יום חמישי, 31 בדצמבר 2009

העשור שלי

לא קל לי לקחת ליד את השרביט הזה, ולצאת לפגוש את עצמי שלפני עשור. כי נראה שפגישה כזו מחייבת התכוננות, והתבוננות, וסוג של חשיפה שלא בטוח שהבמה הזו מתאימה לה. הרי אני גלוי פה בפני ילדי, משפחתי הרחבה, זוגתי, עמיתי ולקוחותי. מצד שני, נורא הייתי רוצה לפגוש אותו, לחבק, לנחם, לעודד ולכוון קצת.
אבל זה חשוב ומעניין מדי מכדי לוותר. אז אגיע מאחור, בשקט, בלי שירגיש ממש, ואולי כך אני ארגיש טוב יותר היום. אז אני פוגש את עופר של אז, בערב השנה החדשה, במפגש ארוחה חביב אצלנו בבית עם שני זוגות חברים. הם חברים גם היום, אהובים, אם כי לא נוכחים כ"כ בימינו.
דבר ראשון, מתחשק לי לחבק את אותו עופר, לעודד אותו. הוא אמנם בתקופה נהדרת מקצועית ומשפחתית, אבל מבין שלעבודה הקשה מדי יש מחיר. הוא גם יודע שהמחיר של תמימותו, עדינותו האישית וחוסר יכולתו להיות כוחני, יעלו לו במחירים יקרים, אבל יהפכו אותו למי שהוא, כך שההשלמה תגיע ותביא לסיפוק.
הייתי מעביר לו את התחושה שאוהבים אותו. יותר ממה שהוא הרגיש אז, ותמיד. ואני יכול לראות בשבילו את זה היום, מתוך סוג של תקווה שאני יכול לראות את זה לגבי היום.
הייתי רומז לו שהעשור הקרוב יהיה סוער עבורו בלא מעט היבטים. מקצועית, הוא יחליף מקומות עבודה, ורק לקראת סוף העשור יגיע לסוג של הבנה מה הכי נכון לו לעשות, ובמה הוא מצליח להביא לידי ביטוי את היכולות המגוונות, דבר שהיה לו קשה לאורך העשור שקדם לו.
ובדרך יעבור טלטלות רגשיות לא פשוטות, תסכולים, חוסר ביטחון כלכלי ותעסוקתי מתמיד, שרק אחרי עשור יצליח לשחרר את המתח ולאפשר את השינוי הגדול לו קיווה המון זמן.
ארגיע אותו, מהחרדה המשונה שאחרים קוראים לה "צרות של עשירים", שבה הוא חש כל הזמן שזכה בקלפים נהדרים בחלוקה, אבל לא משוכנע שהוא יכול ויודע לשחק נכון. הייתי מבטיח לו שהוא ילמד, יתפתח, ובעיקר יצליח להפיק מהקלפים האלה לא מעט, ואין מה להילחץ.
הייתי מספר לו שבדרך יפגוש כמה חברים שחלקם יכנסו לו לנשמה, אבל ידע גם אובדן כואב של חבר קרוב, שהדיו עדיין פועמים.
הייתי מספר לו שיעבור תהליכים רגשיים בהם ילמד להכיר את עצמו טוב יותר, ולנווט את הזוגיות היטב גם במים סוערים לפעמים, בזכות כלים רגשיים שירכוש בדרך, ולא בלי כאב.
הייתי מספר לו, למרבה פליאתו, שהכתיבה שבה לא היה לו כל ביטחון, שהרגיש שהוא לא מצליח לנסח פיסקה בלי שתצא לו פומפוזית ללא שליטה, תהפוך לאחד הסיפוקים התחביביים העיקריים שלו, ושהוא יפתח בלוג (מין דבר כזה של שיתוף) שיזכה לפופולריות יפה, ויגרום לו להרבה נחת ובדרך יכיר המון אנשים נהדרים ומרתקים שגם הם יכסו לחייו והוא לחייהם.
הייתי מפתיע אותו ומספר לו שלמרבה הפליאה הכושר הגופני שלו בסוף העשור לא יפול מזה שבתחילתו, הודות לאותו חבר חדש שבינתיים נפטר, שהכניס אותו לתחביב של אופני ההרים. וגם שהרבה כיף משותף יהיה לו עם הבן בתחביב הזה.
וכמובן אספר לו שלאחר המון שנות הבשלה, ותהיות, עלה בידו לצאת להרפתקה גדולה של חיים בארה"ב, ועוד להצליח גם להשתחרר מהחבל של להיות שכיר, שכבל אותו אבל נתן סוג של ביטחון מנפילה.
אבל את כל זה אני כמובן לא אספר, כי כך הייתי פוגם במסלול המרתק שעבר, בהתפתחות שחווה ושהביאה אותו אלי, למקום שבו אני נמצא כיום ולא הייתי רוצה לשנות ולהחליף.
ואני מקווה שעופר ההוא שיכתוב אלי בעוד עשור, יצליח להביט בי באותו מבט מפוכח, אוהב, מעודד וגאה כמו שאני מביט בהוא שהביא אותי לנקודה שלי היום.

