יום שבת, 17 בינואר 2015

תודה לתפוז

לתפוז יש חלק ממש לא מבוטל בחיי, כבר כ-13 שנה, כשמתוכן כמעט 12 בניק הנוכחי. אין יום שאני לא מבלה פה זמן איכות, ולא מעט. הוא הפלטפורמה העיקרית להרבה עניין שיש לי בתחומים שונים, ולהבנתי ראוי לומר תודה (גם אם זה ארוך), אז הנה:

תודה לתפוז על הפורומים
הפורומים של התפוז היוו עבורי דרך נהדרת להתפתח תוך שיתוף והעשרה הדדית. התלחתי את הניק הנוכחי בפורום אופניים. הכרתי הרבה חברה נהדרים, ויצאתי אתם לטיולים מהנים. נהניתי מהכתיבה, מהשיתוף, מהצילום (שבו התחלתי להנות מהנושא), וגם לתרום.

לאורך רוב השנים הייתי פעיל בפורום ספרים. למדתי שם לכתוב ביקורות, לנתח את מה שקראתי ולהבין יותר בתחביב הרציני הזה שמלווה אותי מימי הנעורים. למרות שזנחתי אותו קצת לאחרונה, זה התחביב ארוך הטווח המשמעותי ביותר שלי, ויעידו עשרות רבות של סקירות שכתבתי, ומאות רבות של הספרים שקראתי. העשרה אמיתי ורצינית מבחינתי, שיש לה מקום נכבד במי שאני היום.

לא מזמן יחסית, התחלתי גם להיות פעיל בפורום ניהול הבית. הגעתי לשם בהזמנת בתיה, והיה לי נחמד לתרום מידיעותיי (בתור גבר יחיד שם, כמעט). וגם נחמד היה לי לשתף בחומרים מהבלוג הזה. אפילו לקחתי על עצמי לנהל פינה שבועית, ועשיתי את זה לאורך רבעון שלם (בערך).

תודה לתפוז על הקומונות
הקומונות זה הבן הפרוע של התפוז, מין פורומים בלתי רשמיים שכאלה. בכמה כאלה יצא לי להשתתף ולהנות, בעיקר בקומונות של אופניים וספרים. כל עוד הייתי פעיל מספיק בשני התחומים האלה. היה כיף, מעשיר ומרחיב דעת.

תודה לתפוז על הבלוגיה
הבלוג הזה שפתחתי לפי פחות מ-7 שנים, היה פלטפורמה נפלאה להתפתחות אישית. פה חלקתי אתכם הקוראים את הגיגי, פה שיתפתי בחוויות חיי, חלקתי פה את הידע המקצועי הבלתי שגרתי שלי, איתכם התפתחתי ועדיין מתפתח בתחום הצילום – תחום יחסית חדש עבורי שכמו שכתבתי רק ברשומה האחרונה, מסב לי הרבה הרבה הנאה. בלי הבלוגיה זה לא היה קורה. אני לא מאלה שיוצרים למגירה, והשיתוף הוא תמריץ משמעותי עבורי גם לצילום, גם לקריאה (וכתיבת המלצות), גם לארגון מסודר של המחשבות ובכלל. בלי הבלוג הזה, על 1154 הרשומות שפורסמו בו, שכל אחת איתגרה אותי ודחפה אותי להתפתח, אני משוכנע שהייתי אדם אחר.

וכמובן, הבלוגיה הינה הפלטפורמה המשמעותית עבורי להעשרה כללית. אני קורא בהמון בלוגים, מרחיב את ידיעותי, נהנה, ונהנה להגיב ולקבל תגובות חזרה. עולם שלם!

תודה לתפוז על האנשים
לאורך השנים פה הכרתי המוני אנשים. חלק עברו בחיי באופן וירטואלי בלבד, ונעלמו לתמיד. חלק לצערנו כבר לא בחיים. אחרים (כפי שאתם יודעים היטב) נכנסו לחיי באופן ממשי הרבה יותר. עם רבים מכם שוחחתי טלפונית, רבים מכם גם זכיתי לפגוש ולחבק בגודל טבעי. אתם חלק מחיי, נכנסתם לליבי, ויש לכם מקום משמעותי בו. בזכות התפוז זכיתי להעשיר את חיי באנשים נהדרים, ואני מוקיר את הפלטפורמה שאפשרה את זה.

