יום שישי, 26 בספטמבר 2008

הבוקר הראשון בגן עדן / אלאונורה לב



351 עמ`, הוצאת ספרי, 1996

המלצה חמה חמה

שישה שבועות ביליתי עם הספר הנפלא הזה. פרק זמן ארוך בהרבה, גם עבור קורא איטי כמוני. ולמרות הקצב, הספר היה בתודעתי הרבה מאד זמן מעבר לזמן הקריאה נטו. הוא גרם לי להרהר, לחוש דברים אחרת, לחייך לעצמי לא מעט.
אבל לפני שאספר מה חשתי במהלך החודש וחצי שעברו עלי במחיצתו, אחסוך את הדיווח הפורמאלי על תוכנו ואעתיק מאתר סימניה:

"
"מקורי, מרתק, ראוי להלל ולשבח" אלאונורה לב היא הסופרת הראשונה שזכתה בפרס ברנשטיין לרומן עברי מקורי מטעם התאחדות הוצאות הספרים בישראל, הפרס הספרותי הגבוה ביותר בארץ. בין חתני הפרס בעבר היו הסופרים עמוס עוז, דויד גרוסמן, מאיר שלו ויעקב שבתאי. מתוך חוות דעת השופטים על הבוקר הראשון בגן עדן: "אשה, בסוף שנות השלושים לחייה ובימי הריונה האחרונים, מספרת לעובר שבבטנה את שהיא עתידה לספר לו מקורותיה לכשיוולד ויגדל ואת שהחליטה להסתיר מפניו. כך, רובד על רובד, נבנה והולך וגובר העניין במספרת ובשלל הדמויות שעמה. השליטה המצוינת בבניית עלילה חוברת ליכולת מצוינת לא פחות של אפיון הנפשות הפועלות, ובראש ובראשונה של המספרת עצמה ושל מי שקרוב לה במיוחד, הוריה ומאהבה הנשוי. תוך כדי כך משורטטות שרטוט אמין התקופה והחברה שבהן חיה המספרת, ומתוארות תיאור מוחשי ורענן ישראל של נעוריה וישראל של עכשיו, ובעיקר העיר תל אביב על קסמיה, על פיתוייה, על נוולותה ונבלותה, ועל מלחמת הקיום האכזרית שמנהל בה מי שרוצה להצליח ולהתבלט, אך גם מי שרוצה לשרוד בלבד. סגנונה של המחברת עשיר, מלא ורב תנופה. היא משתמשת בפרוזה סיפורית פיוטית, בצדה של עברית יומיומית תת - תקנית, תוך מעברים ססגוניים מרתקים. הספר מצטיין במקוריות, בבשלות וביכולת הראויים להערכה, לתמיכה ולציון להלל ולשבח". חבר השופטים: פרופ` דבורה גילולה, נציגת האוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ` עלי יסיף, נציג אוניברסיטת תל אביב. מר אהרון ירושלמי, נציג אגודת הסופרים.
"

עוד קצת על הספר משלי:
הספר בנוי משבעה פרקים ארוכים מאד: ארבעה מתקיימים בערך בשמן ההווה לאורך ההיריון כולו, מההתחלה ועד הלידה. ביניהם משובצים שלושה פרקים שכל אחד מוקדש לתקופה כללית אחרת בחייה פרק מחיי בגרותה המוקדמת, אחד מתקופת ילדותה עד גיל  12בערך; ואחד מתקופת נעוריה המאוחרים, דרך השירות הצבאי ואחריו; חזרה לזמן הווה של הספר שלפני הלידה;
בכל אחד מהפרקים אנו מקבלים תמונה ברורה וחדה של עולמה הלא פשוט, על משפחתה הקשה, על חוויותיה הטריוויאליות כשתיאור נכון של הסביבה האישית והלאומית מעניקה עומק ורוחב מרשימים.

על הסגנון:
הספר כתוב בסגנון זרם התודעה. בכל חוויותיי עד היום עם סגנון זה יצאתי מותש ומאוכזב. יותר מדי פעמים נתקלתי בספרים שלתוך החוויה התודעתית של דמויותיהם הם נורא משתדלים להכניס את כל אוצרם הלשוני באופן מתרברב ולא אמין. במובן זה, הספר היה שונה לגמרי. זה לא שהיה לי קל עם המשפטים הארוכים, הטקסט הדחוס, הפסקאות הארוכות והפרקים הארוכים במיוחד. לא בכדי התגלגלתי איתו כ-6 שבועות. מחכה לסיום ומבכה את הקץ המתקרב. השפה גבוהה במידה, התיאורים העירוניים חדי אבחנה ומקסימים, תיאורי האנשים אמינים לחלוטין ולא מתיפייפים. נהדר.

על החוויה:
הספר טלטל אותי מאד חזק. כאבתי את כאבה של האישה שמחפשת אהבה ומקבלת מעט מדי. רציתי לחבק אותה בחמלה על ההתעללות הקשה שעברה בימי ילדותה מידי שני הורים קשים ואיומים, אומללים עפ"י דרכם. רציתי לנחם אותה על האהבה הבוסרית, שבגמלוניותה לא ידעה לממש וליהנות ממנה. כאבתי איתה את הערכתה העצמית הנמוכה, שהובילה אותה  בדרכה בחיים, כשהניצוצות של אבחנותיה המעידים על אינטליגנציה, שגבוהה בהרבה ממה שהיא חושבת, לא מסייעות לה להגיע לאן שראוי היה לה.
כשלא האמנתי לה, בעיקר כשסיפרה על התלהבויותיה המיניות, זה רק כי היה לי נדמה שהיא בעצמה לא ממש מאמינה לעצמה, קצת מנסה לשקר לעצמה בניסיון לזכות בקצת נחמה.
כ"כ כאב לי עליה, כשתיארה את עצמה ואת רווקותה בציטוט חפשי כ-"לחמנייה זנוחה שנשארה על מדף הסופר באין דורש, וכבר מגיעות לחמניות טריות יותר ורצויות יותר." כמה רציתי להגיד לה שבשביל מי שמחפש לחמניות, באמת שהטריות אטרקטיביות בהרבה, אבל מישהו קצת יותר רציני מבחין שאישה אינה לחמנייה וחוץ מעניין הנגיסות, בהרבה מובנים היא משתבחת עם השנים. רציתי להגיד לה שמגיעה לה אהבת אמת, ושחבל שהיא עצמה אינה מפרגנת לעצמה אהבה כזו.

