יום חמישי, 28 באפריל 2011

Fish Canyon


לפני כשבוע וחצי שוחחתי עם סוכן הביטוח המקסים שהכרתי פה, גל מאירי. מעבר לעניין שהיה לי להודות לו עליו, שיבחתי אותו על כתבה שפירסם בעיתון מקומי, שעשתה לי חשק לצאת ולטייל באותו מסלול שאותו תיאר.
אז הוא סיפר לי שמדי פעם הוא מארגן טיולים דומים בסביבה, וכבר סיכמנו שיוסיף אותי לרשימת המכותבים להזמנות לטיולים הללו. ותוך יומיים גם קיבלתי הזמנה להצטרף לטיול שכזה, במקום הנקרא בשם שבכותרת.
נכון שבימי שבת אני מעדיף לישון קצת יותר, ולא לקום ב-6:30 (לפנות בוקר). אבל המסלול המתוכנן והחברותא נראו מפתים מספיק כדי שאעשה את המאמץ. ב- 7:15 כבר הייתי באוטו בכיוון הבית שלו, לכינוס ונסיעה משותפת.
הכניסה לאתר התארכה, ותור לא ארוך של מכוניות המתין לתהליך הרישום האיטי שבכניסה. בפתח הואדי ישנה מחצבת ענקית של אבן, שלשם חידוש רשיון הכריה שלה מחוייבת לאפשר כמה פעמים בשנה מעבר מבוקר דרך שטחה למטיילים כמונו, ועל חשבונה מפעילה שירות הסעות מפתח המחצבה לחלקה האחורי שהוא המסלול המתוייר. זו גם הפעם הראשונה שיוצא לי לראות הר של סלעי גרניט, כי רוב ההרים שבסביבה הם מסוג של סלעי משקע, או סתם הרים של אדמה רכה. ככה נראה הגרניט הזה:
 
יורדים מהרכב ונכנסים למסלול ההליכה, כשמתחתינו זורם נחל יפהפה בזרימה נאה. לאורך הדרך שרידי התיישבות מהמאה הקודמת, מלווים בשילוט שמתאר את העבר הלא רחוק הזה, ועוד מידע רלוונטי:
 
הנוף ההררי גבוה למדי, וראשי ההרים מוסתרים בערפילים. גם ההליכה נעימה, כיוון שרסס נעים של טיפות זעירות מנעים את התחושה. ככה נראית הסביבה:

 
קיבלנו אזהרה שבמקום גדל סוג של צמח רעיל, ששמו – Poison Ivy. זה משהו הדומה לסירפד רק צורב הרבה יותר. ומכיוון שכלבים (של המטיילים) נוטים בטעות להתחכך בצמחים הנמוכים הללו, הרי שליטוף הפרווה של הכלבים מסוכן אף הוא. ככה נראה הצמח הזה:
 
גם פרחים נראו לאורך המסלול, ואפילו פירות – של תאנה ושל משהו מוזר ועוטה זיזים רכים, בגודל דומה למנגו. יצא שבאחת העצירות דרכתי על אחד שהיה מבוקע, והציצו ממנו זרעים חומים גדולים, בערך בגודל של אגוז מוסקט. קצת תמונות מהפריחה והפירות:
 
כשהגענו למפל ראינו שכמות המים מרשימה ושאנחנו בכלל לא לבד. אבל זרם המים מרשים בהחלט ובכלל – נהנינו מהמקום היפה הזה. אז כמובן שצילמנו והצטלמנו. וכאן יש גם תמונות שצילם גל ידידי באייפון שלו. אז ככה נראה המקום:
 
משמיצינו את השהות בסביבת המפל, כולל השתאות משני צעירים שהעזו וקפצו למים הקפואים של הבריכה במדרגה הנמוכה, התחלנו את הדרך חזרה לכיוון החניון. בדרך שוב מצלמים, במיוחד באיזו פינת חמד בה החלטנו לעצור לנשנושים, ממש על שפת הנחל:
 
וקישור לאתר של המקום - כאן

מקווה שגם אתם נהניתם מהטיול הכייפי הזה
סופ"ש מהנה ומוצלח לכולם, ואיחולי החלמה (שוב) לתפוז
שכרגע לא מאפשר לי להיכנס עם הפיירפוקס, ומונע ממני להגיב

יום ראשון, 24 באפריל 2011

Pow Wow


בעונת האביב מתקיימת מסורת בסביבה שלנו, שאליה התוודעתי רק בשבוע שעבר. כל שבט אינדיאני מארגן לעצמו כינוס של סופ"ש שאליו מוזמנים כל האינדיאנים של הסביבה לחגיגה שבטית וריקודים מסורתיים.
ככה יש אירוע שכזה, שנקרא כאמור Pow Wow, כמעט בכל סופ"ש, כל פעם באיזור אחר. השבט של הסביבה שלנו, שבט ה- Chumash, ערך את הטקס השנתי שלו ליד החוף, ואנחנו, קפצנו להתרשם. באמצע הרחבה ישנה מדורה לא קטנה, וסביבה מין סככות/שמשיות שגאלה, שבהן מתגודדים החברה. מסתבר שהגיעו בני שבטים רבים. ככה יצא לי להכיר מעט את העניין מאישה מבוגרת משבט שמרכזו באלסקה, שישבה איתי על חבילת חציר.
חברים רבים, מחופשים בשלל ססגוני של בגדים מסורתיים, מעוטרים בשפע של נוצות, מצטרפים בכל פעם לריקוד במעגל, שלרוב יש אחרין איזה ציון מיוחד של איזה אירוע מעניין שעבר על בני השבט (לחיצות ידיים, מחיאות כפיים וכיו"ב).
מסביב היו דוכנים רבים של מזכרות בסגנון אינדיאני. עליהם ויתרתי. חיפשתי דוכני אוכל מסורתי, אבל היה רק אוכל אמריקאי משמים. אז לא קנינו כלום. אבל החברה היו מאוד ידידותיים, והעניקו לי פוזות צילום יפות, שאני שמח להביא לכם, להנאתכם. בהחלט שלל ראוי:
 

ותמונות נוספות – כרגיל, באלבום

וקטנה לסיום – מצטער שנאלצתי לדלל כ"כ את הנוכחות שלי פה. זה מתבטא בעיקר ברשימת ההודעות על רשומות שפספסתי, שמתארכת כבר לכ-400 רשומות. מקווה להשלים לפחות קצת בסופ"ש הזה. ובינתיים התפוז שוב מקרטע, ולא מאפשר גלישה סבירה. מקווה שישתפר בהקדם, ויאפשר גם השלמות וגם להעלות את הרשומה הזו.

שבת שלום והמשך חג מהנה לכולם