יום שבת, 30 באוגוסט 2014

סמטאות יפו

אחרי הסיור בנמל, הלכנו סביב בכוונה לחזור לאוטו. לא היינו הכי יעילים, ולקח זמן, כי לאחי קשה ללכת. ובכ"ז, נזדמנו לנו כמה מראות יפים. אז להלן עיקרי הדברים, בצילומים ומילים:

כבר מאחורי המבנה הראשון נקרתה בפנינו גלריה גדולה. אז עצרנו להציץ פנימה ונשאבנו. עשיתי סיור להתרשם מהציורים. חלקם באמת מצאו חן בעיני. ניצלתי את ההזדמנות לפיפי מתחייב, ואולי היינו מבלים שם עוד כמה דקות, אם החום המכעיק והאבק באויר (הבחור החליט לטאטא את הרצפה והרים כמויות נכבדות של אבק) דחפו אותנו החוצה. אבל הספקתי לצלם קצת

המשכנו ברחוב מאחור וראינו קבוצה גדולה של חברה שמתארגנים לסיור סגווי. היינו שמחים לשכור כזה לשעה (או שתיים), אבל הסיורים הם רק בקבוצות, אז ויתרנו. חבל, יכול היה להיות נחמד

גרם מדרגות נראה כמטפס לגבעה, זו שמצידה השני נמצא האוטו. אז עלינו, וצילמנו שם – את המדרגות, בית מיומנה (שמזמן רציתי להגיע להופעה שלהם, ולא יצא), ופסל הלוויתן

המשכנו לשוטט שם, בסמטאות ששופצו ממש יפה, מציצים בגלריות הנאות. כמובן שגם צילמתי

הפסל/עציץ שהזכיר לי ציור של מגריט

לא חזרנו ישר לאוטו אלא עשינו סיבוב קצר דרל הגן של אברהם שכטרמן ושער רעמסס (צריך באמת לקרוא על זה קצת יותר). הנוף משם ממש יפה ומזמין צילומים

מגדל המואזין והכיפות לידו נראו לי פתאום כמו המשהו הזה שבני הדת הרלוונטית שמים על כולנו

עצרנו לטעימה הכרחית אצל אבולעפיה

משם דרך שוק הפשפשים שעליו סיפרתי, לאוטו. אחי הקפיץ אותי לתחנה הבאה בה נפרדנו, ואני המשכתי בשלל חוויות תל-אביביות מהנות לאותו יום.

שבת מהנה ורגועה לכולנו, חברים
ושבוע טוב, לכולם, כולל לתלמידים, למורים ולהורים..




יום חמישי, 28 באוגוסט 2014

נמל יפו

בנמל יפו יצא לנו לבלות לא מעט בנעורינו, במסגרת הפעילות בצופי ים.  גם לאחי וגם לי, אבל בנפרד. להנהגת צופי ים הארצית יש סניפים שונים לאורך החופים, ויש פעילות בין הסניפים, כשיש ביקורים הדדיים ופעילות משותפת, וכמובן גם קורסי הקיץ הגדולים המשותפים. אז היה ברור לנו שנכוון להגיע לנמל, לראות אותו היום ולהיווכח בשינויים. להלן הרשמים המצולמים, וקצת מהזכרונות שהתעוררו בדרך.

יצאנו מסימטאות השוק לכיוון החוף. יש שם נקודת תצפית יפה על חוף ת"א, שנראה היה רגוע ומעט אנשים היו בו. איכשהו זכרתי את הרצועה הקרובה יותר סלעית. ברור שצילמתי:

צעדנו לאט לאורך הכביש המוביל לנמל, זה שלאורכו הלכנו לא מעט פעמים. מאוד השתנה שם – הבניינים העתיקים שופצו, או שנבנו מחדש, ונראה שהנדלן שם קיבל תנופה רצינית. בהחלט יפה:

גם הגינון נאה, ויוקה אחת שעמדה בפריחתה פיתתה אותי להתקרב ולצלם:

נכנסנו למתחם הנמל במעבר הצר בין הבתים, ולמולנו מימין, על הרציף המוגבה, מונחות שלל הסירות של צופי ים יפו, בצבען הצהוב האופייני, ובולטת ומושכת מיד את מבטי ה'סלוניקי' הגדולה – ליוויתנית (זה שם הדגם) הדגל של הסניף היפואי. זו הסירה שאיתה התחרו בשיוטי ערים, מתחרים בנו החיפאים ולא פעם מצליחים יפה. אבל עבורי יש לה פינה מיוחדת בלב – בקורס מפקדי סירות של החופש הגדול אחרי כיתה י', ביליתי עליה מאות שעות. היא היתה הסירה הצמודה של הצוות שלנו. מכיר בה כל פינה, כשניקיתי אותה ביסודיות עם ספוג, בה נלחמנו בגלי החוף הגדולים ביציאה לים מנמל שדות-ים, איתה הפלגנו לאורך החוף, מתרגלים תרגולות שונות. גם זכור לי היטב הגב המוצק של חברי האהוב אייל ליליאור (ז"ל), חותר במרץ ובכח האדיר שהיה לו ממש לפני, ומרוב כח שובר את המשוט ועף עלי אחורה. והכל כשגלי ענק 'רודפים אחרינו בכניסה למעגן.

וגם לאחי יש זכרונות ממנה, כשאחרי הסכם השלום הם היו הקבוצה הראשונה שהפליגה למצריים, והוא היה על הסלוניקי הזו הגדולה.

לסניף היפואי לא נכנסנו, כי המבנה היה סגור. אבל דיברנו עם אנשי המקום שסיפרו על קורס הקיץ המתוכנן (שבינתיים כבר הסתיים, כנראה). וגם התבוננו על המבנים לאורך הנמל, נזכרים בימים שבהם בילינו שם, בדן בן אמוץ שהיה יוצא אלינו מדי פעם בג'לבייה בעיניים טרוטות מאלכוהול, שינה מאוחרת ואולי תוספות. ושוב צילמתי, כצפוי.

המשכנו לאורך הנמל, לאזורים שבהם המעטנו לבקר בחלקו הדרומי – במעגן היאכטות (שחלקן נראות כמו תחליף מגורים לנכס נדלני), במבנים מסביב, שחלקם רעועים וכנראה מועמדים להריסה, בציוד מוזנח ובגרוטאות עתיקות:

משם התחלנו לחזור לכיוון האוטו, תוך טיול איטי בסמטאות הרובע העתיק. אבל על כך כבר בנפרד.

אוטוטו סוף שבוע, אז שיהיה טוב ורגוע לכולנו, חברים