אני מנסה להפיק מספרים כאלה הבנה טובה יותר לגבי עולמן המסתורי עבורי של הנשים, כמה שכבר אפשר לעשות הכללות. הספר הזה, למרות הבעייתיות של הדמות, ואולי בגללה, סיפק לי הצצה מחממת לב לעולם הרגשי הזה של נשים צעירות.

ועל המחברת:
(מאתר כתר)
אלאונורה לב נולדה בפולין, בת לניצול שואה יחיד ולמשפחה שהוגלתה לסיביר. לישראל עלתה כילדה קטנה. לב כותבת מאמרים וביקורות ספרותיות, מתגרמת ועורכת ראיונות וידיאו עם סופרים יהודיים בני זמננו. בשנת 1996 זכתה בפרס ברנשטיין על ספרה "בוקר ראשון בגן עדן". ספריה תורגמו לשפות שונות ונמכרים בעולם.

לא כתוב במפורש, אבל יש כנראה לא מעט מדמותה שלה בדמות המספרת, כבת לניצולי שואה שעלתה לארץ בילדותה המוקדמת.

ולסיכום:
חווית קריאה עמוקה, נפלאה, מרגשת ומומלצת לכל חובב קריאה, לכל מי שלא מחפש לחמנייה טרייה, רכה וריחנית, אך נטולת ערך תזונתי.

סיכום פעילות – שבוע 39

להלן עיקרי הפעילויות וההישגים של השבוע:

כללי – השבוע עמד בסימן המאמץ המרוכז להעלאת רמת ה-S5, עפ"י התכנון. היום אמורים להתקיים המבדקים השבועיים, ובהם נתרשם בכמה השתפרנו ואיפה צריך להשקיע את עיקר המאמץ בשבוע הקרוב.

פעילויות S5:
התוכנית מבוצעת באופן מלא, ולשם שינוי – ללא חריגות. בכל יום נפתחת הפעילות המפעלית בשעה מרוכזת של ניקיון, סדר, ארגון ושיפור סביבת העבודה. יש מעבר הדרגתי, כמתוכנן, מניקיון יומי לפעולות מניעה, כאשר עובדים על זיהוי גורמי הלכלוך ומנסים למצוא להם פתרונות. המטרה היא שסביבת העבודה תהיה נקייה, לא ביצוע פעילות הניקיון.

תכנון ומחסנים:
כמה פעילויות ועניינים השבוע בהיבט של ניהול החומר:
  • נתגלה כי אנשי השטח של המחסנים, מתוך דאגה כנה למפעל ולחוסרים בחלקים שעלולים היו להתרחש להבנתם, תפסו יוזמה ויצרו הליך לא פורמאלי שמשמעותו הגדלת מלאים ושיבוש סדרי עבודה. פעולה מתקנת בוצעה ותוך כמה ימים המלאים אמורים לרדת חזרה;
  • לאחר שהצלחנו (בשעה טובה) לתאם ביקור נוסף של מומחה תהליכים ותכנון מהארץ, אנו נערכים לפעילות מרוכזת שתתמקד בתהליכי התכנון במפעל: משלב קבלת ההזמנות, תזמון הוראות העבודה, המעקב והמשלוח ליעד. יש לא מעט הזדמנויות בנושא שטיפול בהן ישפר את רמת אי הוודאות, משך הזמן הנדרש לאספקה ומדד האיחורים (שהשתפר משמעותית אך עדיין לא מושלם).
  • הצלחתי לשכנע את הגורמים האחראיים במפעל להתקדם בתוכנית הורדת מלאי התוצרת הגמורה. הדבר הסתייע לאחר שהבינו שהתוכנית האמורה לא תפגע במאומה ביכולת מתן המענה המהיר ללקוחות.
    עכשיו אני נכנס לתכנון פרטני, כולל לו"ז ומשימות.
מחלקת עיבוד:
המזל טוב, ניתוח השתלת משמרת הלילה לתוך משמרת היום, וביטול מוחלט של כל משמרות הלילה עבר בהצלחה. לא נרשמו חריקות גדולות, מדד הנצילות המחלקתית קפץ מכ-65% לכ-80%, הניהול משופר כי אין צורך בתיאומים, ואפילו לא נרשמו איחורים חריגים. ממשיכים לשמור את היד על הדופק, אבל הסימנים אופטימיים.

ניהול כללי וניהול הפרויקט – שני נושאים כלליים היו על סדר היום במהלך השבוע:
  1. מעורבות ההנהלה הבכירה בפעילות, בדמות נוכחות יומית שלהם בקווי הייצור, שיחה עם העובדים ודיווח המנהלים, נותנת אותותיה בקרב מנהלי המחלקות והקווים. ניכרת תכונה חיובית שניתן בהחלט לשייך לפעילותם זו.
  2. תואמה פעילות עתידית משלימה לפעילות אותה התחלנו במאי בנושא הכשרת הלבבות לשינויים, בניית מנהיגות ומוטיבציה והנעת העובדים.
  3. בתוכנית האגרסיבית לתכנון מחדש של קו המוצרים השלם עליו כבר סיפרתי, נוצר קשר חיובי עם חברה מתמחה, שגם תספק את החומרים הייחודיים הנדרשים וגם תסייע בשלבי התכנון, לשיפור ההתאמה. מסלול ההתקדמות נראה כרגע מבטיח.
זהו לשבוע. דיווח נוסף, כרגיל, בסופ"ש הבא.

יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

תרגילי נשימה



אאל"ט, כבר הספקתי לספר לכם שבבחירת מקום המגורים שלנו כאן, השיקול המרכזי היה נוחות וקלות הקליטה של הצאצאים המתבגרים בחברה ובביה"ס.
אז במובן הזה של קליטה חברתית התוצאות סבירות: הבן נקלט טוב מדי ומבלה הרבה יותר ממה שראוי לתלמיד, ע"ח לימודים כמובן; הבת עדיין לא מצאה את מקומה החברתי, אבל היא גם סבלנית הרבה יותר.

הבעיה במקום המגורים הזה, שאני נאלץ לנסוע לעבודה כ- לכל כיוון. זה אמנם על האוטוסטראדות מרובות הנתיבים (שישה או שבעה בכל כיוון), אך עומסי התנועה גורמים לזחילה איטית בקטעים לא מעטים. מה שמכביד עוד יותר היא העובדה שאני נוסע מול השמש הזורחת לי מול העיניים בבוקר, והשוקעת ממש מולי בערב. מוריד את סך השמש כך שרואה בדיוק את אחורי הרכב שלפני ואת שלל הברחשים המעוכים ומריחות הלכלוך מהבפנים של השמשה הקדמית, זכר לניקוי לא מושלם.

כל ערב, בערך ב-18:00, יש קטע קבוע בדרך, דווקא כשיש זרימה רציפה, שאני מרגיש שהעיניים נורא רוצות להיעצם. רק קצת, רק מנוחה קטנה...
די ברור שהרצון לא ממש משתלב עם כללי נהיגה נכונה ובטוחה. אז אני מנסה לפתח שיטות התגברות: נשנושים קצת עוזר, אבל משמין. שלוק מים עוזר בדיוק לחצי דקה.
התחלתי לפתח סדרת תרגילי התעמלות:
למשוך חזק חזק את ההגה ולספור עד 20 ולהרפות;
לכווץ חזק את הבטן ולספור כנ"ל;
לדחוף את ההגה עם השרירים הפושטים ולספור;
להרים את ההגה כנ"ל;
למשוך את ההגה למטה;
ללחוץ חזק עם הגב את המשענת..;
לדחוף עם הרגליים..;
בקיצור, כל תרגיל 3 חזרות, כל תרגיל על קבוצת שרירים אחרת. גם שומר על כושר וגם עוזר לעירנות.
אבל לא מספיק.

אז נזכרתי בתקופה בגיל ההתבגרות, שהייתי עסוק בלגלות את מגבלות גופי. אחד התרגילים היה לבדוק כמה זמן אני יכול לעצור את הנשימה. הגעתי להישגים מכובדים ביותר בשיגעון הזה, עד שנטשתי אותו לטובת שיגעונות אחרים.
בקיצור, התחלתי לנסות את התרגיל תוך כדי נהיגה. מסתכל על השעון בלוח השעונים וכשמתחלפת דקה לוקח אויר ועוצר. די ברור שכשהריאות מלאות כבלון ולא נושמים לא ממש מתחשק לעצום עיניים ולהירדם.
מחזיקים את האוויר דקה (עד ששוב מתחלף בשעון) ונושפים מעדנות. יופי של תרגיל ומפיג עייפות בדוק.
היום הלכתי עם זה צעד נוסף, והתאפקתי עד שחלפו יותר משתי דקות. כמובן שלא משכתי יותר כדי שלא תיפגע איכות הנהיגה וששום סחרחורת לא תופיע (למרות שמניסיון עבר לא חוויתי סחרחורות, אבל לא כדאי לקחת צ`אנס), והערנות מקבלת ממש זריקת מרץ.

לא ברור מה מעניין בסיפור, אבל כיוון שבכ"ז קשור לתיעוד החוויות בארץ הזו, אז גם לסיפור המוזר הזה יש מקום.
מעניין מה עוד יוליד שעמום הנהיגות המתמשכות.

סיכום פעילות – שבוע 38

המאמץ להעלות הילוך מתחיל לשאת פירות. והשבוע הייתה נחת של התרשמות מהפירות באופן מסודר.
להלן עיקרי הפעילויות וההישגים של השבוע:

 כללי – השבוע הגיעו למפעל בוחנים מטעם התאגיד לבצע מבדק הסמכה לתוכנית חוצת ארגון בנושא המצוינות התפעולית. התוכנית התאגידית בנושא הינה רב שנתית כאשר שלב ההסמכה אמור להתבצע לאחר שנת פעילות, ואח"כ עולים רמה כל שנה בערך.
מאמץ גדול היה לייצר מצגת שלמה שכוללת בעיקר את פירות עמלנו המשותף בשיפור המפעל. היה צורך להכין את מנהלי המחלקות לתאר בפרטים את מה שבוצע במחלקותיהם, לרענן את זיכרונם ולנצל את ההזדמנות להפיח התלהבות כללית במכלול כולו.
התפקיד שלי במצגת לבוחנים היה לשבת בשקט כמה שאפשר ולתת לשאר להציג, להעצים מעט את דבריהם בנקודות חשובות, להיות לחשן ולהזכיר להם לתרום לדיון איפה שאפשר ולהתמוגג מנחת לשמע השבחים.
בגמר המצגת נערך סיור ברצפת הייצור בו הוצגו בפועל השינויים הניכרים מביקורם בתחילת השנה, להדגיש את שנדרש ולתכנן קדימה.
בסוף היום נערכה ישיבת סיכום בה התבשרנו שלא רק שעברנו את המבדק (כצפוי) אלא שהמפעל כמעט מוכן למבדק ההסמכה הגבוה יותר שהוקדם לדצמבר – קפיצת כיתה משמעותית וחריגה בנוף החברות בתאגיד. כיף של מחמאה והכרה בהישג.
בנוסף, לבקשתם שלחנו להם דוגמאות מיוחדות של אלמנטים שיישמנו, טפסים, נהלים ושאר חומרים שכולי תקווה שיפתחו לנו דלתות נוספות לפרויקטים עתידיים.