יום רביעי, 30 בדצמבר 2009

סיכום שנה ספרותי - 2009

שנה שעברה, בעקבות שוקולד סגול היקרה, עשיתי סיכום ספרותי. הסיכום כלל שלל נתונים וזוטות בנוגע לספרים שקראתי, למגמות בקריאה, למה שאהבתי יותר או פחות וכן הלאה. ומכיוון שהרעיון שווה גם השנה, זו הזדמנות לבחון שוב את העניין.
אבל לפני שאטבע בשלל הנתונים הפרטניים, אינני יכול שלא להתייחס למשהו מאד משמעותי שהתחולל השנה בנוגע לתחביב האינטלקטואלי העיקרי הזה שלי לאורך השנים – בפעם הראשונה הוא איבד את הבכורה. ולזה ראוי להקדיש קצת מחשבה וכמה מילים.
לאורך כל חיי, מאז גיל 14 בערך בה הפכתי לקורא רציני מספיק, ליוותה אותי הקריאה כתחביב פנאי  קבוע. היו בנוסף תחביבים לא אינטלקטואליים בשפע – שייט, דאיה, אופני הרים, ועוד מיני עיסוקים שונים של פנאי. אבל לקריאה היה תמיד מקום של כבוד בעוגת הפנאי שלי.
מתישהו בערך בשנת 200 גיליתי לראשונה את הפורומים העוסקים בספרות, והתחביב של קריאת ספרים קיבל היבט נוסף של דיון ושיתוף בנושא. מאז הלך העניין ותפס תאוצה, כשבשנים האחרונות הייתי פעיל למדי בפורום ספרים של התפוז ובקומונות בנושא. הפעילות הזו גזלה כמובן זמן קריאה, אבל היא בהחלט היתה חלק מהעניין הספרותי.
לפני מעט יותר משנה וחצי, פתחתי את הבלוג. המחשבה הראשונית בבלוג היתה להתמקד בכל מה שמעניין לי – ספרים, בישול, טיולים וכן הלאה. רק שלהפתעתי ההתעסקות המענגת כאן בבלוג, של כתיבה, צילום, קריאה בבלוגים נוספים, וכל הקשור בזה, דחקה משמעותית את הקריאה. אז זה מתקבל אצלי בהבנה, אבל גם בצער מסויים. ובכ"ז, זה כנראה מה שבאמת מתחשק, אז שיהיה בכיף.
ועכשיו, לסיכום המרוכז. ורק כדי לשפר את הניראות ויכולת ההשוואה, לכל הנתונים הסטטיסטיים אוסיף את הנתון משנה קודמה בסוגריים:

כמה קראתי התחלתי 25 (36), סיימתי 22 (28), מתוכם 3 (8) ישראלים
כמה נטשתי , 3 (8)  סה"כ לא רע
באילו מדינות העלילות שלי התרחשו - ארה"ב (10), גרמניה (1(, ישראל (3), צרפת (1), יוון (1), סוריה (1), סין (1), הודו (1), טיבט (1(, קירגיסטאן (1), אפגניסטן (1( גלובאלי (2), וזה כולל את הנטושים
הכי אהבתי ישראלי תחנות בזמן של יונה דורון
הכי אהבתי לא ישראלי כל החיין לפניו של אז`אר (רומן גארי)
הכי לא אהבתי ישראלי לא היו כאלה, בעיקר כי קראתי מעט ישראלים
הכי לא אהבתי לא ישראלי בניטו סרנו של מלוויל, ככל הנראה בגלל התרגום
הכי מרגש (דמעות וכ"ו) שומרת אחותי
הכי מפתיע לטובה המיית הסנונית, פשוט כי לא ידעתי למה לצפות
הכי מפתיע לרעה גרדום אייטמטוב הגדול, שמוכיח שוב איך תרגום יכול להרוס
איזה ספר הייתי הולכת (הולך) לראות את הסרט לא בעניין סרטים, בד"כ, אבל השחיין דווקא נראה מבטיח (המלצה בדרך)
ספר שהכי פחות אהבתי את הדמויות חייבים לדבר על קווין, ושם זה לגמרי בכוונה
דמות שהכי אהבתי מוחמד הנער, שכל החיים לפניו
ז`אנר חדש שנחשפתי אליו השנה שוב, גם השנה כצפוי, אין חדש מבחינת ז`אנרים, ונראה שאת כולם אני מכיר, יותר או פחות ואוהב יותר או פחות ללא שינוי. וגם השנה המשכתי להתעקש לקרוא באנגלית, ובסה"כ 3 לעומת 4 משנה קודמת. זה היה מעט יותר קל כבר, אז זה בהחלט מעודד
ספר הכי טרחני בניטו סרנו הנ"ל
ספר שהכי עשה הרגשה של פרווה, של סתם הבלדרית של דניאל סילבה
אילו ספרים בתוכנית לקרוא - כל מה שבבית, והם מתרבים בקצב, למרות נסיונותי להגביל את הקניות



ועוד זוטות סטטיסטיות:
סה"כ קראתי 5994 (8302) עמודים, מתוכם בעברית 5383 (7607) בעברית ו- 611 (695) באנגלית
ממוצע עמודים בספרים שקראתי השנה – 240 (276)
ציון ממוצע לרמת הספר –8.3 (8.4), ללא אלו שנטשתי, כמובן
ביקורות וסקירות חדשות שהעליתי – 22, כמעט לכולם, לא רע!
סוגות בולטות – בדיון-19 (21), מתח-2 (3), אוטוביוגרפיה 2 (1) סיפורים קצרים והומור – 1 כ"א
נרכשו/התקבלו השנה – 23 (63) חדשים שזה ריסון משמעותי, מתוכם 16 (44) באנגלית. מתוכם נקראו כבר 6 (10) שאם נתעלם מהמושאלים זה בהחלט ריסון נאה.
נכנסו לרשימת ההמתנה המתארכת - 106, כשסה"כ ברשימה, תחזיקו חזק, 663 (577) ספרים, שזה עוד הרהבה יותר מוגזם משנה שעברה.
ולשם השלמה - במצטבר, עד עכשיו, סה"כ  633 (610) ספרים שנקראו (כולל הנטושים)  מתחילת הרישום.

ועכשיו לחומר הבאמת קשה:
מס` ימי המתנה בממוצע לקריאה – 1790 (1488) נכון להיום, שזה אומר שאני קונה פחות
שנות קריאה צפויות למלאי הקיים בקצב הנוכחי – 9.47 (9.00) שזה חלק מרכישה וקריאה איטית יותר

וקישור לרשומות רלוונטיות:





יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

סובב נמל התעופה - סדונה


בבוקר קמתי מוקדם יחסית. חיכיתי בסבלנות שהנשים לבית D תתעוררנה, אבל אחרי כמה זמן הבנתי שיש מי שסופג את האנרגיה של העיר הזו הכי טוב כשהוא ישן. אז גם הסבלנות שלי נגמרה. לקחתי את האוטו, ובנסיעה של 2 דקות נסעתי למסלולי ההליכה שסביב נמל התעופה, שנראו יפה וקרוב על מפת הטיולים.
נמל התעופה ממוקם על רמה שטוחה במרכז העיר, המוגבהת מסביבתה. לכן לא מורגשת שם ממש תנועת המסוקים והמטוסים הקלים הממריאים ונוחתים. חניתי בנקודת היציאה למסלולים ובחרתי בסלול הארוך יותר, שמקיף את נמל התעופה כולו.
השמש היתה נעימה, האוויר נקי, הראות הטובה איפשרה לראות את כל הנוף המרהיב סביב, ואין כמו המסלול הזה לקבל תחושה של המקום. אז יצאתי למסלול, מצלם בהגזמה ובהתלהבות מהיופי הנשקף, והרי הוא לפניכם:

ההליכה היתה מעייפת למדי, כיוון שלא מעט בוץ נדבק לסוליות והכביד, וגם הגב התפוס מעט מתנועה מטופשת ביום הקודם קצת הציק. גם לא הצטיידתי במים כי חשבתי שהמסלול יהיה קצר ומהיר משחשבתי, אז אכלתי קצת שלג. זה לא ממש מרווה, כי צריך המון אבק לבן וקליל שכזה כדי שממש יכנס משהו, אבל באוויר הקריר זה הספיק.
הגעתי לנקודת תצפית מעניינת כלפי מערב, שם נראה שאווירת המקום הישרתה על אנשים להקים לעצמם רוג`ומים – מגדלי אבנים. זה נראה יפה אל מול הנוף. אז קבלו עוד מקבץ, מהקטע המערבי והצפוני בדרך חזרה לאוטו:

בינתיים התעוררו הנשים, ותפסו יוזמה ללכת לסופר מקומי לקנות קצת אוכל כדי שנעשה לנו פיקניק בהמשך. אבל על כך – בהמשך.

וכרגיל, עוד תמונות - באלבום

יום שני, 28 בדצמבר 2009

בגלריה של זכריה ולאחריה

אחרי הסיבוב הראשון בשטח ההררי היפהפה, יצאנו יחד בתחושת היי לסיבוב בעיר הקטנה. נסכנו עד למרכז השוקק מפעילות, חנויות וגלריות. רק שעם רדת הערב נראה המקום כמאבד מהר מהאנרגיות הגבוהות שלו.
הסתבר לנו שחלק מאותה מגמה של התחברות לטבע, המאפיינת את העיר, הערב נסגר יחסית מוקדם, והיום מתחיל מוקדם גם, כשאנשים יוצאים על הבוקר למסלולי הטיול.
את חיבתי לגלריות מיוחדות אתם כבר די מכירים. אז חיפשנו להסתובב ביניהן, אך נראה היה שהן נסגרות מוקדם גם כן. ובכ"ז, מצאנו גלריה אחת פתוחה, שנראתה יפהפיה דרך החלונות. כרגיל, לאחר מבט כללי נלהב, ביקשתי מבעל המקום אישור לצלם, וכשהסברתי שיש לי עניין לשתף אתכם כאן, הוא ציין שהבן שלו יעזור לו לתרגם את הכתוב כיוון שהבחור חגג לא מזמן בר-מצווה. הסתבר שיש במקום קהילה יהודיד לא קטנה שהוא משתייך אליה, ושלמעשה שמו – ZACH הוא קיצור של זכריה. אז נהנינו לשוחח קצת, לראות מזוזות מעוצבות ויפהפיות, כולל אחת על הדלת שפיספסנו בכניסה, צילמתי לא מעט מהיופי. והרי הוא לפניכם:
פסלי זכוכית המשחקים בהשתקפויות פנימיות

פסלי זכוכית פיגורטיביים
שלל כדים, כלים וקערות זכוכית יחודיים

פסלי מתכת ואחרים

תמונות קיר
נברשות מעוצבות (בדומה למה שכבר ראיתי באוהיי)


לאחר הביקור בגלריה עשינו סיבוב במתחם תיירותי להפליא במרכז שליד הנהר היפה, ונכנסנו לאכול במסעדה הומה. אחלה אוכל! לאחר מכן היינו כבר עייפים למדי, אז חזרנו למלון למנוחה ולסיום הערב.
עוד תמונות של תאורת כריסטמס, סתם בשביל הכיף:

עוד תמונות מהמקום, למכורים ממש, כרגיל של הבת ושלי במעורבב – באלבום
וקישור לאתר של הגלריה המדהימה - כאן