ההיכרות הזו גם דחפה אותי לשפר את עצמי, לגלות איכפתיות, לעודד, לדחוף ולהעניק חיבה. וזה כמובן מתגמל עד מאוד. ברור לי שבלי האנשים הנהדרים שפגשתי פה, הייתי אדם אחד, יודע פחות, מורכב פחות, מעורב פחות. טוב פחות.

תודה לתפוז על ההוקרה
לאורך השנים זכיתי פה בלא מעט הוקרה. לקח לא מעט זמן על שהממסד התפוזי הבחין בי, אבל כשזה קרה, זה היה נפלא. הרבה מאוד בולים קיבלתי, שזיכו אותי בחשיפה, ועודדו אותי להמשיך. 56 בולים רק ב-2014, מתוך 143 רשומות. יחס נפלא שלא הייתי יכול לבקש יותר.

בנוסף, כפי שאתם רואים בפינה השמאלית העליונה של העמוד הזה, קיבלתי גם הוקרה רשמית, הן מהתפוז, והן מכם הקוראים במבצע בלוגוס הזהב. מחמם לב ממש!

תודה לתפוז על התקלות
אני בטוח שמי שנמצא כאן יותר משבוע, מודע לתקלות שיש פה בפלטפורמה. זה עניין יומיומי ממש. אבל היו לנו גם כמה תקלות ממש גדולות – שינוי תיבת המסרים, שינוי עמוד עריכת הבלוג, ובימים האלה ממש – החלפת סרברים. בעבר התקלות שבעקבות פעולות כאלה היו דרמטיות, ושיבשו ואף השביתו את הפעילות פה באופן כמעט מוחלט. יפה לראות שהצוות השתפר, והפעם יש הרבה פחות תקלות, וגם אלה שיש, משמעותיות פחות.

אבל הפעם היתה תקלה אחרת – מזה כשבוע שמערכת העדכונים של ה- RSS  משובשת לגמרי. למי שלא יודע, יש אפשרות להיות מנוי לבלוגים דרך דוא"ל, דרך קבלת מסרים על רשומות חדשות, ודרך ה-RSS. בשבוע האחרון קיבלתי אלפי הודעות על רשומות מאוד ישנות. כמה עשרות הודעות על הרשומות הראשונות של כל בלוג עליו אני מנוי. לעומת זאת, לא התקבלו כל הודעות על רשומות חדשות באמת. כלום!

בדקתי וגיליתי שאני מנוי על יותר מ- 415 בלוגים. רבים כבר לא פעילים חודשים רבים (134, חלקם בגלל שנטשו, חלקם בגלל שלצערנו כבר אינם בחיים). אחרים אני במעקב מרחוק, כשיש זמן. אבל יותר מ-200 חברים פה פעילים ממש. נהדר! ואני מתייחס לחברות פה באופן רציני – קורא כמעט הכל, מגיב כמעט תמיד. אני יודע כמה זה משמח לקבל תגובה, ואין לי לב לחפף ולא להשאיר תגובה שתשמח. העניין הזה כולו הוא באמת כיף, למרות שהוא גוזל לא מעט זמן.

והנה, בתקלה האחרונה שהכניסה אותי לדממת אלחוט, פתאום ראיתי שאפשר אחרת. שאפשר להיגמל מאותה התמכרות ארוכת שנים לפעילות פה, לקריאה מחייבת, לכתיבה נמרצת, למעקב אדוק אחר הסטטיסטיקה וכניסה כל כמה דקות לראות אם יש עוד תגובות.
להנהלת התפוז לא דחוף לטפל בתקלה. והאמת שגם לי כבר לא. אפילו ש-20 המנויים על הבלוג שלי בפידלי לא יקבלו הודעה גם על הרשומה הזו. אם התקלות הגדולות של פעם לימדו אותי סבלנות, התמדה ואחריות חברתית (כשעודדתי את החברים סביב לא לנטוש, אפילו שלא תמיד הצלחתי), הפעם התקלה לימדה אותי משהו נוסף, שונה וחשוב לא פחות - שאפשר בלי.