פעילויות S5:
עפ"י התכנון אנו נכנסים לשלב מאומץ להעלאת רמת ה-S5. הקו המנחה – אם יש ירידה במכירות ניתן להמשיך לשפר יעילות ובזמן הנותר להתרכז בהעלאת רמת ה-S5 והמשך ביצוע שיפורים במפעל. המטרה הנוספת הינה לשפר את חזות המפעל כהכנה למבדק תאגידי נוסף בתחום הבטיחות שבאמצע אוקטובר.
להלן עיקרי תוכנית המאמץ המרוכז:
  • השעה הראשונה של כל יום עבודה תוקדש לקידום משימות בתחום ה-S5;
  • בכל שבוע ביום ה` יתבצע מבדק, במקום כל שבועיים. עפ"י תוצאות המבדק ייקבעו הדגשים לפעילות בשבוע הבא אחריו.
  • בכל יום בכל מחלקה תתמקד הפעילות בנושא עיקרי יחיד להשגת התקדמות משמעותית
  • ההנהלה הבכירה בארגון תהייה מעורבת ברמה יומית, עפ"י חלוקת אחריות מוגדרת שסוכמה
  • יינתן דגש על פעילות PR (יחסי ציבור) בקרב העובדים, הכרה והוקרה לעובדים ולצוותים מצטיינים על בסיס שבועי.
תכנון ומחסנים:
היערכות מרוכזת ותוכנית בלו"ז צפוף לסיום תהליך הטמעת עקרונות Pull &Flow ויישום בקרה באמצעות כרטיסי KANBAN ביתר משפחות המוצרים הסטנדרטיים כבר החלה.

ניהול כללי וניהול הפרויקט – שני נושאים כלליים היו על סדר היום במהלך השבוע:
  1. הדיווח היומי על פעולות שיפור נותן אותותיו, ומנהלי המחלקות מכוונים טוב יותר לתוצאות. לכל מנהל הוכנה רשימת מעקב אחר נושאים הדורשים שיפור, מעין Pipe-Line אותו הם נדרשים לעדכן ולתחזק.
    המשך המאמץ בנושא, הכולל הדרכות מעשיות והכנסת שיפור בתהליכים שלהם יידחה מעט בכדי לפנות מתשומת ליבם לקידום ה-
    S5.
  2. התוכנית האגרסיבית לתכנון מחדש של משפחת מוצרים שלמה תופס תאוצה. נראה שלוח הזמנים השאפתני מסתבר כאפשרי, ההיתכנות ההנדסית היא מעל לכל ספק.
זהו לשבוע, בדיווח קצת מאוחר. דיווח נוסף, כרגיל, בסופ"ש הבא.

יום ראשון, 21 בספטמבר 2008

עוד על Garage Sales


זה שכתבתי על זה לפני כמה זמן לא אומר שהעניין הסתיים מבחינתנו.
אנחנו פחות "חמים" על העניין, ובטח שלא מוותרים על הארכת שנת הבוקר בשבתות או על טיולים, אבל ממשיכים בתהליכי ההצטיידות האיטיים בבית.

אז יצאנו הבוקר לסיבוב ליקוט באותם Garage Sales שבאזור מגורנו. הילדה מתעניינת בעיקר בפיצ`פקעס לעצמה ולכל החברות שנשארו בארץ; האישה, כדרכה ההחלטית מתמקדת בריהוט ואביזרים נחוצים לבית; אני, על תקן של יועץ, מסתובב להנאתי בין המוצגים, מחטט בהנאה בין הספרים הרבים ומלקט מציאות.

לרוב, הספרים המוצגים מוצעים במחירים מגוחכים ממש, בין חצי לשני $. מעליב. מה שקורה בפועל, בד"כ האישה בוחרת כמה פריטים, מציעה חצי מהמחיר הנקוב וסוגרת עסקה. העיסקה כמובן כוללת, בחינם, את כל הספרים שליקטתי. נראה שהבעלים לא ממש מחשיבים אותם כבעלי ערך כלשהו. אני כמובן נאלץ לוותר על חלק, בעיקר עוד גרישמים ודומיהם, אבל רואה גם עתיקים וקלאסיים יותר שפשוט אין סיכוי שאקרא, וגם עדיף לוותר משיקולים של שלום בית.

אז להלן שלל היום:
ספרי קריאה:
Dean Koontz / by the Light of the Moon – עוד לא ניסיתי כלום משל קונץ
James Patterson / Suzanne`s Diary for Nicholas – אין לי מושג על מה ולמה, אבל זכרתי את השם

ספרי הדרכה ועיון:
Carl Sagan / The Demon-Haunted World – שקראתי שניים משלו ונהניתי, וגם את זה אני מכיר שנים
How things Work – כרך שלישי (היחיד שהיה), שמכיל הרבה איורים לגבי תהליכי ייצור ועיבוד, שיקל עלי להסביר לצעירים איך מייצרים הרבה דברים;
How things Work – עוד אחד, אבל מסדרה אחרת (ומגרג` אחר), שמתמקד יותר בהסבר על פריטים רבים בחיינו ואיך הם בנויים, כולל צילומים ואיורים מרהיבים בהרבה (ראו תמונות);
Jim Collins / Good TO Great – יש לי אותו בתרגום לעברית וטרם קראתי. אנסה קודם בגירסה האנגלית

ספרי טיולים ומפות:
Los Angeles ACCESS – ספר הדרכת טיולים ואתרים בעיר, במקום זה שהשארתי בטעות ברכב השכור;
Ventura County – Garden of the World – כ"כ קרוב, אז למה לא? יסייע בתכנון טיולים באיזור;
World ATLAS – גירסה מהודרת ויפהפיה. סתם כי לא יכולתי להתאפק.

