יום שבת, 4 במאי 2013

בלוגולדת חמש


אם שמתם לב (בטוח ששמתם) בחודש וחצי האחרונים הגברתי את הפעילות פה, מעלה יותר רשומות מבעבר. הסיבה לכך קשורה ברשומה היום – ציונה של שנה נוספת של פעילות פה ברשומה המסורתית המקובלת לציון הבלוגולדת. רק שהפעם זו חגיגה מיוחדת, כי בנוסף זו הרשומה ה-900 שפרסמתי עד היום כאן בבלוג. בהחלט מסיבה כפולה ומכובדת. לחשוב שלפני 5 שנים חיי היו שונים למדי, והרבה מהשינוי הוא הבלוג, שמלווה את הליך המעבר שלנו לארה"ב. המון שינויים שממשיכים בחיים.
אם אני מתבונן לאורך השנים, אני שם לב שסה"כ הנושאים נשארו מגוונים כמו בהתחלה. הבלוג נשאר כמו שהחל – בלוג החוויות שלי. נכון, בשנים הראשונות קראתי יותר ספרים, והיו יותר חוויות קריאה. חוויות טיולים היו לאורך כל השנים, וגם חוויות מקצועיות. השנה הגברתי את ההתעניינות בצילום, שהתבטאה כמובן גם פה, בשפע תמונות.
אז כרגיל, זה זמן לא רע לבחון את הסטטיסטיקה של השנה (אתם מכירים את חיבתי לעניין), והפעם בפורמט טבלאי.
טבלת המדדים המשמעותיים של הבלוג

רשומותכניסותממוצע כניסות לרשומהמצטברמנוייםבולים
שנה 1231258201122582060
שנה 2198928514691186711166
שנה 31879721852021588919416
שנה 41475790039427378922929
שנה 51374246930931625825039
בנוסף, להלן גרף "ממוצע הכניסות ליום" בכל אחד מחדשי הפעילות

אז מה אפשר ללמוד מהנ"ל?
  • כן, הפעילות שלי ירדה קצת בשנים האחרונות, אבל לא באופן משמעותי. בכ"ז, 137 רשומות זה לא מעט בשנה.
  • משהוא רע עובר על הבלוגיה. זה התחיל עם השידרוגים הנוראים של 2010, שעד היום לא תוקנו כל הליקויים שהושארו פתוחים. כי מאז נרשמה צניחה בכניסות לרמה של כ-1/3 בממוצע מהרמה שהבלוג ידע בשיאו. והירידה בפרסום יכולה להסביר רק חלק קטן מזה.
  • גם השנה הכרתי פה אנשים נהדרים, שלכבוד לי להימנות בין הבלוגרים שאתם קוראים, ואני נהנה גם ממה שאתם כותבים. אבל נטשו פה לא מעט חברים. חלק לטובת הפייסבוק, חלק לטובת מערכות אחרות, וחלק פשוט התעייפו. אז בגדול, למרות שיש יותר מנויים רשומים, יש הרבה פוחת מנויים פעילים.
  • לא מעט בולים קיבלתי השנה. חלקם בא בהפתעה, אבל לרוב יכולתי לצפות להם. כבר מכיר לא רע את טעמם של העורכים. אבל אם בעבר משמעו של בול שכזה היתה מבול של כניסות, זה כבר לא ממש קורה. בקושי גבשושית על העמודות שבדף הסטטיסטיקה. אולי הבולים כבר לא אפקטיביים, ואולי פשוט כבר מוצה רוב פוטנציאל החשיפה שלי בתפוז, וקוראים חדשים לא מגיעים בהמונים בעקבות הבול. פשוט הרבה כבר מכירים אותי.
אני פה כי יש פה אנשים שאני אוהב, יש כותבים נפלאים, יש לי צורך לתעד את חיי, וזה נפלא שכשיש לי מה לומר לעולם יש מישהו שיקשיב. היחד הזה הוא נהדר ומפרה, ומחמם לב. אבל התפוז אינו הפלטפורמה היחידה, וממילא רוב החברים פה מקושרים אלי גם בפייסבוק, אז למה בעצם להתעקש ולהישאר דווקא פה, למרות התסכולים?
אם בעבר יכולתי להיות כמעט בטוח שהפעילות פה תמשיך מבחינתי. היום אני די בספק. לא פעם הייתי על הסף של לומר לכם שלום, ולהתראות במקומות אחרים. וחלק מהקיטור הזה פרקתי לא פעם, וגם ברשומה האחרונה. אם כך, אני לא מבטיח כלום. בטח אפרסם עוד יום-יומיים את הרשומה שכבר הכנתי ליום הרשומה, כמין סיכום שנתי בהיבט של היצירה כאן, שמשלימה את הסיכום הזה. אבל אח"כ, אחרי שהעמסתי עליכם הרבה מדי רשומות, נראה לי שאוריד עומס ואצמצם קצת פעילות. זה מתבקש מבחינתי, אז לא להיעלב אם לא אגיע כמקובל.
אז לסיכום, המון תודה על התמיכה, העידוד, ההקשבה, הפירגון והיחס החם שאני זוכה לו כאן מכם. הם חשובים לי מאוד, ואתם חשובים לי מאוד. איחולים לכולנו לעוד הרבה כיף – כאן, שם ובכלל בעולם.
שבת שלום, חברים

ולמען הסדר הטוב, הרשומות הקודמות: