר לאנשים לקבל לביתם ממיר כבלים יקר ערך. הצעתי פיקדון של 100$, 200$, 300$!!! כלום. כיוון שגם לבחורה זה היה נראה קצת מטומטם אז היא התקשרה לאיזה מוקד עלום, שם דיברה עם עובד נוסף ששוב שאל אותי ומילא שוב את כל התחקיר אצלו במחשב מהצד השני של הקו. פתאום הסתבר לו שמשהו פגום בכרטיס ה-DEBIT שלי. זה טוב לתחנות הדלק, לסופרים, לכל עניין אחר, אבל אצלם זה לא עבר את הביקורת. אז בקו נוסף התקשרתי למוקד התמיכה הבנקאי של הכרטיס, שם הוסבר לי שהכול תקין ולא ממש הבינו מה הבעיה.
בשלב זה התייאשתי קצת. בכ"ז גזלתי מזמנה היקר של הבחורה שעתיים ורבע (!!!). אז היא מצאה פתרון יצירתי: שאסע למוקד שבעיר השנייה, אשלם שם, אקבל משפר תשלום ואתקשר אליה. חביב, יצירתי, אבל לי זה כבר נמאס.

שוב עם Time Warner
בינתיים כבר עברו כמה ימים, ומניין 14 הימים האווילי של TM כמעט חלף, אז התקשרתי שוב. הפעם היה מהיר יותר, כבר ידעתי לענות נכון לתחקיר הארוך ולשלל ההצעות המגוונות. ידעתי בדיוק מה רציתי. אז שוב תחקיר מהיר של מי אני, איפה אני גר ושלל שאלות האימות שעליהן כבר סיפרתי. ובכן – הפתעה נעימה (כמעט) – תוך כ-3 ימים יתקינו אצלי את האינטרנט והטלביזיה. לטלפון ייקח קצת יותר – שבוע שלם. תסכול מיואש אבל התרגלנו.
אז הותקן מה שהותקן בסבב הראשון, וחיכינו בסבלנות ליום שני לטלפון. אשתי לא זזה מהבית כל אחה"צ בהמתנה. אף אחד לא הגיע. שיחת בירור העלתה שמישהו (לא ברור מי ולמה) ביטל את הזמנת הטלפון. כנראה שאסור היה לי לבקש לנסות לאחד את ההתקנות לאותו יום.
אז אחרי התנצלויות ארוכות (הם מאד מנומסים ויודעים ממש להתנצל יפה) וניתוק השיחה בגלל שכל ההמתנות והתפריטים המגוונים והמסובכים גמרו לי את הסוללה של הסלולארי, הצלחתי לתאם התקנה. ל-7 ימים מאוחר יותר. כאן כבר די כעסתי, וממש ניסיתי להתעקש ולהבין למה שבוע. שוב התנצלויות וניסיון מגומגם להסביר: "זה מה שלוקח להגדיר ולהכין קו דיגיטאלי מתוחכם".

וסיכום לא סופי
טוב די הבנתם, וגם אני כבר עייף מלתאר את המשכו של הסיפור ההזוי והמעצבן שעדיין לא הסתיים.
גם נראה לי שאני מצליח להבין קצת מהסרבול שלהם, אבל על כך בפעם אחרת. גם ככה זה יצא ארוך מדי.

יום שישי, 22 באוגוסט 2008

מתחילים את ההיסטוריה מחדש

כמה ימים לאחר שהגעתי ניגשתי לסניף של בנק אמריקאי גדול לפתוח חשבון. טפסים, ניירת רגילה, צילום וכו`. כרטיס אשראי הבנתי שאין לי אפשרות לקבל כי לא מכירים אותי כאן. אין לי היסטוריה.
לא ממש הפריע לי, שהרי גם בארץ אני לא חי על הלוואות, וכרטיס האשראי משמש אותנו לרכישות שוטפות ולתשלום חודשי מסודר.
קיבלתי במקום את מה שכאן מוגדר DEBIT CARD שזה כרטיס כספומט וגם משהו דומה לכרטיס אשראי שטוב לעל עניין, כולל הזמנות אינטרנטיות, רק שהוא מחויב ישירות ובאופן מיידי מהחשבון ולא בסוף החודש. ניחא.
ממילא יש לי מספיק בשוטף, והנחתי שעם חלוף קצת זמן, כשחשבוני יצבור ותק חיובי, אבקש שוב כרטיס אשראי.

חלף זמן, ומשיחות כלליות התחלתי להבין שיש חשיבות לקבלת כרטיס אשראי, שבאמצעותו יוצרים כאן רשומת היסטוריה אישית – CREDIT HISTORY, שבה נרשם לכל אחד גיליון ההתנהגות האישי-כלכלי שלו. שילמת בזמן את כל חובותיך – הניקוד עולה. פיגרת, זייפת ופספסת – הניקוד יורד.

