יום שלישי, 30 בספטמבר 2014

לפרוט רימון

רימון, מעבר לטעמו הנהדר, הינו אחד מהפירות היותר בריאים לאכילה. הוא טוב ללחץ דם, הוא מכיל אנטיאוקסידנטים, שטובים לכל המערכות, ויש לו עוד כמה תכונות שאם לא הכרתם, אתם מוזמנים לקרוא בויקיפדיה. אבל למרבה הצער, די מבאס לפרוט את גרעיניו – הקרום הדקיק של הגרגירים נוטה להיקרע, הקליפה הצהובה המרה נוטה להכתים את הידיים והבגדים, ובכלל – זה משימה מבאסת למדי.

ישנה שיטה שמדברים עליה לא מעט, הממליצה להקיש בכף על הקליפה החיצונית של הרימון החצוי, כך שהגרגרים נופלים החוצה. זה עובד, אבל הרבה מהגרעינים שקרובים לקליפה נפגעים. וזה גם לוקח לא מעט זמן ומאמץ. ובקיצור – לא מאוד נוח.

שיטה אחרת למדתי לפני כמה ימים ממוטי, אחד המומחים העולמיים לגידול וטיפול ברימונים שיצא לי להכיר אישית. האיש המיוחד פיתח שיטה תעשייתית לפריטת רימונים. חשבתי שנעיקרון סודי, אז חיכיתי עם הפירסום עד שהבנתי ממנו שזה בסדר, ולצערי פספסתי כך את ראש השנה. אבל הסתבר שזה לא סוד ממש, וגם זה כתוב בויקיפדיה באותו הקישור, לפחות ברמה העקרונית. טוב, בשבילי זה היה חדש, אז אולי אחדש גם לכם עם זה.

ובכן, הרעיון של הפריטה הזו, אותו תירגלתי על כמה רימונים שקיבלתי ממוטי, הוא לעשות את הכל בתוך קערת מים. חורצים בקליפה חריצים שיעזרו לבקע את הרימון בקלות, ובתוך קערת מים מלאה, מפרקים את הרימון. המים משככים את הפעלת הכוח ומשחררים פחות מיץ דביק. וגם מה שמשתחרר נשטף בקלות. ובנוסף, הקליפות צפות והזרעים שוקעים, כך שקל להפריד ולנקום את ערימת הגרגרים הנפלאה מהקליפות.

לפני כמה דקות פרקתי כמה רימונים נאים, צילמתי ולהלן הצילומים להמחשה:







שיהיה לכולנו בהנאה עם הרימונים הטעימים, גם בסלטים וגם ככה בנשנוש נפלא.
ושוב – איחולים לשנה מוצלחת וטובה, ושירבו זכויותינו כרימון.


יום שבת, 27 בספטמבר 2014

קרקס השמש

על ה- Cirque du Soleil (או 'קרקס השמש', בעברית), שמעתי לראשונה מאח שלי, שתיאר מופע מהמם ועוצר נשימה, והשביע אותי שאני חייב לראות את זה פעם. זה היה לפני כ-20 שנה, כששב מהסביבה בה אני מתגורר היום.

בפעם השניה ששמעתי עליו היה מקבלן מתכת איתו עבדתי. הוא חזר המון מווגאס, וסיפר בעיניים בורקות על מופע מהמם שיצא לו לראות, כשהוא מתפעם במיוחד מהאפקטים הטכניים של במות מתרוממות ותשתית תפאורה רצינית. "איזה מערכות הידראוליות רציניות יש להם שם, להפעיל את כל זה" הפליג בתיאור מתלהב. כמהנדס, בהחלט יכולתי להבין את הזווית הספציפית הזו שלו. אבל משום מה לא זכרתי בזמנו שלאותו קירקס שמש הוא מתכוון.

