יום שני, 24 באפריל 2017

יום הזכרון לשואה ולגבורה – ישראל 2017



הביקור הקצר בארץ, בדגש משפחתי, מפגיש אותי גם עם זכרונות, סיפורים ומזכרות משפחתיות, ממשפחה גדולה שלא זכיתי להכיר.
 
זו תמונה מהימים ההם, בצ'רנוביץ שבאוקראינה, זמן לא רב לפני המלחמה.

מימין בחזית – סבא סלו וסבתא לוטי. שניהם שרדו את המלחמה, ובדרך גם הביאו לעולם המטורף של אז את אימי שלי. הסבתא מעולם לא ממש התאוששה ממוראות המלחמה, וסבלה כל יתרת חייה מדיכאונות קשים ושאר מחלות. על הסבא הנפלא כתבתי כבר בעבר.

משמאל בחזית – הדוד מרדכי עם אשתו וילדם הפעוט. הדוד שרד את המלחמה, ואף זכיתי להכיר אותו לפרק זמן קצר עד שהייתי בערך בגיל 3, אז נפטר. בהמשך, עוד לפני המלחמה, נולדו לזוג עוד שני ילדים.

היתר – האימא שבחזית התמונה, שלושת האחיות ששמן לא ידוע, האח צעיר דויד  שמאחור מימין, כמו גם אשתו היפה של מרדכי ואחד מילדיו נורו למוות ונקברו יחד בקבר אחים, איפשהו בסביבת עירם באוקראינה. כך עפ"י עדויות של מי שהיה שם וזכה לספר את סיפורם.

שני הילדים הקטנים האחרים של הדוד מרדכי, איכשהו שרדו את המלחמה עצמה אבל נפטרו מיד עם השחרור, כשבבית היתומים בו גדלו קיבלו מנת אוכל גדולה מכפי יכולתם להכיל.

יהי זכרם של כל בני המשפחה שלא זכיתי להכיר ברוך!


יום רביעי, 4 במאי 2016

בלוגולדת 8




אז עברה עוד שנה. כן, הייתי פעיל בבלוג הרבה פחות. הרבה פחות ממה שרציתי וממה שצפיתי. נראה שהגמילה המאולצת של ינואר/פברואר של שנה שעברה היתה יעילה יותר ממה שהערכתי בתחילה.
ובכ"ז, למרות שהורדתי קצב כתיבה, הצלחתי לפרסם השנה כ-50 רשומות. זה אומר שהקצב הממוצע היה בערך רשומה בשבוע. אבל זה מטעה, כי בחודשים האחרונים זה היה קרוב לאחת בחודש. מביך..


ובכן, חגיגת בלוגולדת 8 זה בערך כמו חגיגת יומולדת 80 – הרבה מהחברים כבר אינם בסביבה, קצב החיים איטי הרבה יותר, ואין כל ודאות שתהיה עוד חגיגה כזו בעוד שנה, כי הסוף נראה קרוב למדי. לפני שנה (וקצת) עבר הבלוג לדיור מוגן, בחסות הגוגל. כמה טוב היה המהלך, כי נראה שהאכסניה הישנה קורסת סופית בימים אלה, עם עוד מהלך שידרוגי טכני קטסטרופלי ובעיקר אטום לרחשי הלב של המשתתפים.

אבל בדיור המוגן הזה התחושה נקיה, יעילה, ובעיקר – הבית גדול בהרבה. אבל גם קצת קר ומנוכר. נכון שיש פעילויות אחרות, ובעצמי נשאבתי ממש לתחום הצילום, אבל זה אחרת, כי זה לא ממש בלוג. לפחות ניתן להתנחם בחשיפה מוגברת, כי זה חלק מהסיבה שבגללה אנחנו מפרסמים, לא? וכדי שתהיה פרופורציה – כיום הפרסומים שלי זוכים ביומיים לסך כל החשיפה שהיתה לי בבלוג הישן בתפוז לאורך כל שנות קיומו. אחרת, ושונה...