בהמשך הסתבר לי שיש לנושא חשיבות גדולה הרבה יותר.  זה לא רק לאשראי אלא מין תעודת יושר כלכלית, כך שבלעדיה מאד קשה.
רציתי לשכור בית וביקשו ממני את גיליון ה-CREDIT HISTORY שלי, ושלי באותו רגע נתון היה נקי מרבב, אך גם נקי מכל רישום אחר. פתאום נכנסתי ללחץ – אני יכול בקלות לשלם את השכירות של עצמי בשוטף, אבל קשה לי להוכיח את זה.
הגשתי בקשה להנפיק לי כרטיסי אשראי משתי חברות וקיבלתי דחייה מנומסת – לא ניתן להנפיק לי כרטיס כי אין לי את אותו CREDIT HISTORY מיוחל.
אההה, מה עושים במלכוד המטופש – בלי כרטיס אשראי ובלי חשבונות (חייתי בדירה שהוצאותיה שולמו ע"י המעסיק) לא ניתן לבנות CREDIT HISTORY שבלעדיו אין כרטיס אשראי.

בקשה חוזרת בבנק שלי לכרטיס גרוע (עמלות גבוהות וללא כל בונוסים) החזירה לי תשובה עלובה – יתנו לי כרטיס אשראי מוגבל מאד, שלאחר שנה יהיה לי CREDIT HISTORY עלוב של כמה מאות דולרים. שנים ייקח לייצב את ההיסטוריה בקצב הזה, ומי בכלל חושב להיות פה שנים?

במקרה נודע לי על פרצה במערך ההגנה – ניתן לעשות כרטיס מוגן, Secured Credit Card שבו מפקידים לחברת האשראי X דולרים שמהווים את החסם העליון של ניצול האשראי שלך. אותם X שוכבים שם לביטחון, וכעבור שנה משתחררים והכרטיס הופך לכרטיס רגיל.

בינתיים נכונו לי עוד כמה מבוכות וצרות קטנות בנושא, בגלל היעדר אותה היסטוריה, אבל הדברים מתחילים להתייצב. עוד כמה חודשים, וגם לי תהיה נוכחות בדפי ההיסטוריה הכלכליים בארה"ב.

על תנאי / אקירה יושימורה


המלצה שהעליתי כבר די מזמן, אך התפספסה בתהליך איסוף ההמלצות לכאן.
אז הנה היא להלן:
לא הייתי טורח לכתוב יותר מכמה מילים אלמלא התחושה שקיבלתי מהביקורות שהספר "לא משהו" ורק "בסדר"

באופן לא הוגן ולא נכון, יש נטייה להשוותו לספינות טרופות, ספרו הראשון שתורגם. הם כ"כ שונים בסגנונם, בתקופה המתוארת, ברקע, שההשוואה מחטיאה.
חיפשתי אם כתב עוד ספרים אבל לא מצאתי. מישהו יודע?

לא אחזור על תיאור התוכן, שכבר פורט בביקורות הקודמות. אציין את הנקודות המעניינות שאותי תפסו:
• התיאור המדויק של ההכנעה היפנית את היחיד ומה מחירה כשהיא כולאת הרי געש של רגשות שכשמתפרצים, האדם לא מתורגל בהתמודדות עימם
• החרטה – כמה היא כנה ואמיתית וכמה ממנה הינו מס שפתיים
• הכמיהה של האדם לשבירת הבדידות – אפילו אקווריום עם דגיגים, או זבוב מקרי מהווים מפלט
• הכוח הרב שבהטבעת כללים ונהגים על אדם, גם אם לא צעיר, במסגרת כלא נוקשה, וכמה קשה להשתחרר מהם

בקיצור – אותי הספר ריתק ושבה בקסם רב. מומלץ בחום

סיכום פעילות – שבוע 34

השבוע הייתה לי הפתעה חיובית כבכל שבוע שני התמקד בתחזוקת הישגים, בהעמקת יישומים שהחלו ובהכנות לפעילויות המשך.
 
להלן עיקרי הפעילויות וההישגים של השבוע:
מחסנים ותפ"י – הורחבה תוכנית ה-P&F כך שהיא כוללת כיום גם את קבוצת המוצרים השנייה בגודלה. הוכנסו לפעילות כרטיסי KANBAN נוספים,בוצע עדכון כמויות בכרטיסי ה-KANBAN שכבר פעלו,לאור ניסיון העבר, בכדי להתאים טוב יותר לאופייני העבודה.
בהכנה כבר קבוצת מוצרים שלישית, ובהמשך, בקרוב, יתר המוצרים הסדרתיים במפעל.

קו הרכבה – ניכרת התייצבות לאורך זמן בשיטת העבודה החדשה. העובדים מבינים טוב יותר את הנדרש ומסתגלים לשינוי, דבר שכבר בא לידי ביטוי בעיכובים בקו.
סימן חיובי נוסף היה שכאשר התגלתה בעיה שגורמת לעיכובים וקשיים בקו, ולאחר ניתוח ראשוני שלהסיבות וכיווני פתרון אפשריים מנהל הקו תפס יוזמה וביום שלמחרת לא חיכה לי, כינסאת האנשים הרלוונטיים שיחד הסכימו על פתרון וכבר החלו ליישם אותו.
  
מחלקת עיבוד פח – השבוע שוב סבלנו מבעיות נצילות עקב היעדרות של שני מפעילי מכונה. למרות האמור התייצבה המחלקה על כ-65%, שזה נתון מעודד.
פחות מעודד היה שעדיין ניכרים איחורים בייצור, עקב אותה היעדרות אבל גם עקב תכנון עבודה לקוי.

כללי – שוב מס` נושאים היו בטיפול:
  1. בעקבות תקלה מערכתית יוצרו חלקים פגומים שלא התגלו לאורך כל תהליך הייצור עד להרכבה הסופית. תחקור ראשוני העלה שמקור התקלה היה בשגיאה של המהנדס בתוכנית בקרת הייצור של המכונה. הבעיה העיקרית הייתה שיתר מנגנוני הבקרה כשלו גם הם, כך שהגילוי במחלקת עיבוד פח לא התרחש. כמסקנה ראשונית מהאירוע הוחלט:
    • לרענן את נהלי העבודה בנושא ולהקפיד על ביצוע נכון ואכיפה משמעתית של הביצוע;
    • לשנות את תכניות העבודה כך שייצור החלקים המיוחדים המחייבים בדיקת הנדסה (שגם עליה יש להקפיד) יתבצע בשעות היום ולא במשמרת לילה.
  2. במסגרת הדיונים בנושאי שיטת המדידה הכללית של הביצועים המפעליים, נתגלו טעויות, שהיטו את התוצאות. לאחר התיקון, והוספת מרכיבים נוספים למערכת החישוב נראה שאנו על מסלול נכון לביסוס מדידת תוצאות וביצועים באופן אמין ועקבי.
  3. פעילות מרוכזת החלה השבוע בתכנון הביצוע של שינוי מערך המפעל. הפעילות מתוכננת להתחיל ולהסתיים במהלך חודש ספטמבר, כך שיישארו כשבועיים נוספים לליטוש התהליכים לפני ביקור/ביקורת חשובה שהמפעל אמור לעבור באמצע אוקטובר.
  4. מתחילים בהתארגנות לאירוע רבעוני של הכרה והוקרה לעובדים מצטיינים – כאלה שמגלים יוזמה, תורמים רעיונות ומסייעים לשיפור באופן פעיל, וכן הוקרה למחלקות המבצעות שיפורים משמעותיים בפעילותם.
 
השבוע לא מסתיים עדיין, ונשארת לי עבודת בית רבה בליטוש והתקדמות בהכנת התוכנית לשינוי המפעלי הגדול.



יום שני, 18 באוגוסט 2008

סיכום פעילות – שבוע 33

השבוע, כבכל שבוע שני התמקד בתחזוקת הישגים, בהעמקת יישומים שהחלו ובהכנות לפעילויות המשך.
להלן עיקרי הפעילויות וההישגים שלהשבוע:

מחסנים ותפ"י – בוצעה בקרה על תוכנית הפיילוט והוכנסו שיפורים בכמויות החומר שבמנות הזימון (KANBAN), אלו שתוכננו בהתבסס על הערכות ראשוניות שנבעו מחוסר בנתוני ייצור וצפי דרישות.
המשכנו ושיפרנו את זרימת החומר, תוך התמקדות על תהליכי הבקרה והניהול, ושיפורים בממשקים בין המחלקות.
עוד בוצע בהצלחה ניסוי תפ"י שבו בחנו את יכולת התגובה המפעלית לייצור לפי הזמנה. המשמעות של ניסוי זה הינה מתן ביטחון לכלל המעורבים שניתן להפחית עד לאפס את מלאי התוצרת הגמורה ולהביא לחיסכון ניכר.
בשבוע הקרוב, ביום שני, מתוכנן להרחיב את היישום בקבוצת מוצרים נוספת, כך שתהליך המשיכה יכלול כ-70% מנפח הייצור במפעל. המשמעות – הורדה משמעותית נוספת ברמות המלאי של החלקים בתהליך ושיפור יכולות התגובה המהירה להזמנות.