מעניין, ראיתי עכשיו שבדיוק לפני שנה כתבתי רשומה מאוד דומה, בדיוק (ממש) על אותה תקלה. אז לא פרסמתי אותה וכמובן לא יצאתי לחופשה (זה שמה של אותה רשומה גנוזה), והשנה פה היתה מבחינתי פעילה למדי. כנראה שהזמן שחלף מאז עזר להבשיל את הדברים אצלי.

ומה הלאה?
לא ממש בטוח שאני יודע. רעיון הגמילה מוצא חן בעיני. עוד בתחילת דצמבר הודעתי שאני נאלץ לדלל קצת את הנוכחות פה, אבל לא חשבתי להפסיק אותה לגמרי. ואולי באמת כדאי להיגמל מהפעילות פה ברמה מחייבת ויומיומית, לסגור בתוכנת הגלישה את הלשוניות של התפוז, שפתוחות קבוע כבר שנים רבות. זו דרך להכריח את עצמי לא לבדוק את הסטטיסטיקה ותיבת המסרים כל הזמן (טוב, אולי בכ"ז רק פעם בכמה ימים).

ייתכן ואמשיך לכתוב מדי פעם. בעיקר אם יהיה משהו מעניין במיוחד. כנראה שגם אקרא ברשומות שלכם מדי פעם, כשיהיה לי משהו ספציפי לומר (אם רק אדע מקיומן, בהנחה שהתקלה תיפתר בסוף). אקדיש יותר זמן לעניינים אחרים בחיים – יותר למשפחה, יותר לעבודה, יותר לתחביבים אחרים. ובקיצור - זו אולי רק חופשה, ואולי חופשת שחרור.

אתם בטח תחסרו לי, אבל זה לא כזה דרמטי. אתם הרי יודעים איפה ואיך למצוא אותי. לרבים מכם יש את הטלפון שלי, רבים חברים שלי ב-FB (ואם לא, אתם מוזמנים למצוא אותי לפי השם שבחתימה על תמונותיי הרבות פה), וגם הדואל עובד, כך שניתן לשלוח לי הודעה בקלות. מבטיח לא להתעלם.

אז תודה לתפוז שהביא אותי עד הלום, תודה לכם שהייתם איתי פה לאורך כל התקופה הארוכה הזו, וכמובן – אשמח על ההמשך, גם אם יהיה מעט שונה.

שבת שלום לכולנו, ולהתראות!

בעקבות התגובות, נראה שנדרשת הבהרה בשני היבטים חשובים, שאולי לא הובנו נכון:

1. התפוז לא אשם:
התקלה שעליה כתבתי רק שיקפה לי כמה אני מכור, ושראוי לעשות בדק בית וסדר עדיפויות חדש. כל יום אני נהניתי (באמת שנהניתי) שעות רבות מהתפוז. אבל חשוב להנות גם מעוד דברים בחיים.

והתודות לאתר באמת אותנטיות. כולל הערכתי לזה שהפעם יש פחות תקלות. אז אנא, אל תסיקו מזה שראוי לפרוש כי המערכת מחורבנת, או היחס לא היה טוב, או כל מסקנה אחרת שלא אליה כיוונתי.

2. זו חופשה:
לא בטוח שזו באמת חופשת שחרור, ולא בטוח שלתמיד. העניין הוא ששינוי כזה שמתבקש לא ניתן לבצע בהדרגה. אז לפעמים נכון לצאת לחופשה, ואז לחזור עם תובנות ועם תוכנית יישום נכונה יותר, כזו שניתן לחיות איתה ללא התמכרות.

אז שוב - אל תפסיקו! תמשיכו להנות מהיחד המיוחד שיש פה. לצערי, אפספס קצת. מקווה שתעזרו לי להשלים, ושלא תיעלבו חלילה.