בינתיים עברנו לפה לארה"ב, וראינו שלטי פרסום של הקרקס הידוע. אפילו רשמים נלהבים שמעתי מבני משפחתי שיצא להם לבקר באחת ההופעות, בלעדיי, לצערי. וגם קראתי על המודל העסקי שלהם בספר הניהול המצויין – האוקיינוס הכחול, אותו קראתי לפני כמה שנים.
מסתבר שחברת ההפקה הזו, שנוסדה בשנת 1984, הפכה לחברת ההפקות הגדולה בעולם, והיא מריצה במקביל מספר רב של מופעים במסגרות שונות. הם הפכו את הקיקס המסורתי (זה עם הליצנים, חיות, לוליינות ואקרובטיקה מגוונת) למשהו חדש – מיצג מהמם של מוסיקה, ריקודים, לוליינות ואקרובטיקה. והכל בתפאורה עוצרת נשימה שהופכת את החוויה למהממת במיוחד.

ובווגאס מוצגות באופן שוטף ומתמשך 9(!!) הופעות שונות של הקרקס הזה. אז בביקור הפעם בווגאס היתה לי כוונה לצפות סופסוף באחד המופעים שלהם. אז בערב השני שם, אחרי הארוחה הנהדרת במסעדת Fleur, ארגן לנו ערן הופעה. הוא לא סיפר איזה ומה, והשאיר את כל העניין להפתעה. יצאנו מהמסעדה לכיוון שאליו הצביע, ששם אנו אמורים להיות מוסעים להופעה. אבל במקום, פנה פתאום ימינה לכניסה לאולם ענק, להופעה Michael Jackson: One. ההופעה בהשראת שיריו המוכרים והאהובים של ג'קסון, יעיקרה – ריקודים, אקרובטיקה, תפאורה מרשימה, נגינה, תיאטרון... בקיצור, מופע מהמם ועוצר נשימה. 90 הדקות טסות ממש, כשהאקשן קורה על הבמה, אבל גם באוויר מעלינו. אז צילמתי מעט, לפני ואחרי (במהלך ההופעה ביקשו לא לצלם). הנה מעט מהמראות שרק מרמזות על המופע המרהיב:

ופה קטע יוטיוב רשמי (וקישורים לעוד קטעים)

יצאנו מרוגשים ממש מהחוויה החזקה. אז טלי הזכירה עוד מופע נהדר שלהם שיצא לה כבר לראות – Love. אז בזמן שאנחנו טיילנו בהרים, עמלו צוות המלון לטפל בבקשתו של האורח המכובד ערן (יש לו מעמד מיוחד שם), ודאגו לשריין לנו 4 כריטסים למופע הנוסף.

המופע הזה, Love, הוא בהשראת שיריה של להקת החיפושיות, ולא צריך הרבה יותר כדי לשאוב את הקהל. הרי כל השירים מוכרים ואהובים, וזה בהחלט בסיס נהדר להצלחה. המופע הזה מוצג בהצלחה גדולה עוד מ-2006. נראה שהאולם הענק במלון מיראז', תוכנן במיוחד עבור המופע הזה, כי הבמה שם בלתי שגרתית בעליל – היא מקיפה את הקהל מכל הצדדים, ולמעשה הקהל יושב בתוך חללים בבמה של 360 מעלות. המושבים שלנו היו ממש קרוב למרכז, זה אומר שלא ניתן לראות את הכל (זה לא מסך קולנוע), אבל כל ההתרחשות לפנינו, מצדדינו, מעלינו ומכל הכיוונים. במות עולות ויורדות מהרצפה, מתרנים מוקמים בשניות או משתלשלים מהתקרה, ובקיצור - מהמם ממש! שוב ביקשו לא לצלם, אז יש לי רק תמונות מהתפאורה לפני ואחרי. כמובן שלא מעביר כלום, אבל הנה מבט קצר:
 

ושוב קטע היוטיוב מהמופע המהמם הזה, עוצר נשימה (וקישור לעוד קטעים)

איזו חוויה נפלאה!! לא מפתיע שהם זוכים לכזו הצלחה עולמית. וכבר מתחשק לי לראות מופעים נוספים שלהם, ואני מקווה שאכן ייצא בביקור הבא. בהחלט נפתח התיאבון. ותודה ענקית לטלי וערן על הכיף הזה. חברים מקסימים!!