כאמור, הדגש האישי השתנה לי בהדרגה. הבלוג החל בתיאור החוויות השונות שהיו כרוכות במעבר לארה"ב. התחלתי אותו בלי תכנון ממש, ככה ברשומה חווייתית מקרית, מתוך כוונה להשלים את תחילת הסיפור לאחור, מתחילת ההחלטה בארץ על המהלך. אבל זה לא קרה, ונסחפתי ליומיום המסעיר.

בהתחלה בקושי היו לי קוראים, וזה באמת היה קצת מתסכל. אבל לאט לאט הבלוג צבר תאוצה, כשהבנתי איך העסק הזה עובד והכרתי עוד חברים. העליתי לכאן את המלצות הספרים שהשארתי לאורך הדרך והוספתי הרבה אחרות. גם הגיגים כלליים, חוויות מקצועיות, מרשמים ושאר נושאים שמעניינים אותי. כזה אני, אקלקטי ולא תמיד מתמיד.

חוויות הטיולים פה בארה"ב תפסו עם הזמן מקום מכובד יותר, והצילומים שהתלוו אליהם לשיפור התיאור וההמחשה, תפסו מקום רציני יותר ויותר – גם בבלוג וגם בתודעה היצירתית שלי. ובהמשך, מתישהו לפני כשלוש שנים, כשרכשתי את המצלמה הרצינית שלי (סוניה, למי ששכח), הדגש התחלף – כבר לא "הולך ומצלם", כי אם יותר "הולך לצלם".  

והיום הדגש היצירתי שלי הוא לגמרי בצילום. אבל זה מה שמאיים על קיומו של בלוג המילים הזה. כי הצילומים שאותם אני מפרסם, מושכים אותי יותר מהסיפור של "איפה הייתי, מה ראיתי ומה צילמתי". לכן אני בספק גדול עוד יותר מה יהה בסופו של הבלוג. כי כדי לפרסם צילומים לא צריך בלוג.

ובכ"ז, מקווה שאשוב להנות מהתחביב היצירתי הזה - גם מהצילומים וגם מהמילים. כי בסה"כ אני נהנה גם לכתוב (כשאני מגייס כוחות לעניין). מקווה להמשיך לראותכם פה, חברים – בתגובות כאן, וברשומות שלכם, איפה שלא תהיו (רק אל תתיאשו גם).

אז כאמור - איחולים לכולנו לעוד הרבה כיף.


ולמען הסדר הטוב, רשומות הבלוגולדת הקודמות:


יום ראשון, 1 במאי 2016

קצרים אביביים 2016



לא בטוח ששמתם לב, אבל את הקצרים של מרץ פספסתי. דווקא התארגנתי לקראת הרשומה החודשית באיסוף חומרים, אבל אז פשוט לא אספתי כוח וחשק להתיישב ולהשקיע בעניין הזה. חבל, אם כי לא מפתיע.
והחודש אפילו לא טרחתי לאסוף חומרים. הזנחתי את העניין לגמרי. היה לי ספק אם אכתוב את הרשומה הזו, מה גם שקל להמשיך ולפספס אחרי הפספוס הראשון. מתרגלים...
ובכ"ז, נראה לי נכון לסכם את החודשיים האלה. מה גם שלא כתבתי בהם כמעט כלום, מלבד הרשומה הבודדת על ה-S5 לקראת הפסח. אז הנה (עם הרבה צילומים):
יריד אומנויות
יצא לנו לבקר ביריד אומנויות נחמד בלס אנג'לס. היינו כבר ברבים כאלה, במסגרת עיסוקיה של אשתי, אבל איכשהו כבר הרבה זמן לא יצא לנו לבקר בכזה. הפעם לא היה לי תפקיד רשמי, אז נהניתי להסתובב עם המצלמה. קיבלתי שיתוף פעולה חיובי מכל מי שהיה שם, תמורת ההבטחה שאציין את שמותיהם של המציגים השונים:
Geologik לתכשיטי אבן וקריסטלים



Lutume למיקרו עציצים חביבים



GREENOVIA לסידורים זעירים של גינות (כי אין לי דרך אחרת לתאר את זה)



Localandlejos המייצגים אומניות אפריקאיות במוצרים קלועים


Joshica למוצרי קוסמטיקה, שנהניתי להשתעשע בלצלם


חגים
בארץ החגים נחגגים בקול גדול, כשרוב המדינה מתואמת. כאן זה אחרת, וכחילוני יש הרבה פחות תשומת לב על הטקסים בכל הפרטים. לפעמים זה די חבל, כי יוצא שלא מרגישים את רוב החגים. כך היה עם פורים, ומזל שפסח זה חג גדול יותר, אז שוב נהנינו עם חברים בכמה ערבים משותפים.
הרצאות
אביב פיתח לו מנהג נחמד, וברוב שעות הפנאי שלו בבית הוא מאזיל להרצאות מרתקות ביו-טיוב. יש לו כמה מועדפים, והנה אלה שגם אני נהנה להאזין לו. אז מוזמנים להיכנס לקישורים ולהפליג משם הלאה להרצאות ההמשך שהיו-טיוב מזמן:
·         יובל נוח הררי – בסדרה מרתקת במיוחד  על ההיסטוריה של האנושות, ולאיזה כיוונים האנושות תמשיך להתפתח (בסבירות גבוהה, אם נשכיל)
·         דן אריאלי – במגוון הרצאות משעשע ומרתק על האי-רציונליות, והיבטיה השונים בחיינו.
·         יורם יובל – הפסיכיאטר המרתק והמוכר בהרצאות על נפש האדם
·         ירון זליכה – החשב הכללי במשרד האוצר לשעבר, שהפך למרצה מרתק במיוחד, המצליח להפוך נושאים משמימים לכאורה בחשבונאות וכלכלה למרתקים.
כשרונות
די מזמן גיליתי פה שיש לי חיבה לתחרויות של גילוי כשרונות, כמו כוכב נולד, נולד לרקוד ודומותיהן. נפלא לראות את הכשרונות זוכים לבמה ופורצים אליה בגדול. הדוגמה הזכורה לטוב היא כמובן סוזן בוייל, אותה סבתא זפטה אנגליה שפתחה פה והפיקה פנינים, וריגשה מליונים.
לרוב אני לא אוהב שילדים משתתפים בתוכניות כאלה. המחשבה שלי היא לרוב שיש לתת להם להבשיל ולהתפתח, ואז להצליח אפילו יותר. אבל ברור גם שהשתתפות כזו תורמת להתפתחות ומעודדת את הכשרונות האמיתיים להשקיע ולהתפתח, כך שאני לא סגור על העניין.
לפני זמן מה נזכרתי באחת המשתתפות הצעירות שהופיעו בתחרות כשרונות, והפתיעה בגדול - Bianca Ryan שמה. מצאתי אותה ביו טיוב, ונהניתי להשמיע אותה לאביב, בעקבות שיחה על העניין. הנה, תתרשמו ותהנו:

בהמשך לסרטון הזה נתקלתי בשם שלא הכרתי, כעוד ילדה עם כישרון מיוחד - Jackie Evancho. האזנתי ונשארתי עם פה פעור וצמרמורת. הנה, תתרשמו בעצמכם:

וככה מצאתי עוד ילדה מיוחדת כזו - Amira Willighagen ההולנדית, שעם אותו השיר הקלאסי של ג'קי, היממה את הקהל, השופטים ואותי מול המסך. הנה:

טוב, היו עוד, כמו Paul Potts, הנערה הנהדרת Carly Rose Sonenclar ועוד רבים שנהניתי מהם בהמשך השוטטות. מוזמנים גם.
צילום
בחודשיים הללו יצא לי לצלם כמה פעמים, בכמה מקומות. הנה איזכור קצר:
באגן סבולבדה (עם גל ולבד)





בגני העולם



בגנים הבוטניים של לוס אנג'לס


במרחבים הירוקים שלמרגלו ההרים




אז זהו להפעם, בסיכום כפול. מקווה לאזור כוחות ולא לנטוש את הבלוג כליל. שלא יגמר הניצוץ הזה, כי כרגע נראה שהעניין בסכנה ממשית. אבל שוב, אולי יש בכל זאת תקווה...
איחולים לכל טוב לכולנו!