קו הרכבה – בשעה טובה, ולאחר הרבה מאמצים שהתבטאו בשעות רבות של ליווי והנחייה בשטח לכלל העובדים, ניכר שיפור ניכר בביצועי המחלקה שאפשרו זרימה רציפה, עבודה שוטפת בקו ותגובה מהירה. המשמעות –לראשונה מתחילת השנה, ה-OTD (מדד האספקות בזמן) עמד על 99%, כשחודש קודם התוצאה הייתה רק 85%.
כל זאת תוך הכנסת אילוץ נוסף שהגביל את שטחי העבודה לקו בודד במקום שניים.
בנוסף לתמיכה הישירה והאינטנסיבית במנהלי הקו, היה צורך גם בתיאום משופר של סדרי העבודה, דבר שהוחל בו רק השבוע. המשך המאמץ בנושא בשבוע הבא.

מחלקת עיבוד פח – לאחר שבוצע המיני KAIZEN, השבוע ביצענו ישיבת מעקב בה נמסר כי כבר השבוע טופלו התקלות במכונות, כך שנצילות המכונות עלתה והפחת ירד במקביל.
עבודה ממוקדת של המהנדסים העלתה שללא עלות נוספת ניתן להוריד את פחת החומר באופן משמעותי ע"י הזמנת מידות שונות של פחים כחומרי גלם.
יתר המשימות עדיין לא הסתיימו ומצריכות עבודה נוספת.
השבוע חווינו ירידה כללית בנצילות ביתר המכונות, כיוון שאירעה תקלת שבר גדולה באחת המכונות הישנות, שהשביתה אותה לכמה ימים והעמיסה על מכונות אחרות עבודה שאינן מבצעות ביעילות. לכן סה"כ הנצילות היתה כ- 55%, אך עדיין טוב מהתוצאה בתחילת הפרויקטו שעמדה על פחות מ-40%.

ניהול כללי וניהול הפרויקט – ארבעה נושאים היו על סדר היום במהלך השבוע:
  1. שינוי שיטת המדידה הכללית של הביצועים המפעליים, ממדד עמידה במכסות ייצור למדד עמידה במועדי אספקות. הדבר מצריך שינוי שמדדי התגמול למנהלים, בתיקשור ובסדר היום המפעלי. הדבר הוא נכון הרבה יותר, במיוחד לנוכח ניסיון העבר לפיו היו חודשים של עמידה יפה במכסות כך מדד ה-OTD היה גרוע. המשמעות לכך היא שהם יצרו הרבה דברים, רק לא בדיוק מה שצריך.
  2. לאחר לא מעט דיונים ואנליזה מעמיקה של המדדים, מתגבשת הבנה בנוגע לשיטת המדידה הנכונה של הפרודוקטיביות – אותו מדד שמודד את יעילותה של כל שעת עבודה במפעל.
    לראשונה ניתן היה לראות את שחשנו מזה זמן והמדד הקודם לא איפשר לכמת, שביצועי המפעל במגמת שיפור משמעותית ועקיבה לאורך זמן.
    יש עוד לשפר את אופן המדידה, אף מסתמן שאנו על המסלול הנכון לפתרון.
  3. בדיקה ראשונית של תהליכי התכנון במפעל, המתייחסת לתהליך הכללי שמתחיל בקבלת הזמנה ומסתיים בשילוח הסחורה (לא כולל תהליך החשבונאות בסיומה) לא העלתה ממצאים המצביעים על בעיה מרכזית כוללת שמשמעותה שהתהליך כולו אינו נכון. התגלו לא מעט אי-יעילויות, בעיות וקצרים בתקשורת, שבהם יש לטפל בהדרגה ובאופן שוטף.
  4. ה- Lay-Out המפעלי – לאחר התכנון שבוצע, ותחילת היערכות, יש להתקדם לתכנון ביצוע פרטני עקב אילוצי לו"ז חדשים שעלו לאחרונה ויגבילו את החופש בביצוע חלק ופשוט (ביקורים קונצרניים, מבדקים חיצוניים וכד`) לפיכך משבוע נדון לעומק בתהליך היישום וייבנה לו"ז פרטני לביצוע).

זהו להשבוע. שבוע אינטנסיבי לפנינו, ודיווח נוסף בסופ"ש הבא.

יום שישי, 15 באוגוסט 2008

מחשבה על מבטא

באופן צפוי לגמרי, אני נאלץ להתמודד ביומיום עם המבטא העברי שלי, שנדבק לאנגלית ומתקשה להיעלם.
בד"כ, בשעות של משבר ריכוז ועייפות, המבטא הופך כבד ונוכח הרבה יותר, יחד עם הפיכתי לכבד פה, כשלעיתים משתרבבות מילים בעברית משתרבבות לטקסט (או בד"כ רק כמעט).