יום שבת, 10 בינואר 2015

צילום 2014

יש דברים שעד שאתה לא לומד אותם, אין לך בכלל מושג שלא ידעת אותם. איכשהו, או שלא נחשפת, או שעברת על פניהם בלי מחשבה יתירה. עבורי, הסיפור של הצילום הוא בדיוק כזה.

בתחילת ינואר 2013 רכשתי את סוניה הבכירה, המצלמה הרצינית הראשונה שלי. לפניה היתה אתי סוניה הקטנה – מצלמה מצויינת לסוגה. והתוצאות היו נהדרות, ועודדו אותי לנסות ולעלות מדרגה על התחביב הצילומי שפה בבלוג היה לו מקום שני, כמלווה בתיעוד את החוויות.

האמת היא שהיו לי אז ספקות מסויימים בנוגע לרכישה הזו. לא היה לי ברור מה תעזור לי מצלמה רצינית יותר בלשפר את הצילום שלי. לא הבנתי במה בדיוק מגבילה אותי המצלמה הקטנה. הרי היא משוכללת למדי, בעלת זום שמאפשר גמישות רבה, היא קלה לנשיאה ונוחה להפעלה, יש לה איכויות נהדרות. אז מה היה חסר לי? אז זהו, שלא היה חזר, רק לא ידעתי כמה האפשרויות הנוספות של מצלמה רצינית יותר יגרמו לי ללמוד ולהתפתח.

עברה שנה, שנת 2013, ובה למדתי מהכל באופן אקראי למדי. ניסיתי נושאים צילומיים שונים, בחנתי אביזרים נלווים נוספים, יצאתי לא מעט לשטח ונהניתי מאוד. את הרשמים מהשנה הראשונה הזו סיכמתי ברשומה מרוכזת בשם "נושאים צילומיים 2013" (שהיה לי כיף לעיין בה שוב במהלך כתיבת הרשומה הזו). בסיומה של הרשומה הזו הבעתי את סקרנותי בנוגע למה אלמד ואיך אפתח את התחביב ב-2014, אבל לא היה לי מושג. טוב שעכשיו כבר יש לי מושג, ואני שמח להביא את הסיכום השנתי הזה לכאן.

Lightroom
בתחילת השנה קיבלתי מתנה עותק חוקי של התוכנה הידועה לבית Adobe, האחות הקטנה והשימושית לפוטושופ, זו שמכוונת לקהל הצלמים שרוצים בעיקר לשמור על התמונה האותנטית בלי שינויים משמעותיים. שעות רבות ישבתי לצפות בסרטוני בדרכה ב- YouTube, צופה ומתרגל טכניקות, דגשים, טיפים ושלל דברים שהסתבר לי שהם די חשובים. גם התחלתי לצלם ב- RAW, שזה צילום גולמי במצלמה, שלא דוחסת את התמונות אלא מאפשרת עיבוד נכון יותר לאחר מכן. מהצצה בחלק מהתמונות של תחילת השנה, ברור לי שלפעמים קצת הגזמתי בעיבודים, בבלנסות לשחזר את המראה שקלטתי בזמן הצילום. אבל בהמשך שופרו היכולות, והיום אני בהחלט מרוצה. להדגמה, כתבתי רשומה שלמה על הנושא שמדגימה את הרעיון. מוזמנים להיזכר כאן. לפעמים, העיבוד הוא זה שמאפשר בכלל את התמונה באיכות סבירה, ובזכותו התמונה הבאה (אחת מהאהובות עלי השנה) יצאה נהדרת כפי שהיא. מוזמנים להתרשם:

המקור החשוך למדי, שהיה ראוי לחשוף יותר,

התמונה שתוקנה ע"י הגברת הבהירות, חיתוק עדין ותיקונים מינוריים קטנים נוספים

אוטומט או ידני
לרוב, כיוון המצלמה למצב אוטומטי מאפשר מגוון גדול של מצבי צילום, בזמן תגובה קצר. זה מתאים לרובנו, ולרוב גםה לי, כצלם אופורטוניסטי. אבל יש מצבים שבהם נדרש יותר מזה. בין אם האובייקטים זזים, או שתנאי התאורה בעייתיים, או שרוצים במכוון עומק שדה (תחום העומק בו האובייקט ייראה בפוקוס) מדוייק. אז נדרש לכוון את המצלמה באופן ידני, מלא או חלקי. זה איטי יותר, זה מצריך חשיבה ותכנון, אבל כשמצליח, זה שווה את המאמץ. לא פעם צילמתי כך, מגדיר באופן ספציפי מה ואיך אני רוצה את מה שאני רוצה. אני מניח שבהמשך אצלם יותר באופן ידני. הנה דוגמה שצילום באוטומט כנראה שלא היה מניב תוצאות טובות:
השחף הממריא, שצולם במהירות גבוהה להקפיא את התמונה

אביזרים
עדשת מאקרו (לצילום מקרוב) לא קניתי עדיין, אבל מתאם לעדשה שמאפשר צילום ממש מקרוב כן קניתי. זה לא אופטימלי, כי מאבדים חלק מהשליטה בנתוני הצילום, אבל זה לא רע בכלל.
בנוסף, התנסיתי גם עם רפלקטורים ורקעים. זה מוצלח במיוחד בצילומי מאקרו, שבהם לרקע יש חשיבות רבה המראה הכללי. הנה דוגמאות

צילום עם מתאם שבלעדיו לא היה ניתן

רקע שחור לצילום פרחים שמשפר את המראה עד מאוד

מונוכרום
לא מזמן, בעקבות השרביט בפייסבוק לצילומי שחור/לבן, עליו סיפרתי כבר פה,  נכנסתי לעניין ברצינות. זה גרם לי להתוודע לסוגה הצילומית הזו באופן רציני יותר, לחשוב על צילום שכזה באופן מעמיק יותר, ובעיקר – ללמוד עוד. מאז, כמעט מדי יום, אני מעלה לפייסבוק תמונות נוספות בעיבוד לש/ל (קישור לאלבום כאן, ומוזמנים כמובן). ואני מניח שיהיו לי עוד הרבה כאלה, כי כיום אני תמיד חושב מה יתאים לעיבוד כזה. הנה שתי דוגמאות לתזכורת, שאני מאוד אוהב.

מיקוד כללי
בעבר, כפי שהגדירה את זה מצויין ליאור, הייתי "הולך ומצלם". כלומר, המיקוד היה על ההליכה והטיול, כשהצילום היה מלווה. עם המצלמה החדשה זה יותר "הולך לצלם". ובאמת, הרבה מהיציאות שלי לשטח היו מכוונות לצילום, עם ציוד מתאים, סבלנות, ובעיקר  עם תודעה צילומית. יצאתי ללא מעט מפגשי צלמים שהיו מכוונים לנושא, והתמונות הטובות יותר שלי לאורך השנה היו מאירועי צילום כאלה. הנה כמה מהדוגמאות היותר בולטות:

טיול צילום עם גל בפארק Elysian

עם גל, בצילומי פרחים בווניס, בפארק גריפית' ובגני דסקנסו

יומיים טיול צילומי עם אדם במזרח קליפורניה

בקרפנטריה – במשתלה ובחוף

צילומי הלילה בנמל ונטורה, לפני פחות מחודש

מעניין לסקור כך את מה שלמדתי השנה בתחום. אין לי כמובן כל מושג מה אלמד בהמשך אבי אני מצפה ללמוד עוד. ישנן סוגות צילומיות שלא ניסיתי, ישנם הרבה נופים שבהם טרם ביקרתי, ישנן טכניקות שלא תרגלתי. למשל אני לא מנצל את האפשרות של להאיר את האובייקטים, ותאורה זה עניין משמעותי בצילום. אין לי מושג לאן הנושא הזה, למשל, יוביל אותי. מקווה שאכן יזדמן לי להתפתח גם בזה.

וכמובן, שמח שאתם איתי, מלווים אותי בהתפתחות בתחביב היצירתי הזה. מקווה שתמשיכו, ומקווה להמשיך ולהפתיע – אתכם ואת עצמי. אז תודה לכם על התגובות ועל העידוד. מעריך זאת מאוד.