תמונת הכריכה של How things Work


ודוגמה מבפנים

יום חמישי, 18 בספטמבר 2008

בשבחי ההשגחה העליונה


אמונתנו בהשגחה עליונה קיבלה בחודשים אלה של התאקלמותנו בארה"ב, זווית מעניינת.
האישה שאיתי לא מפסיקה לשלוח ברכות לעין הצופייה ממרום. אין יום שבו לא מקבלים השגחה צמודה והכוונה בנוגע לדרך בה אנו פוסעים ונוסעים, איך לנהוג בכדי לא לאחר, ובכלל, כיצד להתמצא בעולם סביבנו. בכל כמה שניות יוצאת בת קול, ובהנחיה ברורה ומפורטת שולחת לנו הוראות מדויקות שלא מפסיקות להפתיע בדיוק ובחדות האבחנה שלהן.
בכל פעם שאנו טועים בבחירת דרכנו, בסבלנות, ללא רגשות שליליים וללא חרון אף, נשלחות במהירות הנחיות ברורות כיצד עלינו לתקן דרכינו ולהחזירנו לדרך הישר שהותוותה ביד אמן נעלמה.

ובנוסף לכל הנ"ל, ועפ"י בקשה שלנו, מתועדות דרכינו, נקודות משמעותיות במרחב סביבנו ומקומות שאליהם אנו שואפים להגיע.
וכל הנ"ל ביום ובלילה ובכל מזג אוויר.

ולחשוב שאין צורך להסתמך על ניסים, על לחשים, על שלל מצוות עשה ואיסורי אל-תעשה רבים מגוונים ומשונים.
כל שנדרש הוא לשלוף את כרטיס האשראי ולצאת מאחת החנויות המתמחות עם GPS כלשהו מהמבחר המפואר שקיים, ועשרות עיניים לווייניות מאירות לך את הדרך. מדהים!

רק כמה שנים קודם, כל יציאה לדרך הייתה מלווה באיסוף מבוהל של כל המפות הזמינות, שינון פרטי הדרך, מינוי האישה שבמושב ליד לנווטת בעל כורחה ובניגוד לכישוריה ולנטיותיה הטבעיות, לעצור מדי פעם כדי לתקן טעויות ולהתעצבן על הנווטת וכד`.
היום המפות נבחנות בניחותא, בעיון מעמיק בבית לפני היציאה לטיולים ארוכים או לשיפור ההבנה וההתמצאות הכללית.

כדי למצוא כתובת נידחת בעיר מחוז קטנטנה, מוזיאון קטן ונשכח בכפר הררי או סתם תחנת דלק קרובה, מסעדה, בנקומט או כל דבר שנדרש, כל שצריך הוא ללחוץ על מסך המגע ולבחור את הנדרש מתוך הרשימות או להקליד את השם, ומיד מותווה המסלול המועדף למטרה.

אפילו לי, שאוהב לנווט וגם די טוב בזה באופן כללי, קל להתמכר.




יום שישי, 12 בספטמבר 2008

סיכום פעילות – שבוע 37


השבוע המשכנו המאמץ להעלות הילוך באינטנסיביות של הפעילות בפרויקט.
להלן עיקרי הפעילויות וההישגים של השבוע:

 כללי – השבוע עמד בסימן של פעילות מואצת בנושאי S5. למי שלא מכיר, מדובר מקונספט מובנה ומסודר לקידום רמת הסדר, הניקיון והארגון הפיזי ואיזור העבודה. העקרון הבסיסי אומר שבאזור העבודה צריך להימצא רק מה שצריך, בכמות שצריך ומתי שצריך. כמו כן, יש לשמור ולקדם סדר מובנה ופשוט וניקיון.
בגלל מצב המכירות הנמוך יחסית, והשיפורים שהושגו ביעילות, המפעל סיים את רוב העבודה ביום חמישי בבוקר, בשעה 10:00, ב-100% אספקות בזמן. יתר הזמן היום נוצל לביצוע אחזקה, שיפורים מחלקתיים והעלאת רמת ה-S5 (פירוט בהמשך).