מכיוון שיש באזור ערב רב של מוצאים אנושיים, מזהים את המבטאים השונים אצל אחרים – שאריות ספרדית, סינית, עברית, רוסית  ואחרים מזוהים פחות.
גם למי שנמצא פה שנים רבות ניכרים שאריות של מבטא זר.
לתחושתי, כשהייתי כה לפני 20 שנה, סבלתי פחות מהמבטא. אולי כי הייתי רגיש פחות וזיהיתי פחות את הדבר, ואולי כי עברו גם עלי 20 שנה

עניין המבטא עניין אותי, אז הקדשתי לו מעט מחשבה. לא קראתי הרבה על הנושא, ואני מניח שאנשי המקצוע בתחום יודעים הרבה יותר, אבל מכיוון שהנסיעות ארוכות יותר קל להרהר מלחטט במקורות ולמצוא חומרים בנושא. ובכל זאת, עיון בויקיפדיה בנושאים הקשורים לא עזר לי להבין טוב בהרבה את מקורות המבטא ואת הקשיים של הסתגלות לשפה ומבטא אחר.

אז מה שחשבתי לעצמי, שמבטא מורכב ממערכת תנועות משולבת של מיתרי הקול, החיך, השפתיים והלשון.ידוע שמרכז השליטה המוטורי הגדול במוח מיועד ללשון. כמו הליכה ורכיבה על אופניים, המוח מסגל רצפים של תנועות ומטמיע אותן לרוטינות שגורות אותן הוא מריץ. הגיית כל מילה בעברית מתרחשת אוטומטית.לא צריך לחשוב מה לעשות עם הלשון בשביל לבטא "חלון".

ברכישת שפה נוספת, צריך לבנות רוטינות חדשות לעיצורים קיימים (אך שונים), לעיצורים חדשים, לתנועות אחרות במקצת. זה תהליך ארוך יחסית, ומכיוון שהרוטינות לעיתים דומות בעיצורים דומים, אנחנו נותנים לעצמנו הנחה ומשתמשים בישנות במקום, לעיתים תוך שינויים קטנים.

הגיית "R" ו-"ר" דומות אך שונות משמעותית בצלילים המופקים, ולכן ניכר המבטא הזר באות זו, ובעוד אותיות בעלות אופיין דומה – דמיון או זהות במהות (L-ל, R-ר, T-ט, K-ק) אך בעלי מאפיינים פונטיים(צליליים) שונים.
 המחשבה הזו מנחמת אותי קצת. בכל פעםשאני מרגיש שהמבטא הופך כבד.

לעיון נוסף, בויקיפדיה:

יום חמישי, 14 באוגוסט 2008

מחשבה על המקלדת


 
מכיוון שיש לי נטייה מעצבנת לטעויות הקלדה, עצרתי להתבונן במקלדת מקרוב.

יש מאמר מרתק של סטיבן ג`י גולד באחד הספרים שלו שקראתי, על התפתחות המקלדת הסטנדרטית באנגלית – QWERTY. יפה היה לקרוא למה האותיות מסודרות באופן שהן מסודרות (בעיות טכניות במכונות הכתיבה הראשונות).

אני מניח שמתכנני מכונות הכתיבה הראשונות בעברית חשבו באופן דומה. רק שלא מובן לי למה לא חשבו על סטנדרטיזציה. ועכשיו אני סובל תדיר מטעויות הקלדה מעצבנות.

כמה דוגמאות:

למה הנקודה בעברית נמצאת במקום ליד זו שבאנגלית

למה ";" או ה","  בשפות השונות מוכרחים להיות במיקומים שונים?

למה ה-ו"ו ממוקמת קרוב מדי ל-נו"ן הסופית הכ"כ דומה לה?

למה ה-למ"ד נמצאת ליד ה-L?

וה-שי"ן ליד ה-S?

וה-דל"ת ליד ה-D?

וה-מ"ם וה-נו"ן ליד ה-M וה-N בהתאמה?


היו להם דווקא כמה הצלחות: P-פ, R-ר, Z-ז, U-ו.

לא יכלו להמשיך באותו קונספט? אני בטוח שההבדלים במכאניקה של המכונות למול תדירויות השימוש לא יכלו להיות כ"כ מהותיים בכדי למקם אותיות זהות מהותית בהזזה בודדת.


נראה שתוצאות חוסר מחשבה בנקודת זמן בהיסטוריה ממשיכים ללוות אותנו המון שנים אחרי שהאילוצים והסיבות נעלמו מהעולם.

יום שלישי, 12 באוגוסט 2008

שחייה בעירום / היאסן קרל - אי המלצה


יש לי חיבה לספרים קלילים מידי פעם. גם לספרי מתח שמור מקום מסוים ברשימת הקריאה שלי, בערך מקום אחד לכל 20 אחרים. לכן שילוב השניים יראה כאפשרות סבירה בזמנים קשים.
בעקבות המלצתם של נוריתה דיאנה ו- PHRIZER, רשמתי לעצמי אותו ורכשתי אותו ב-25 ₪ בצומת, באחד המבצעים.
אין מה להרחיב על התוכן, הוא מפורט מספיק באזכורים השונים. אבל לדעתי, המחמאות שניתנו מוגזמות, ועליהן אפרט:
 הסגנון – הגדרתו כקלילון בסגנון רםאורן, ישדרג את האחרון למעמד של מועמד לנובל. משקל נוצה יעליב את עולם העופות.בקיצור – חסר משקל לחלוטין.
  זה ספר טיסה לטייס, שיכול לגמוע אותו בקלילות תוך הטסה ביד אחת. שום ריכוז לא נדרשמהקורא. 

 
 מותחן – הוא לא בדיוק מותח, כי הפשעברור, המניעים ברורים, העלילה די ברורה כבר מההתחלה.
 הדמויות – הרעים רעים, הטובים בסדר,עומק אישיותי מרבי ניתן לתמצות במשפט יחיד. היגיון נבוב, מורכבות מוסרית מחוקה.בקיצור, מורכבות התיאור מתמצה ברדיפת בצע, בתחושות כישלון, ברדיפה נבובה אחר הצלחה חומרית ושימור הזיקפה המתמיד.
ההומור – כן, יש בספר לא מעט מזה, מין ניסיון מאולץ של הסופר להוציא יצירה משעשעת תחת ידיו. לא נורא, אבל בשביל הומור בלבד ישאת "בדיחמין לשבת" של דידי מנוסי. לא מספיק להחזיק ספר.
"אי אפשר להניח מהידיים" – לא ממש צריך, כי הוא אמנם בן כ-500 עמ` אבל הם טסים כ"כ מהר הודות לטריק שגיליתי רק עכשיו – ע"מ לגרום לקורא לחוש תחושת התקדמות סוחפת בקריאה, מדפיסים את הספר במרווח מוגדל ובאותיות בפונט גדול. גם מבנה הפסקאות מכיל דיאלוגים קצרצרים שמשאירים דף עם הרבה יותר לבן משחור. ככה הקורא חש עצמו טס על פני הטקסט. תרגיל חביב, אם כי מיותר.
העריכה – אין לי יותר מדי טענות, כמה בודדות, אבל גדולה: לא יודע במי האשם, אבל פלורידה וקליפורניה הינן מדינות שונות. הסיפור כולו מתרחש בפלורידה, אבל מישהו טעה וציין לפחות בשלושה מקומות שאני זוכר את דרום קליפורניה בטעות במקום. מ ע צ ב ן!
שאר הטעויות הקטנות רק מציקות קצת (מורן במקום מורין, "מנוע צילינדר 4 פעימות" – אין הגדרה כזו ועוד שטויות קטנות ולא חשובות).
 בקיצור – זמן מבוזבז, מתאים רק למי שממש במצוקה קשה.

יום שני, 11 באוגוסט 2008

הגיג לסוף שבוע – בעניין של למה ומדוע

 
אחד מהעקרונות החשובים בביצוע הפעילותהמקצועית שלי, היא להטיל ספק בכל מה שנעשה: בתהליכים מקצועיים, בנהלים, בשיטותעבודה, בחלוקת תפקידים, בנתונים...
חשוב במיוחד להטיל ספק בפרדיגמות נוקשות שמכתיבות מהלכי עבודה לא תקינים. אין כמו הצהרה ש-X עלול לפגוע באיכות/בטיחות/ביטחון/חוקי מדינה, אחר, בכדי לדכא יוזמות, כשבפועל כמעט תמיד הנוקשות הזו מקורה באי הבנות, במרווחי ביטחון מוגזמים ובהערכה מוגזמת ומתבטלת בפני קודמים בתפקיד.

לפיכך, שאלת המפתח שלי בפעילות הינהה-"למה?"
למה ככה? למה כאן? למה עכשיו? למה אתהולא מישהו אחר? למה כך ולמה אחרת?
בקיצור, כפי שאני תמיד מזהיר את הלקוחות– " לי אין סנטימנטים, אני מזהה נקודה מעניינת ושואל ומציק ב-`למה?`, מין Why-Guy כזה."

ובלמה הזה טמונות סכנות: סכנות של התנשאות, של ביקורתיות מרומזת (או פחות), של הכוונה שגויה וכד`.
לכן חשוב להבדיל בין כמה סוגי למה:
  1. ה-"למה הסקרני" זהו למה של תהייה, שבו השואל תוהה ומעוניין להבין יותר, להכיר, ולשאול עוד כמה שאלות למה, שדרכן יבין הנשאל שאולי אפשר אחרת. כך מגיעים לחקר סיבות השורש של הבעיות, הצרכים והאילוצים האמיתיים.
  2. ה-"למה הביקורתי" זהו למה של תמיהה, שבו די ברור לשואל שצריכה להיות דרך אחרת, שייתכן וברור לשואל גם מה התשובה שצריכה להינתן. זהו מין למה כזה שבסיומו של המשפט יש יותר סימני קריאה מסימני שאלה. רוב הנשואים מכירים את השאלות האלה: "למה הכיור מלא כלים מטונפים!!!(?)"; "למה הגרביים שלך זרוקות בכל החדר!!!(?)" וכיו"ב.
    ברור ששאלות "למה" מסוג זה לא ממש מקדמות את העבודה הייעוצית שלי.
  3. ה-"למה המרמז" שבו מנסה השואל לכוון את הנשאל להסיק את המסקנה שברצונו שיסיק. בד"כ זה יותר "למה לא..." מאשר "למה..." וזה אינו רצוי, כיוון שבעולם הייעוץ, ברוב המקרים היועץ יודע פחות מהנשאלים מה התשובה הטובה ביותר לבעיה נתונה, ותפקידו של היועץ לסייע בלהגיע לתשובה הטובה אבסולוטית ולא לתשובה הטובה עבורו.
    היכולת להימנע מסוג זה של שאלות לא תמיד קלה ומובנת, כשלעיתים קרובות התשובה הנכונה בעיני היועץ נראית מיידית וברורה מאיליה. עוד היבט שלילי לסוג זה של שאלה, הינו שכאשר התשובה מגיעה מהיועץ ולא מקהל היעד, הסיכוי שיאמצו את הפתרון נמוך יותר.

לסיכום, כשיודעים לשאול את הלמה הנכון ובאופן הנכון, ניתן להגיע להישגים מרשימים. כן, כמובן, גם ליהנות מזה.

סיכום פעילות – שבוע 32


השבוע היה קצר מבחינתי – משפחתי הגיעה לכאן, אז לכבוד נחיתתם לקחתי יום חופשה וגם יתר הימים היו סטנדרטיים ולא ארוכים.

ובכל זאת הייתה פעילות נמרצת בכמה חזיתות:

מחלקת עיבוד פח – בוצע מיני KAIZEN, שמשמעו פעילות נמרצת למציאת פתרון לבעיה שהחלה לצוץ כאשר גיליוטינות חיתוך הפח הפכו במפתיע לצוואר בקבוק. זו לא הייתה אמורה להיות הפתעה, שכן אם קודם הספיקו די בקלות שתי המכונות לספק את הנדרש, הרי שאם עליית היעילות של יתר המחלקה בכ- 60%, נדרשות הגיליוטינות להגביר את תפוקתן בהתאם וללא פעולות מתקנות לא היה ניתן להגיע לתוצאה המיוחלת.
על הפרק, כמטרת ה- KAIZEN עמדו שתי מטרות: שיפור הנצילות והורדת הפחתים (שאריות פח שנשארות לא מנוצלות בחיתוך).

הפעילות ב-KAIZEN חולקה לאורך היום כמתואר:
פתיח – בו הגדרנו את המטרות, הבנו את הפוטנציאל (או כמה עולה למפעל היום אי היעילות והפחתים), סימנו יעדים כלליים ותכננו את היום.
תצפית – ניגשנו למכונה הראשית וביצענו עליה שתי פקודות עבודה אופייניות, כאשר שניים מהמשתתפים שהינם מפעילי המכונה הקבועים מבצעים את העבודה ויתר המשתתפים צופים ורושמים הערות, כשהפעילות מתועדת בנוסף בסרט וידאו.
ניתוח – צפינו שוב בפעילות שצולמה בוידאו וכל ההערות שציינו הצופים נדונו ונותחו. עיקר המסקנות:
  • יש לקדם מיידית את תיקון המכונה, דבר שהוזנח כיוון שלא הפריע לאיש רק התבטא בפחת חומר מוגזם בעליל;
  • ניתן לעבוד ברוב פקודות העבודה עם עובד יחיד במקום שניים, דבר שיאפשר הפעלת המכונה השניה בחלק גדול של הזמן;
  • תכנון נכון של העבודה ישפר משמעותית את התפוקות;
  • תכנון פרטני של חיתוך לוחות הפח, בעיקר למוצרים המובילים, ישפר את ניצולת החומר באופן ניכר;
  • אין צורך בביצוע פעילות חיתוך שנתגלתה כמיותרת, זאת בזכות תפעול נכון של המכונה.
פירוט משימות – לאחר שזוהו עיקרי הדברים הנ"ל, התקיים דיון בדבר הפעולות הנדרשות למימוש כל אחת מההזדמנויות שזוהו, חולקו משימות לצוות ונקבע לו"ז לביצוע עפ"י סדר קדימויות.

מחלקת הרכבה – השבוע הוקדש לביצוע הזמנה לא שגרתית, דבר שחייב היערכות כלל מפעלית שונה, בדגש על מחלקת הרכבה. לאחר ניתוח פעולות ההרכבה במקום בוצעה התאמת הקו למוצרים החדשים ונצפה שינוי משמעותי לטובה ביחס לשיטה הקודמת, בהיבט של משך זמן ההרכבה, הצטברות החומר בשטח ועמידה בלו"ז.
עוד הוחל בתוכנית הנצלת שאריות חלקים וחומרים שנשארו מטעויות עבר בייצור. הסתבר שישנם בשטח כמויות בלתי מבוטלות שלא מצאו דרך להיות מנוצלות כיוון שמערכות המחשב לא היו ידידותיות לפעילות חיסכון כזו. אבל מכיוון שמערכת המחשב אמורה לשרת את המפעל ולא להיפך, הוחלט קודם לבצע את מה שנכון ואח"כ לתקן את הנדרש במערכות המידע.