ושוב, שנה אזרחית מוצלחת ומהנה לכולנו

יום שלישי, 6 בינואר 2015

קצרים 12-14

יש משהו משונה בכתיבה כאן בבלוגיה. היה לי יותר קל לכתוב 3 רשומות בשבוע, ועדיין נאלצתי להתאפק לא להוסיף. אבל כשהורדתי קצב, קשה פתאום לשמור על קצב אחיד של 2 בשבוע. האינרציה נשברה, והראש כבר פחות מכוון לזה. הייתי צריך את הזמן והמיקוד לדברים שונים, ופה בבלוגיה זה בהחלט מורגש. אני מניח שגם אתם מרגישים שלוקח לי הרבה זמן להגיב, וקורה שאני גם מפספס. אבל זה מה שחשוב לי בחיים כרגע, והתחביב הנהדר הזה של הבלוגיה נאלץ לשלם את המחיר. ונראה שלא רק אני כאן מצמצם נוכחות לאחרונה, כי בהחלט ניכרת ירידה בכניסות, ואף בתגובות לרשומות שאני בכ"ז מעלה.

זו גם הסיבה שהמדור החודשי הזה נכתב באיחור בלתי אופייני. ובכ"ז, חבל לשבור לגמרי את המסורת, אז גם איחור עדיף על בכלל לא. בואו נראה מה נותר למדור החודשי הזה, שלא נכנס לרשומות:

חנוכה
היה חג נהדר, והזדמנות מצויינת לכמה מפגשי הדלקת נרות עם חברים. כמומחה המקומי לבצקי שמרים, אך התבקש שאקח אחריות על סופגניות תוצרת בית. וכאלה באמת עשיתי. קצת קשה לדייק בזמני הטיגון, בלי למדוד טמפ' שמן. כי אם חם מדי זה משחים מדי מבחוץ ונשאר בצקי מבפנים. וטמפ' נמוכה מדי לא מטגנת היטב. נאלצתי לזרוק את שתי הראשונות (אחרי טעימה), וההמשך היה מוצלח מאוד. הנה צילום של התוצאות (בשלבי ההכנה, ורגע לפני שלא נותר לי מה לצלם):

ריבות
על ריבת התפוזים כתבתי. בנוסף, הכנתי אחת מאוד דומה עם קלמנטינות. יצא נפלא ממש. פחות מריר ועם טעם אופייני רענן ונהדר. כשהכנתי את הסופגניות (בצק שמרים רך עם קצת חמאה וגרידת לימון), הפרשתי חתיכת בצק לשתי רולדות – אחת עם שוקולד, אחת עם שוקולד שמעורב עם ריבת תפוזים. מעדן של ממש! יופי של תחליף לסופגניות שומניות באחד האירוחים. הנה כמה תמונות להמחשה:

מרק
החודש זה כבר ממש חורף, קר וגשום מדי פעם. עונה נהדרת למרקים. ומרקים זה ערוץ נהדר לניצול הדלעות שגדלו לי בקיץ. אז מרק כזה עשיתי, עם דלעות ועדשים כתומות. יצא נפלא. נהניתי ממנה ראשונה כשעוד היה ממש חם בסיר, ואל"כ הוכנס למקרר ליום המחר. רק שבמפתיע, בלי שיש לי אפילו אפשרות להסביר כיצד, למחרת הוא כבר החמיץ. לא ברור מתי החידקים המחמיצים תפסו יוזמה ונכנסו לסיר כשהיה חמים (ולאט חם), ואיך הצליחו בכ"ז להתרבות מספיק במקרר כדי לקלקל את כל הכמות. כאב לי הלב, אך כל הסיר הענק נזרק. פעם ראשונה שזה קורה לי laugh
טוב, פיציתי את עצמי עם מרק אחר מיד אח"כ..

