יום שישי, 30 באוגוסט 2013

RPP

ערב יום ראשון בתחילת מאי-2005, ניירובי. הסעה מביאה אותנו למתחם מלון/קאנטרי קלאב. כל אחד מקבל כובע צבעוני לפי הצוות שאליו הוא ישתייך, מזוודה מלאה ספרות מקצועית, ועם זה נכנסים לחדר הרצאות גדול הערוך ב-חי"ת. לאחר כמה מילות פתיחה ואוריינטציה, שלא בטוח כמה בדיוק קלטתי מהן, נכנס למרכז החי"ת קשיש יפני שמרצה ביפנית מלאה פאתוס ותנועות ידיים גדולות, ולידו, מחקה אותו בתנועות וחוזר אחריו באנגלית איש רזה בעל שיער לבן, ומאוד אנגלי. ככה התחילה ההכשרה האינטנסיבית של השבועיים ב-TPM, מה שהפך בהמשך המקצוע החדש שלי כיועץ בתחום הניהולי של מצויינות תפעולית.

באותה הרצאה, התקשיתי לעקוב אחר כולה, אבל ברגע מסויים, בהתלהבות גדולה, הוא הכריז RPP ואף ניגש וכתב זאת בענק על הלוח. ואז הסביר שכל יישום נשען על הנ"ל:
R=ResultsP=Process ועוד P=Presentation
 (שאח"כ תיקנתי לעצמי שהכוונה היא Public Relations או PR).


הוא הסביר את המובן מאליו, שיישום תורה ניהולית שכזו קודם כל צריך להיות מכוון לתוצאות – לחיסכון, ליעילות, לשיפור בפחת ולתפוקות טובות. וצריף תוצאות מדידות, כי רק תחושות שמשהו טוב זה לא מספיק. הוא גם הבהיר שיישום כזה להתבצע בתהליך נכון, Process מתאים, שבלעדיו לא תהיה המשכיות לתוצאות, ובקלות תהיה חזרה להרגלים הישנים. וגם זה היה די צפוי.

מה שהיה חדש לי, מהנדס שכמותי, זו תשומת הלב לגורם האנושי. ולשם כך יש להקפיד ולייצר חשיפה, שתגרום לאנשים להרגיש חלק מהעניין, שיהיו מודעים ושותפים להצלחות בכלל, גם של צוותים אחרים. אותה תחושת שיתוף שעליה גם כתבתי במסגרת הרשומות של "הכרה והוקרה" באיזכורים השונים. וואו, כמה התפתחתי בעצמי מאז, בהבנת הכוחות המניעים בארגונים, ובכלל בהבנת אנשים. די דפוק הייתי אז בעניין הזה.

בעקבות כך, אחת מהפעולות הראשונות שאני עושה בפרוייקט הטמעה שכזה, זה ליצור מערכת של PR - יחסי ציבור לפעילות. גם אם לא כולם משתתפים כבר בהתחלה, כולם מודעים. אז בפרוייקט הגדול האחרון, מעבר לכינוס כל העובדים לדברי פתיחה, התחלנו לפרסם עלון – Newsletter של הפעילות. נקבע כי מנהלת כ"א תהיה אחראית על איסוף החומרים, האחראי על ה-Social Media שבמחלקת השיווק יערוך, ואחת הבחורות המוכשרות תתרגם לספרדית, לגירסה דו לשונית.

מאז הופקו כבר 11 מהדורות (חודש בודד פוספס קצת, כי היה פער זמנים כשהתחלף האחראי הנ"ל על המדיה). אבל זה הלך קשה, והצטברו תסכולים אצל מנהלת כ"א, שהרגישה שזו משימה שקשה לה, ולא נוח לה לרדוף אחר החומרים. זה יצר מתיחות לא בריאה בצוות שנדרשנו לטפל בה.

הזמנו יחד לחדר את מנהלת השיווק, מנהלת כ"א, וצוות ההנהלה (שנשאר מפעילות קודמת). זה נושא מספיק חשוב. התחלנו בלבחון מחדש את מטרות העלון הזה, וכתבנו אותן על הלוח: יחסי ציבור לפעילות (בעיקר זו שלי איתם) פנימה ולצוות המכירות החיצוני; מורל, הוקרה לעובדים ראויים; חינון והקניית ידע; בניית תרבות (של שיתוף במידע ועוד כל מה שקשור).

אז סימנו על הלוח אלו מהמטרות העלון משרת בפועל, בהצלחה סבירה, והיה משכנע לראות שאת כולן סימנו, כלומר שהעלון עומד ביעד שלשמו הוא קיים. גם הסכמנו שהעובדים מוצאים בו עניין, כי בהפסקות, הם לא פעם נראו מבלים בקריאה, הם לוקחים אותו הביתה, הם אוהבים לראות תמונות של עצמם בו, והם מעריכים (כך אמרו לא פעם) את המאמץ ותחושת החשיבות והכבוד שהם חשים מהעובדה שהוא דו-לשוני).

משהיה לנו ברור שהעלון חשוב ומשרת את המטרה (לא הייתי בטוח שמנהלת כ"א משכנעת בכך, והיה חשוב להדגיש זאת יחד ולהסכים), הגדרנו מה נושאי התוכן שרצוי שיהיו בכל עלון: 1. הוקרה – לציון תקופות העסקה (וותק שמאוד נחשב), סיפורים של פעולות שיפור ותרומתן לארגון ולעובדים, תרומה מיוחדת לפעילות; 2. הקניית ידע בתחומים שונים שקשורים בעבודה; 3. הודעות חשובות כמו שינויי איוש ותפקידים, פרישה, הכשרות עובדים וכיו"ב.

הנושא הטעון ביותר היה עניין הקניית הידע. כי מישהו צריך לכתוב מאמרים קצרים, וזה היה נראה כתסכול. אז חילקתי דפים, ובמשך כמה דקות כל היושבים בחדר כתבו רשימת נושאים שראוי להקדיש להם מאמר קצר. כשסיימנו, הקראנו את הרשימה, הארנו והוספנו, וכך יש בנק עצום של נושאים טובים (39) לשנים הקרובות. גם ברור למי צריך לפנות בעניין, ככה שזה די פשוט (לי יש שם 15, ומעניין היה שכל הנושאים הרגשיים, כמו עבודת צוות, הוקרה, בטיחות והדרכות באו ממני, המהנדס..).

אחרי שסיימנו, חזרתי לנקודת ההתחלה, ושאלתי "אם כך, למי מכוון העלון יותר – פנימה לארגון, או החוצה?" ומהתשובה הברורה (פנימה), היה ברור שמי שראוי להיות אחראי על העלון זו אכן מנהלת כ"א ולא מנהלת השיווק.

אז קבענו לו"ז לאיסוף החומר וכתיבה - להגיש עד ה-15 לחודש, כדי שיהיה מוכן עד למועד חלוקת המשכורות השבועיות האחרון של החודש. ועוד נקבע שמנהלת כ"א שנוכחת בפגישות השבועיות תבחר אחד מסיפורי ההצלחה של פעולות השיפור, שמדווחים בישיבות האלה, ותבקש מזה שהוביל אותה לכתוב עליו דיווח (בתוספת תמונות, ככל הניתן).


סה"כ פעילות של שעתיים, שהתחילה בתסכולים ונגמרה בחיוכים. ובינתיים כבר כתבתי עוד מאמר לעלון, שמצטרף ל-9 שכבר כתבתי. כצפוי..
איזה כיף של מקצוע angel

שבת שלום חברים
ושנה נהדרת ומוצלחת לכולנו


יום שלישי, 27 באוגוסט 2013

צפון קליפורניה – חזרה

לאחר שמיצינו את העניין במוזאון המקסים של Weaverville, המשכנו על הכביש המתפתל מטה מההרים, לכיוון מזרח. היה חם למדי, וככל שירדנו והשעות התקרבו לשעות הצהריים, היה חם יותר. ממש חם. בהמשך התברר שזה היה הקדימון למה שהתפתח לגל החום הקשה ביותר שידעה קליפורניה מזה שנים. אבל כאמור, את זה עדיין לא ידענו, רק התפלאנו שחם כ,כ גם בהרים.