כללי – הדיון שאליו התכוננו בסוף שבוע שעבר, בנוגע למדדים ולשיטת המדידה, היה מוצלח למדי, וכעת כשההסכמה על השיטה החדשה הושגה עקרונית, הוטל על איש הכספים לגבש את פרטי הפתרון.
  
אלו עיקרי הדברים לשבוע זה. המשך דיווחים בשבוע הבא.

יום שני, 4 באוגוסט 2008

סיכום פעילות – שבוע 31

השבוע עמד בסימן ייצוב ותחזוקה שלפעילויות קודמות והתארגנות להמשך.
הדגש היה לתת תשומת לב למנהלים בתחומיםשהיו חלשים בהם, לחזור ולתרגל פעילויות שהוזנחו, לבדוק את רשימות המשימות ולוודאשההתקדמות נמשכת.

ובפירוט המחלקות:
מחלקת עיבוד פח – חיזוק ומעקב שוטף שלמערכת התזמון שהוכנסה לעבודה אך כמה שבועות קודם, וניכר עדיין שמנהל המחלקה אינושולט בתפעול הנכון שלה. המשמעות של הדבר היא שנצילות המכונות לא במיטבה, אין מעקבמלא אחר הביצועים וניכרים איחורים באספקת החומר ליתר המחלקות.

מחלקת הרכבה ואריזה – מנהל המחלקה פנהאלי לפני כמה ימים שהוא מרגיש קצת אבוד מעומס ועודף נושאים ועקרונות חדשיםשמיושמים. תכננו לעבוד יחד חלק ניכר של השבוע, רק שהדבר נדחה מסיבות אישיות שלו,כשנאלץ להיעדר לא מעט. ובכ"ז, עבדנו יחד עם אנשיו לשפר את זרימת העבודה,לייצב את תחנות העבודה ולשפר את רמת הארגון. אני עצמי השקעתי זמן באנליזה שלתהליכי הייצור השונים למוצרים השונים ע"מ לארגן את שיטות העבודה באופן מיטבי.

מחלקת צבע – השבוע התמקד בעיקר בהמשךתרגול וליטוש העבודה במתכונת המתאימה למערך המפעלי החדש. המטרה היא להכשיר אתהאנשים וללטש את התהליכים כך שכשיגיע יום המעבר למתכונת החדשה המעבר יהיה חלקונטול טעויות. בנוסף, יש לתרגל בהדרגה, ובקנה יש עוד תהליכים ושיטות עבודה שישלהטמיע.
חדשות טובות מהשבוע: רמת העבודה החוזרת,ה- Rework, ירדה פלאים לראשונה השבוע. מאמץ מרוכז בנושא לאורך זמן נראהכמתחיל להניב תוצאות.

מערך האחסון והתפ"י – במקרה הזה,הפעילות של שתי המחלקות משולבת להטמעה של מערכת ניהול וזרימת החומר, על בסיסכרטיסי KANBAN, שתפקידם לסמן על צורך באספקת חומר וחלקים ממחלקות אחרות. לפניכשבועיים הוחל בעבודה בשיטה זו על חלקים נבחרים, המהווים נתח גדול מהיקף העבודהבמפעל. כרגע תוצאות הביניים נראות מבטיחות, ומתארגנים להרחבת היישום.

הייתה לי הפתעה נעימה כשמיישם ה-LEANהמפעלי שהוכרז אך לפני כשבועיים, תפס יוזמה ברוכה, ויחד עם מנהלת התפ"י,שהבינו שהם הצליח לעמוד בתוכנית העבודה הכללית מוקדם מהצפוי (לראשונה מזה זמן שבועללא איחורים), החליטו להשבית את הייצור בחלק מהמחלקות ולהשקיע בארגון סידורוהדרכה. פעם ראשונה ללא הצורך ביוזמה שלי. כל הכבוד J

פעילות נוספת מאחורי הקלעים הייתה ליזוםדיון בנושא מדידת התוצאות. נראה שאחד ממדדי הפרויקט העיקריים מסתמך על נתוניםשאינם מייצגים נכונה את המטרה לה אנו שואפים.
אנליזה של הנתונים הובילה למסקנה שישלשנות את המדידה, עניין לא פשוט מבחינה ייצוגית של הפרויקט. בשבוע הקרוב נקייםדיון בנושא.

זהו לשבוע. המשך דיווחים בשבוע הבא.