צילום
החודש לא יצא לי לצלם הרבה, אבל יציאת צילום לילה אחת היתה משמעותית, כי יצא שזו היתה אחת מיציאות הצילום המוצלחות ביותר שהיו לי עד היום. צילומי הנמל היפה של ונטורה היו השיא, ושמחתי לחלוק את החוויה פה. אבל חוץ מזה היו לי עוד כמה צילומים:
צילומי השמים האדומים בשקיעה מרהיבה, מחזית ביתי

בוקר ערפילי נהדר, וטוב שהיתה איתי המצלמה בטיול הבוקר עם שישי

גל הפתיע אותי, ואסף אותי לסיבוב נסיעת מבחן באוטו החדש שלו (תתחדש על האוטו הנהדר, חבר).
אז לקחנו גם את המצלמה ובסיבוב קצר בפארק צ'ארמלי צילמנו את הנוף המוריק בהדרגה בעקבות הגשמים האחרונים, וגם את הנוף נגבעה יפה בדרך

מקימים ארגון
גיליתי לכם לא מזמן על הפעילות המואצת שלי ב- LinkedIn. ובכן, חיפשתי בסביבה יועצים 'כמוני' ויצרתי קשר עם יועץ ארגוני מהסביבה הקרובה אלי. היוזמה למפגש היכרות התקבלה בשמחה, ותוך יומיים בערך נפגשנו. נראה שיש לנו הרבה מהמשותף, ומבחינה מקצועית אנחנו די משלימים אחד את השני. אז העלה גרג (זה שמו) רעיון מעניין – לא רק שנמליץ אחד על השני למי שאנחנו מכירים, אלא ליצור ארגון של נותני שירותים מקצועיים לחברות. בארגון יהיו אנשים עם רקע ביצועי מוכח שפעילים בקרב אותו קהל לקוחות פוטנציאלי, ויעבירו המלצות אחד לשני. בינתיים התקדמנו קצת בלאפיין את הארגון, ואני מניח שנצרף אליו בהדרגה עוד בעלי מקצוע (רואה חשבון, מומחה ביטוח, עורך דין, פרסומאי וכד'). משעשע ככה להתארגן ביוזמה כזו במהירות. מלהיב!

לסיכום
היו עוד אירועים, היתה חגיגת יומולדת  משפחתית צנועה (וטעימה), ובסה"כ היה חודש חיובי ודי פעיל. גם אם עדיין לא מאוד פעיל פה בבלוגיה. מקווה להמשיך עם המדור הזה גם בשנה הנוכחית. ומאחל לכולנו, שוב, שתהיה מוצלחת וטובה. בתקווה לבשורות טובות לכולנו.

יום חמישי, 1 בינואר 2015

קליספרה

עדי, מנהלת הבלוגיה שלנו, מכירה אותנו הבלוגרים לא רע. היא יודעת שאנחנו מאוד אוהבים לפרגן אחד לשני. אנחנו גם מאוד אוהבים להתגייס ליוזמות מאורגנות. ואפילו יותר אוהבים, אם מעורבים בעניין פרסים חביבים. אז לכבוד סיומה של השנה, שחל ממש לפני כמה שעות, היא יזמה מבצע חדש בשם " סילבסטר בבלוגיה" (ואולי הגיע הזמן באמת להשתחרר משמו של הקדוש הנוצרי העלום, ולציין כמו ברוב העולם את הערב, כחגיגה של השנה האזרחית החדשה). בבלוג הבית נכתב בהזמנה: "לכבוד הסילבסטר, אנחנו מזמינים כל בלוגר תפוזי לפרגן לבלוגר אחר ש"עשה לו את השנה." יוזמה נאה, במיוחד בימים אלה של דשדוש מסויים כאן בבלוגיה, אם להשליך מהמדדים הסטטיסטיים שאצלי.

רק כצפוי, קשה לבחור בלוגר אחד ש"עשה לי את השנה", כי כל אחד מכם פה תרם לי השנה במשהו – תובנות, מחשבות, הנאה מרשומה או מתגובה, ובכלל – בכיף הכללי הזה שכאן ובקשר האישי שנוצר. אבל יש גם יותר מזה, כמובן. יש את החברים הטובים שכיבדו אותי בנוכחותם בשני המפגשים שארגנתי בביקורי בארץ, שהיו הנאה אמיתית לי, ובהחלט צויינו כרגע משמעותי גם השנה.