סופ"ש נפלא לכולנו, חברים
ושוב – איחולים לשנה נהדרת, טובה ומוצלחת


יום חמישי, 25 בספטמבר 2014

אני די משוכנע שאנחנו לא לבד בעניין הזה, אבל עניין כמויות המזון המוגזמות לאירועים חגיגיים קצת יוצאות מפרופורציה. הנה, אתן את עצמנו כדוגמה – השנה ארוחת החג אצלנו. זה אומר אנחנו (4) משפחת חברים (5) ושתי חברות. החלטנו לא להגזים עם האוכל. בכ"ז, סה"כ 11 אנשים. כמה אוכל כבר צריכים?

אז אספר מה היה: אפיתי כצפוי חלה מהודרת, גדולה כזו (לפחות 60 ס"מ אורך). אנחנו גם אחראים על חזה עוף בפירות יבשים, שוקי עוף פיקנטיים, פירה תפוחי אדמה מוקרם (ואל תזלזלו במעדן הזה), סיר אורז, וסלט סלק שאת המתכון שלו הבאתי פעם מזמן. ועוד כמה סלטים ומטבלים לספוג ולהתענג עם החלה המהודרת..

כמה תמונות להמחשה, לא מושקעות מספיק ולא מוקפדות להביא מכל השפע, אבל בכ"ז..





שרון (מהמשפחה של החמישה) מכינה גפילטע פיש (כי אי אפשר לחגוג את השנה בלי), וגם לשון ברוטב. וגם קינוחים (השותפה השוקולטרית כבר דאגה לנו עם כדורי שוקולד, עוגת דבש, עוגת פירות ופנה-קוטה..). האורחות הביאו איתן קציצות דגים פיקנטיות (למי שלא רוצה את הגירסה החיוורת אך טעימה מעדות אשכנז), סלט סלק וסלט חסה רענן.





שימו לב, שבספירה ל-11 איש יש 11 מנות (אם לא סופרים את החלה והסלטים). וכל מנה מספיקה כמובן לכל ה-11 לפחות, שהרי אסור שתיגמר..

ובכן, נראה שיש כאן מודל ידוע שמתנהג כמו פונקציה ריבועית (למי שזוכר מה זה), שאם מספר האנשים מוכפל, גדלה כמות המזון פי 4. כלומר יהיו פי שניים יותר מנות, וכל מנה תספיק לפי-שניים יותר אנשים. זה כנראה מה שקורה ברוב הבתים, וזה כנראה ההסבר לעודף האוכל המוגזם הזה, שרובנו חווים באירועים הגדולים.

כי מה שקורה שכל אחד מביא מנה, ואת גודלה הוא מתאים לכולם. אז אם יהיו 30 איש, בטח יהיו 30 מנות ענקיות, שכל אחת תספיק לכ-30 איש, שהרי חלילה לה לדודה זהבה, שלא תספיק פשטידת הכרובית שלה לכל ה-30, והם עוד עלולים להיות רעבים. וכך, ככל שיש יותר אנשים, יש עוד הרבה יותר אוכל ויותר עודפים.

ואם אתם חושבים שיש לי פתרון לסוגיה המורכבת הזו, אז אתם טועים. ויעידו על כך המגשים העמוסים שהכנו אנחנו היום, שמא יחסר.. נראה שפשוט צריך להפנים את התובנה שבטוח שיהיה עודף, ואז לנסות לצמצם בהתאם. ואולי הפתרון זה פשוט לתזמן בכיף ארוחות שאריות, ולהקפיא מה שאפשר (כי חבל לזרוק). אבל לצמצם כנראה שלא יצליח, בעידן השפע הנוכחי. אבל בינינו - זה לא נורא כ"כ. ושלא נדע מחסור...

