ביום שבת, כשצפיתי במשחקי ה-NBA בטלביזיה (סופסוף אני מנצל את המנוי הזה לשידורים), תוך כדי שיטוט כאן בבלוגיה, קלטתי באחת הפרסומות האינסופיות איזכור על פסטיבל שמתקיים באותו הסופ"ש בעיר לא רחוקה בשם סנטה קלריטה (Santa Clarita). לא ביזבזתי זמן מיותר, וחיפשתי פרטים בגוגל על האירוע. מהאתר, מלבד לוח אירועים ומחירים שממנו לא הצלחתי להבין הרבה, הבנתי בערך איפה זה נמצא. יופי – היתה תוכנית חלופית ליום ראשון (במקום האחת שהיתה תובענית מדי). פסטיבל הבוקרים, ה- Cowboy Festival, נראה היה כפעילות חביבה ליום ראשון נעים ואביבי.
בבוקר קמנו לא מאוחר מדי (בסטנדרטים שלנו) ויצאנו בכיוון. המפתחות הופקדו בידי הבת, לתרגול ראשון של נהיגה באוטוסטרדות. לא פשוט גם עבורי, כמורה לידה. דווקא נהגה הילדה לא רע, אבל כשהתקרבנו למקום ונדרשה מיומנות משולבת של ניווט ונהיגה התחלפנו חזרה.
בהתחלה לא בדיוק מצאנו את המקום. השילוט היה בעייתי ולא מספק. אבל בתחנת דלק מקומית קפץ המלצר של המסעדה הסמוכה, סיפק לנו הנחיות כלליות וחוברת פרסומית. האמת – לא היה נראה מבטיח, נוכח השילוט המוגבל וכמה מבטים תוהים שקיבלנו קודם.
אחרי סיבוב התרשמות עם הרכב, ובירור פרטים במקום, מצאנו חניה ונכנסנו למתחם של חוות מלודי (Melody Ranch), שמהווה אתר הסרטה לסרטי מערבונים – כך הבנתי לאחר מכן בעיון נוסף באינטרנט. וברגע מצאנו את עצמינו בתוך המערב הפרוע. כרכרות, מבנים, אנשים בתלבושות מסורתיות, סוסים.
באיזור הכניסה יש ריכוז של חנויות בסגנון של פעם, עם תלבושות, כובעים, ציוד לסוסים, מזכרות ושאר קישקושים חביבים שנראים ממש כאילו נלקחו מסרטי המערבונים. וסביב, המוני אדם בלבוש מסורתי, נהנים להצטלם בתחפושות ולששוחח חפשי על כל הפסטיבל הזה. אז להלן כמה תמונות להמחשת המראות:
אוסף פריטים הזוי במקצת
צוות החנות ששוחחו איתי על אובאמה, ביבי ומדינתנו הקטנה (מאוד אוהדים)
הגבירה
המיקצוענית
הכובען
ושלל הכובעים בעבודת יד (חלקם סביב 500$)
מבנה המנהלה של המקום
המשכנו פנימה, ומולנו נפתח רחוב שלם שכאילו נלקח מהימים ההם, כשלאורכו שלל מופעי רחוב, חנויות ועוד לא מעט חברה בתלבושות מסורתיות. לא הבנתי מה בעצם חלקם באירוע, ואם זה חלק מהיותם חלק מצוות המקום או סתם חברה שנהנים להתחפש לכבוד העניין. בקיצור – אווירה ססגונית מקסימה ומיוחדת:
צמד זמרים במופע רחוב, בשירה מקסיקנית
שלל דמויות שהסתובבו בשטח
חבורת נפחים בהדגמה של הכנת פרסות וכד'
כמה חנויות ומבנים מבפנים
היו שם עוד הופעות שונות של אמני במה, אבל ממילא סטנד-אפ מקומי לא מדבר אלינו. אז סיימנו את הסיבוב וחזרנו לכיוון האוטו והביתה, מוקסמים מכל העניין. בהחלט חוויה מפתיעה.
ושוב הגזמתי בכמות התמונות, אבל אני מתנחם שהפורמט המוקטן מסייע לכם בטעינת הרשומה. וממילא אפשר להגדיל. אבל באמת, איך יכולתי להתאפק?
בקיצור, אחלה בוקר של פעילות מפתיעה וססגונית, כזו שאפשרית כנראה רק במערב הפרוע