בנוסף, מי שקרא את הסיכום השנתי בתמונות שהעליתי ברשומה הקודמת, יכול להיווכח כמה גל חברי עשה לי את השנה. רבות מהחוויות של השנה בטיולים המשותפים היו איתו, והוא חלק מחיי. אפילו לפני שהפך לבלוגר מצליח ואהוד בעצמו. אז כמובן שאני מפרגן לו, גם ברשומה הזו, ובכל הזדמנות שניתן. וגם מודה לו על החברות ועל כל רגעי הקסם המשותפים. תודה, חבר!

נחת רצינית גרמה לי גם מיזי השנה, כשאחרי לא מעט הפצרות, עידוד, עזרה ושכנוע, ניאותה סופסוף לשוב אלינו לכאן לבלוגיה, להנאה הגדולה שלה מהיחד הזה פה, ושלנו ממנה. ועוד הגדילה לעשות והקדישה לי את רשומת החזרה, בהומור המקסים שלה שמוכר לנו היטב. נחת אמיתית, שבהחלט "עשתה לי את השנה".

היה לי כיף של ממש, כשמזימת השכנוע המתמשכת שלי, לבוא ולהגיע לביקור כאן בסביבה, זכתה להצלחה (כמה קל לנכס את זה לעצמי), וזכינו לארח כאן בסביבה, ולו רק לכמה שעות, את בתיה דורון ואחותה. נכון שגל נשא ברוב הנטל האירוחי, אבל אני מאוד נהניתי, ומקווה לעוד מפגשים שכאלה בסביבה שלנו, עם מי מכם שיחליט להגיע. בהחלט שווה!

מכיוון שהכוונה היא לפרגן לבלוגר יחיד (ואני כהרגלי, על הדרך כבר פרגנתי לכמה), רציתי לפרגן הפעם לבלוגר שהשנה זכיתי להכיר. וזה לא כזה פשוט, כי למרבה הצער, אני לא מתעד את תאריכי ההיכרות עם בלוגרים חדשים (יוזמה ברוכה להמשך, אם כי קצת במאוחר). כך יוצא שמי שהכרתי פה בתחילת השנה, נתפס מבחינתי כמכר ותיק. מזלי שיש לי מועמדת טובה, שזכיתי להכירה יחסית לא מזמן – קליספרה.

ובכן, קליספרה היא בלוגרית ותיקה למדי, עם יותר מ-3 שנים ברזומה הכתיבה שלה פה בבלוגיה. איכשהו, מהצצה בתחתית הבלוג, אני מגלה שלא מכירים אותה מספיק פה. וזה הפסד רציני גם לה וכמובן גם לכם שלא נהנים מהבלוג הזה שלה. אז נכון שכבר פירגנתי לה באחת מרשומות הקצרים האחרונות, אבל זה היה יותר בקטן. וההזדמנות הזו מאפשרת לי לשפר את העניין. יופי!

ובכן, הבלוג שלה נקרא "מצב שמפניה", ומילותיה בפתיח שלו הן: "מצב שמפניה - הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם." ובאמת, הבלוג שלה תוסס, חינני, מהנה ומחכים. יש בו שלל המלצות, ביקורות, תובנות אישיות ורשומות חוויות. ותמיד יש את ההיבט האישי שהופך כל רשומה כזו למהנה במיוחד עבורי. ואני בטוח שגם אתם תהנו, אילו רק תכירו.

ה"שרביט" הזה כולל גם פרס, של כרטיס זוגי להופעה של שלומי קוריאט. הרעיון הוא שהרשומה שתזכה תאפשר לשני הבלוגרים להנות יחד. הייתי מאוד שמח להנות ערב כזה עם קליספרה, אבל יש לי תחושה שזה לא יצליח לי, אפילו אם אזכה. אז אם כך יקרה, היא תזכה להזמין את מי שהיא רוצה. ואם תיענו לאתגר, תוכלו אולי אתם לזכות ולהנות יחד, אז מוזמנים גם.

ושוב, חברים, איחולים לכולנו לשנה אזרחית מוצלחת וטובה
והרבה הנאה מהיחד הזה שלנו כאן