פעילויות S5:
  • ביום ג` הוזמנה הנהלת המפעל להשתתף במבדק מובנה בחלק מהמפעל. המבדק נערך באופן שגרתי פעם  בשבועיים בכל איזור. נבחרו האזורים הבעייתיים יותר, ובעקבות המבדק נעשה מאמץ מרוכז וכבר ניכרים סימני שיפור משמעותיים.
  • השבוע, לאחר שמחלקת ניהול החומר והמחסנים הייתה יציבה על רמת S5 של  2.0, בוצע מבדק נוסף שבו התקבל אישור לעבור לרמה הבאה. הדבר גרם לסיפוק רב בקרב הצוות.
  • דחיפה משמעותית קיבלו מחלקות הצבע וההרכבה, ולאחר מבדק ההנהלה שתואר להלן, ושעות שהוקצו לטובת העניין היום, הסתמן שיפור משמעותי.
  • ביום ה` בבוקר, רוכזו כל העובדים לאחר שעת הפסקת הבוקר, ובנוכחות ההנהלה צוינו לשבח העובדים המצטיינים הקידום תוכנית ה-S5. מלבד תעודה, הם קיבלו שי צנוע וסמלי (מבעיות תקציב), אך לפי החיוכים ורמת ההתלהבות הכללית, הדבר יעזור בהפחת הרוח החיובית הנדרשת לפעילות.
מחלקת עיבוד פח:
מסתמנת התייצבות ה-OEE (היעילות הכוללת של המכונות) ברמה של כ-65%. יפה ביחס ל-40% ממנו התחלנו, אבל הדרך להשגת 80% לפחות עדיין ארוכה.
שתי החלטות השבוע:
  • הפסקת הרכש של חלקים זולים מסין – לאחר שגילו שיש להם יכולת עודפת לייצר בעלות אפסית, אבל גם בחישוב מחמיר הסתבר שלאחר כל השיפורים,  העלות טובה מרכש בסין.
  • עקב הירידה בתפוקות, אין מנוס מלבטל את משמרת הלילה ולעבור לעבודה מרוכזת במשמרת יום בלבד.
ניהול כללי וניהול הפרויקט – שלושה נושאים עיקריים היו על סדר היום במהלך השבוע:
  1. שמח לדווח שהשינוי לכיוון של ניהול מוכוון מטרות שהחל בשבוע שעבר מתקבע, ומביא לשיפור משמעותי באנרגיות של הפרויקט. המנהלים מכוונים יותר לביצועים, מחויבים בפעולות על בסיס יומי, מכוונים את העובדים בהתאם, וסה"כ בינתיים התוצאה טובה.
  2. הוכנה תוכנית המשך אגרסיבית להשקת יתר הפריטים במפעל לעבודה בשיטת KANBAN, לשיפור ותמיכה ביעילות זרימת החומר במפעל והורדת המלאים.
  3. עקב מחירי הפלדה המאמירים, פוטנציאל החיסכון שבצמצום פחתי החומר בעיבוד קיבל משמעות גדולה מבעבר. לכן כונסו הגורמים המתאימים במפעל לשתי פעולות מקבילות נמרצות:
    1. הכנסנו שיטת בקרה יומית אחר כל פחתי החומר במפעל. מאתמול לא תצא את המפעל כל פיסת פח ללא שקילה ותיעוד יומי.
    2. בשיתוך ההנדסה האצנו פעילות תכנון מחדש של פריסת חלקים על לוחות הפח, והכנסנו מכונה ישנה לעבודה, שיכולה לעבד את לוחות הפח בהשאירה פחתים קטנים בהרבה, גם אם במחיר של נצילות שעתית נמוכה יותר (מה שאולי נראה כרגע, אבל בהחלט שעשוי להשתנות לאחר מס` שיפורים שנבצע).
ועוד - בנוסף, מעבר לפעילות השוטפת בתפעול, ובלחץ מתון אך עקבי ומתמשך, הושק במזל"ט פרויקט הנדסי לתכנון מחדש של קו מוצרים שלם לשם שיפור הרווחיות שלו וייעול העבודה. צוות ההנדסה נרתם לעניין בהתלהבות רבה והוצבו יעדים אגרסיביים במיוחד (הורדה של 50% במשקל והגעה לאבטיפוס ב-4 חודשים). פרויקט זה עשוי להיות המנוף שיוציא אותם מבוץ המיתון ויזניק אותם לצמיחה דרמטית בשנים הקרובות.
מעבר לתמיכתי הרוחנית (הגיית הרעיון כבר מהשבוע הראשון של הפרויקט), היותי מהנדס מכונות ונסיוני בתחום, יכול לתרום להם רבות להצלחת הפרויקט.

ועניין אחרון – התבקשתי לכתוב מאמר מקצועי בתחום המתואר. משהו שישלב חדשנות מקצועית עם סיפור הלקוח. והכול באנגלית.
כתבתי ויצא ארוך מדי, אז יש עוד עבודה, אבל כנראה שייוולדו ממנו שני מאמרים נפרדים. יצא מעניין מאד, אבל כאמור, זה לא בשל. מבטיח לשתף אתכם בגרסה המוכנה והמעובדת.
 זהו לשבוע. דיווח נוסף בסופ"ש הבא.

יום ראשון, 7 בספטמבר 2008

סיכום פעילות – שבוע 36

גם שבוע זה היה קצר – 4 ימים בלבד, מתוכם רק 3 ימי עבודת מפעל, והרבה חופשות גישור.
ולמרות האמור, נכנסנו במרץ רב לשלב הבא של הפרויקט. רוב תשומת הלב ניתנה לשיפור התהליכים של צוות מנהלי הביניים. העיקרון המנחה – הנחלת תרבות ניהול מוכוונת מטרות.

להלן עיקר הפעילויות:
ביום ג` התנהלה כמתוכנן ישיבה טלפונית עם הגורמים בהנהלת התאגיד. התוצאות היפות שהשגנו (שיפור של כ-48% בפרודוקטיביות ושיפור בניצולת המכונות של כ- 56% בנצילות המכונות) התקבל בברכות, רק שהמצב העגום של המשק האמריקאי מעיב על התוצאות. זה שהפעילות המבורכת שלנו מצליחה להחזיק את הראש מחוץ למים ולמנוע הפסדים לא מנחם ממש אף אחד. בטח לא אלה שמצפים לרווחים.
לכן אתגרים קשים עדיין לפנינו.