ואם אתם שואלים – היה ממש טעים!

ושוב, חג שמח ושנה טובה, חברים.

יום שלישי, 23 בספטמבר 2014

שנה טובה

רציתי לסכם את השנה החולפת, רציתי לעצור ולתכנן את השנה הבאה, רציתי לברך באופן פרטני כל אחד, ובאופן כללי את כל החברים הטובים שזכיתי להם (לכם) כאן.

אבל יצא שאני עסוק במיוחד בימים האלה, וההתארגנויות מתפספסות קצת. ולכן אין לי הרבה זמן לכתוב את כל הנ"ל.
אז במקום, אברך בקצרה:

שתהיה שנה טובה מקודמתה

שנזכה להתפתח בכיוונים שבהם אנו רוצים

שהאתגרים יהיו מהסוג החיובי והמשמח

שנהיה כולנו בריאים, להתמודד נכון ובחדווה עם כל הנ"ל

שנדע בעיקר חדוות חיים

וכמובן, גם בהיבט שכאן – הנאה וחדוות יצירה

ובנוסף (בהקשר של התמונה שבחרתי) – שנה של דרכים חדשות ואופקים חדשים

ושל לבלוב ופריחה



יום שבת, 20 בספטמבר 2014

טיול להר Charleston

אני משער שכתבתי כבר לא פעם, שלרוב אני מעדיף טיולים על פני נופשים. נופש פאסיבי משעמם לי, ואני תמיד מחפש אקשן. ואם אפשר לשלב עם טיול בסביבה, זה תמיד טוב. וכך עשינו גם בנופש בווגאס באוגוסט, שעליו כבר סיפרתי קצת. ומכיוון שהגענו לשם באוטו (כ-4 שעות נסיעה), היה קל לצאת לטיול.

ובכן, העיר לאס ווגאס שוכנת לרגלי רכס הרים שממערב לה. ובמרחק של כשעה נסיעה מהעיר מגיעים קרוב לאותם הרים, שהגבוה והמפורסם בהם הוא הר צ'ארלסטון, המתנשא לגובה 3632 מ'. יעד מצויין לטיול של כמה שעות. הבוקר היה סגרירי באופן נדיר, עם טפטופים בווגאס הלוהטת. ובכ"ז אז יצאנו לכיוון ההרים, ודי מהר הגענו למרכז המבקרים שקרוב להר. על ההר עצמו לא ניתן לטפס עם לקסוס (לא בדקנו אפשרויות אחרות), אז חנינו שם בקרבת מקום ויצאנו למסלול הליכה קצר סמוך למרכז. הנה כמה תמונות משם:

חזרנו לרכב, והתחלנו את המסלול חזרה, בוחרים בכביש אחר. על ההר טיפסנו בכביש מס' 157, וחזרה ירדנו בכביש מס' 156 הארוך יותר, כדי להנות עוד מהנוף ההררי הנשקף מהדרך. וכמובן שצילמנו:

נקודת התצפית ממוקמת במקום שמאפשר לראות מרחוק את אתר הניסויים הגרעיניים, בו פיתחו וניסו לא מעט פצצות אטום.
אז חוץ משלטים בנושאי הטבע, יש מיצג שלם בתמונות שמספר על מה שעשו שם

וזו מפת הדרך, למי שמזדמן לסביבה ומתחשק לו טיול הררי יפה. חבל שלא ניתן להתמיע את המפה עצמה, אבל גם זה הסדר..
יופי של אתנחתא מהנוף העירוני הצפוף של העיר הבליינית הזו. מתישהו אולי אשוב לשם, אולי עם רכב 4X4 לבדוק את הסביבה באופן יסודי יותר. בהחלט שווה.

חוצמזה, היו לנו עוד כמה דברים ששווה לספר עליהם בנופש הזה, אבל זה כבר ברשומה נפרדת.

שבת שלום ושבוע חגיגי ומהנה לכולנו
ושוב – איחולים לשנה טובה ומוצלחת