בנקודה מסויימת, כפי שכבר ראינו בנקודות אחרות בדרך, מחסום. כשמשפצים את הכביש סוגרים נתיב אחדוהתנועה מתנהלת לסירוגין. היינו ראשונים במחסום, מה שהבטיח המתנה יחסית ארוכה. אבל לא דמיינו שתיקח כחצי שעה. אנחנו לא היינו משועממים, כי לפנינו התנהל מחזה משעשע של שיעמום בהתגלמותו. האחראית על עצירת התנועה, היתה משועממת עד מאוד. וגם היה לה חם. אז היא לא הפסיקה לעשות כלום. פתחה את הצידנית, שלפה בקבוק מים. סגרה חזרה והניחה את הצידנית הקטנה על הגדולה. שתתה קצת, וזוב הורידה את הקטנה, פתחה את הגדולה, החזירה את הבקבוק לצידנית רק כדי שחתי דקה אח"כ תשלוף אותו שוב, תלגום לגימה, תשטוף ידיים, ותסדר לעצמה יפה יפה את העמדה. ובין לבין, החזיקה את תמרור העצור הידני כדגלנית בטקס ממלכתי. לא עזבה אותו (למרות שיכלה להניחו בעמידה, כי ממילא אף אחד לא הגיע. מתישהו החלטתי תצלם את התופעה, אז הנה:
כאמור, לאחר כעשרים דקות החלו להגיע מכוניות מהצד השני – טור ארוך שרימז על המתנה ארוכה גם מהצד ההוא. וכשהגיע תורנו, נסענו לאט לאט אחרי רכב שהוביל אותנו. שיפוץ ארוך מאוד מאוד, לאורך כ-5 ק"מ, שהסביר את ההמתנה הארוכה.
המשכנו עם הכביש, ועצרנו בחניון יפה שעל חופו של אגם Whiskeytown. חותץ מגיחה מהירה לפיפי, לא רצינו לצאת מהאוטו. אמנם היו הרבה נופשים שם, שנהנו לטבול במים, אבך בחוף היה חם נורא. אז הפיקניק היומי התנהל, כמה מבאס, ממושב הנהג. לפחות צילמתי שם קצת – את המקום, ובהמשך הדרך את האגם עצמו. בחוץ היה 42 מעלות, ויפה:
הרבה לא עצרנו, כי כאמור, היה חם. אבל בכ"ז, לא התאפקתי מלצלם את הגבעות המכוסות פרווה מוזהבת של צמחייה עשבונית יבשה, שהקנתה להן מראה רך ומפתה:
הכיוון היה לנאפה שוב, שם תיאמנו ארוחת ערב במסעדה החביבה עלינו - Bistro Jeanty, אותה גילינו כמה ימים קודם. הדרך ההררית מתפתלת ויורדת לכיוון עמק נאפה. לא עצרתי לצלם, אז אם אתם לא מאמינים, מומלץ להגיע ולבדוק. הגענו למסעדה בדיוק בשעה שבה תואמה ההזמנה. לא היה מזגם (לצערנו) אבל האוכל היה שוב טעים עד מאוד: שוב קדירה נהדרת, והפעם מנת סטייק משובח. ככה נראו:
עוד היה קצת זמן מואר לשוטט ולצלם שוב את הסביבה, שבינתיים החלה להצטנן מעט מהיום החם. ושוב צילמתי (כמה צפוי):
 
 
https://lh3.googleusercontent.com/-SX2pO_yU2-Q/Uf9EnkybyAI/AAAAAAAAFHk/4OuKiYBeRWg/w1044-h703-no/DSC00680.JPG