בימים ג` ו-ד`  הוכנס לראשונה נוהל יומי, לפיו בישיבות הבוקר ידווח כל מנהל  על ביצועי היום הקודם למול היעדים, יציב יעדים לאותו יום, יגדיר מה פעולות השיפור אותן הוא מתכוון לבצע ותאר את ביצוע הפעולות מהיום הקודם.
לא עוד "מדברים על זה וזה" כי אם "מתחייבים על זה וזה". זה הכניס אותם ללחץ חיובי רציני, כי פתאום יש משמעות לדיבורים הכלליים שלהם.
הנוהל היומי יכיל בתחילה טופס דיווח, כשלאחר הרצה של כמה ימים הטופס יועבר לגרסה פומבית וויזואלית יותר, כשאת כל הנתונים ידאג כל מנהל לעדכן ע"ג לוח מרכזי, שמולו תיערכנה אותן ישיבות בוקר. אין כמו חשיפה לכוון לביצוע.
בנוסף, במפגש צוות  עם כל מנהלי המחלקות הוספתי לאווירת היציאה משאננות, כשהצבתי בפניהם מראה שהבליטה את כל המחדלים הקטנים שלהם מהעת האחרונה ויחסם הסלחני מדי לטעויות ופקשושים. הדגש היה (והובלט) שמטרת השיחה לא להאשים (כי כולם חטאו, כולל אני) כי אם ללמוד מהטעות, לזהות את הנטייה לוותרנות ואי ההקפדה ולשפר אותה.
התוצאה של הניעור בתנועת המלקחיים, של מנהל התפעול (שהיה רך יותר) ושלי, זה שבאותו יום קודמו פעילויות שחיכו בקנה זמן ארוך מדי, שעיכובן עלה למפעל לא מעט.

תשומת לב נוספת ניתנה לתהליכי התפ"י, מתוך כוונה למצוא את הדרך הנכונה להתמודד עם מגוון תופעות שהתסמינים שלהם באים לידי ביטוי בעבודה לא מאוזנת לאורך השבוע. הגענו לכמה מסקנות ביניים שיסייעו בתהליך הפתרון, שעליו אדווח בהמשך.

יתר הפעולות הינן פעולות הכנה שמאחורי הקלעים, שיגיעו למימוש בשבוע הקרוב ובזה שלאחריו.
דיווח, כמיטב המסורת, בשבוע הבא.


יום שישי, 5 בספטמבר 2008

טיול סופשבוע ארוך צפונה


ההיערכות:
סופשבוע ארוך בכולל את ה-Labor Day תוכנן לבילוי משפחתי אינטנסיבי. התוכנית הייתה שאגיע מוקדם מהעבודה ונצא ישר למחוז חפצנו, נישן בדרך באיזה מלון דרכים ונמשיך בבוקר שבת מנקודה נוחה יותר ליציאה. המשך הרכישות וההתארגנות בבית הריק (עדיין) יסבול דיחוי.
לצורך העניין החלפתי בסוכנות ההשכרה את המשאית שהחזקתי כמה ימים בהונדה חסכונית וידידותית לסביבה.
בעניין היעד היו לנו כמה אופציות שנדונו: נסיעה דרומה לאזור סן-דייגו – אפשרות שנפלה כיוון שבקלות ניתן לדחות לימים קרים יותר, וגם מצריך היערכות פחות כבדה כיוון שמדובר רק בכ-3 שעות נסיעה. לאס וגאס – לא מתאים לחום בתקופה ולצפיפות הצפויה בחג. נותרנו עם האפשרות המועדפת עלי – טיול צפונה עד סן-פרנסיסקו.
גם מצאנו לשישי שלנו בית חם ואוהב לימים שבהם ניעדר, והיינו רגועים ונינוחים לקראת הנסיעה.

היציאה והנסיעה צפונה
קמנו מוקדם בבוקר ונבהלנו לגלות שהמתבגר, שיצא לבלות לראשונה באיזור, לא במיטתו. כעס ותסריטים כבר עברו בראש כשגילינו אותו ישן על הספה בסלון. לא נוח, לא מובן אבל יותר טוב מלא להגיע.
אריזות אחרונות, סנדביצ`ים, אופרציות יציאה מורכבות (כל אחד עם הצרכים שלו), מעמיסים את הכלבה ויוצאים להפקיד אותה בקצה הרחוב הקצר, מופתעים שהמופרעת לא זורקת אחרינו אפילו מבט. מעליב. כנראה שרעש וריח הכלבים האחרים היה מפתה ומסקרן מידי.
מכוונים את ג`יפי למצוא לנו את סניף AAA הקרוב, להצטיידות במפות וספרים (אני מת על מפות, יכול לעיין בהם הרבה יותר מהמקובל) ויוצאים צפונה.
נוסעים על כביש 101 ואחרי כמה מאות ק"מ בודדים יורדים לכביש 101 הידוע. על הים רובצת שמיכת ערפל אבל הכביש יפהפה כמו בסיפורים. בדרך עוקפים שיירה של ענתיקות משופצות בטיול זוגות מעורר השראה ושפע חיוכים.

דוגמית ראשונה מהשיירה

ועוד אחת

ודוגמית אחרונה בסדרה

על הכוונת – אחוזת הרסט. עולים בכביש המבוא לאחוזה, חונים ומגיעים לבניין גדול. זה רק המבואה. שם, למול צילום אחוזה שנותנת מושג חדש על המשמעות של אחוזה, מקבלים משתי נשים קשישות תובנה קשה – הסיורים להיום נגמרו. תבואו פעם אחרת.
בלב כבד יצאנו למרפסת לזהות ממרחק של כ-5 ק"מ, בראש ההרים הרחוקים, את האחוזה המפלצתית. מייד גנזנו את הרעיון לוותר על שירותי האוטובוסים ולהתפלח.