התוכנית למחרת היתה לעבוד בדרך חזרה דרך כמה אטרקציות בעיר אוקלנד. אבל החום היה נורא, אז כיוונו להגיע ישר הביתה. אין תמונות, ואין מה לספר על הדרך, מלבד העובדה שנאלצתי לצאת לתדלק בתחנה בדרך. 47 מעלות הראה הטרמומטר של האוטו, על מה שקןרה בחוץ. נורא! מזל שהלחות נמוכה מאוד, אז לפחות לא מטפטפים.
ולסיכום – יופי של טיול! אמנם רק 6 ימים של חו"ל, אבל אפשר להספיק די הרבה ובכיף. נראה שנאמץ את הקונספט לנסיעות נוספות כאלה. לא שהיינו צריכים תזכורת, אבל בהחלט שאבנו עידוד מהכיף הזה.
מקווה שגם אתם נהניתם איתנו, משלל הרשומות (14) ומשפע התמונות שהבאתי.
ועכשיו חוזרים שוב לשגרה, עד העונג הבא..

המשך שבוע מוצלח לכולנו



יום ראשון, 25 באוגוסט 2013

צפון קליפורניה – Weaverville

העיר הזו הופיעה לה על הכביש ההררי הארוך מס' 299, כהפתעה נעימה. בדיוק בזמן שהיינו צריכים איזה מקום מוצלח לעצירה קצרה לפיפי. עצרנו במה שנראה היה כמרכז העיר, באזור המסעדות. ככה זה היה נראה שם:
מסתבר שממש מולנו היה מוזאון מקומי, אז ניגשנו להציץ. וגילינו מטמון. הגברת שבכניסה היא נכדתו של מקים המוזאון הזה, שהיה מהנדס אזרחי ועסק שם בהקמה של סכר, אולי זה שמחזיק מאחוריו את האגם הסמוך. ממנה למדנו על ההיסטוריה של המקום, על הפרנסה שלהם (בעיקר מעץ ומחצבים שמצאו שם, והרבה זהב), ובכלל – דרך שפע המוצגים מהמאה הקודמת ומראשית המאה, מביה"ס, שלל מקצועות ועיסוקים, ניתן ללמוד די הרבה. הנה עיקר המראות:
הלוח בכניסה, המספר על היזם שבנה את המוזאון
מחצבים מהמקום
לקט פריטים של התושבים המקומיים - ילידי אמריקה (אנדיאנים)
פריטי ציוד הכרחיים לתושבים - לרכיבה על סוסים
ציוד למחפשי זהב
פלך לטוויה
ציוד עבודה וכלי מטבח
שמירה על החוק (כולל רובים, ציוד שיטור, יומן הכלא ותא הכלא של השריף)
שמיכת טלאים (כמה הגיוני)
ביגוד אופנתי (וציוד להכנתו)
צריך לדאוג לבריאות
גם קצת משקה לא יזיק, וגם עישון (כמתבקש)
וכמובן, קולטורה
ולמזכרת
מוקסמים מהמוזאון, גילינו שיש לו גם חצר אחורית, ובה מבנים ומוצגים רבים אחרים שמאפיינים את החיים בתקופה של תחילת המאה הקודמת וגם מהימים של סוף המאה שלפניה. אז ברור שגם שם צילמתי די הרבה:
סדנת נפחות
החצר האחורית
בפנים הבקתה
ציוד לשימוש באנרגית המים - מנוע בוכנות וגלגל כפות ועוד אביזרים
ולסיום - תערוכת כרכרות מקסימה, שהיתה סגורה, אז כל מה שאפשר היה זה להציץ פנימה

כיף של ביקור שלא תכננו עליו מראש. אמנם ככה ירדנו סופית מהרעיון של הביקור במערות הנטיפים, אבל לא הצטערנו. מותר (ורצוי) לאלתר בדרך, בהתאם למה שמוצאים ואיך שמרגישים. ממילא נגיע שוב לסביבה, אז נוכל לבקרובכל המקומות שפספסנו.

מקווה שנהניתם איתנו גם הפעם. כצפוי וכרגיל – ההמשך בהמשך.
שבוע מוצלח ומהנה לכולנו