ככה זה בזום מקסימלי

עוצרים לעשות פיפי בשיחים, וזה מה שנקלט


וגם זה

כביש מס` 1
ממשיכים בכביש המפורסם, מצלמים נוף, עצים וים עצום עם חוף סלעי בעיקרו, כשמדי פעם עוצרים למול הנוף, יחד עם עוד מכוניות שעוצרות כמונו, להתבונן מתוך תקווה לראות משהו מעניין. ובאמת, במקום אחד, ברחבה ארוכה שלאורך החוף, למול שלטים מבטיחים על שלל בעלי החיים של הסביבה – ציפורים, כלבי ים, לווייתנים ועוד, ראינו על החול מתחתינו משהו מעיף חול. משפחה של אימא, אבע ענק ושלושה גורים של פילי ים. מרחוק מאד ניתן היה לראות עדר שלם של כאלה שמנים שרובצים בניחותא, רק קשה היה להבחין בפרטים, רק גוש גדול של חומר צהוב רוטט על החול.
באותו זמן עברו מעלינו מטסי שקנאים, שחפים שונים ועוד עופות ים בלתי מזוהים.

ככה נראתה המשפחה

וככה הבן הצעיר

וככה האבא השמן הענק

ויתר העדר השמן, ממש רחוק


וככה הנוף באחת התצפיות

ואטרקציה מקומית – פינת האכלה לסנאים אופורטוניסטים

והצעירה שלנו שנותנת יחס אישי קרוב

ושחפים שמקנאים בעמיתיהם החינניים

המשכנו לאורך הכביש, מתענגים על הנוף ומתקדמים לכיוון עיר החוף היפה – Monterey. יש בעיר לא מעט אטרקציות, אבל למי שמגיע בשעות הערב, ביום שבת, האפשרויות מצומצמות. אז שתינו קפה משובח (איזה כיף, סוף סוף) ושוקו לצעירים, מלווה בעוגות, והמשכנו הלאה בכיוון סן-פרנסיסקו.
אחרי שהחשיך, ביקשנו מג`יפי לחפש לנו מקום לינה. אחרי שהראשון היה מלון ענק שנראה מפואר ומעל לתקציב, עצרנו בעיירה משם Mountain View והתנחלנו.

מבט אחרון בנוף

ואחרון לפני שקיעה


היום בסן-פרנסיסקו
ארוחת בוקר במלון אמריקאי עתירת חלבונים ויוצאים לעיר ביום ראשון. מז"א טוב בהרבה ממה שאליו התכוננו, השמש מאירה, הרוח קלילה ונעימה וכיף. גשר שער הזהב יפהפה ומלא מטיילים – רגליים כמונו ורוכבי אופניים. הנוף נפלא, כלבי ים משתכשכים במים מתחתנו, מערבולות ענק מרמזות שלשחות לא מומלץ, והמכוניות השועטות מהוות אטרקציה לצעירים שסופרים את האקזוטיות מביניהן (פרארי, למבורגיני, מזרטי וכיו"ב).
כיף לי לבחון איך ההבנה העקרונית שלי בדבק המבנה של גשר כזה נראית במציאות ומקרוב, וכיף להסביר לצעירים על המבנה, כשלשם שינוי הם גם מקשיבים בריכוז. יהי להם מוזר לראות שהגוש הגדול והכתום שמחובר למגדלים הוא בעצם כבל עבה מאד, לשמוע איך מייצרים כבל כזה, להתרשם מעבודת הנמלים של אלפי המסמרות שמחזקות את פלטות הפח שיוצרות את המבנה, ולראות כמה אחזקה נדרשת לתחזק ולצבוע את כל האדום הזה באופן שוטף.

ככה נראה הגשר במבט כללי

וככה נראה הגשר מקרוב

והנוף מהגשר

ועוד מבט מלמעלה


בהמשך שוטטות בסמטאות, עליה בכבישים שנבנו בשיפועים מוגזמים ממש ולהשתעשע באפשרות של לנסות לעלות אותן עם אופניים (האוטו התקשה לטפס), לרדת בירידות ולדמיין את עצמנו עפים מהן כמו בכמה סרטי פעולה, לזחול למטה בכביש המפותל ביותר בעולם וליהנות מהנוף.



הכבישים המשופעים בפרעות

ועוד מבט

הגענו לרציף וגילינו שכל ההפלגות לאלקטרז מכורות לכל סוף השבוע. לא נורא, יש תירוץ לביקור נוסף.
ארוחה חביבה של יבול ימי באחת ממסעדות הטיילת של רציף הדייגים, ביקור בצוללת ממלחמת העולם-II (ושוב הנאה מלראות מקרוב את המנגנונים של הצוללת שעליהם קראתי לא פעם, ושוב להרגיש גאווה והנאה בקשב של הילדים להסברים שלי).

מבט על הצוללת

ועל הארוחה

לקראת סוף היום, עלינו לפארק ענק ויפהפה על ההר, בשם – Golden Gate Park. עוד עצים יפהפיים, נוף אנושי ססגוני וחבורה גדולה במיוחד שפתחה מעגל ענק של מתופפים.

החבורה הססגונית


ומבט נוסף

וכמה עצים יפים ומרשימים

ודוגמן עצים נוסף

סיבוב ערב בעיר התחתית והתרשמות מפוטנציאל חיי הלילה המרשים שיש בעיר הזו (ועוד סיבה לבוא לבקר פעם נוספת) ונסיעה ארוכה חזרה למלון.

היום השלישי - חזרה
חוץ מקפה מוצלח נוסף, רוב היום עבר בנסיעות. חלקו הגדול בכבישים ראשיים, חלק אחר בכבישים צדדיים, כפריים ויפים. זמן טוב לשיחות משפחתיות, צחוקים ונינוחות כללית.
נוחתים בבית, קופצים לקחת את הכלבה שמשתגעת משמחה כהרגלה וקריסה למנוחה. מזל שהשבוע קצר.