יום חמישי, 29 בספטמבר 2011

מ-Crater Lake לפורטלנד – אוגוסט 2011


לאחר שנפרדנו מאגם המכתש המדהים ביופיו, המשכנו עוד כברת דרך על הרמה הוולקנית היפה, ואז התחלנו לרדת חזרה לכיוון הדרך הראשית שתוביל אותנו לפורטלנד. הירידה עצמה היא לאורך כביש הררי מיוער ויפהפה, לאורכו של נהר הזורם במקביל. מכיוון שהירידה ארוכה מאוד, לא התאפקתי וצילמתי כמה קליפים לאורך הדרך, שממחישים את היופי, אז שניים לדוגמה:
במורד הדרך ישנה נקודת מפגש נהרות, שלפי הספר היא ייחודית ומדהימה. אז ברור שעצרנו לתצפית (וצילומים). כנראה שלא ראיתי מספיק מפגשי נהרות, אבל לא הבנתי בדיוק מה מיוחד במפגש הספציפי הזה. אולי הסלעים המרשימים ששם, ואולי כמה צעירים שהתרחצו שם ואף קפצו למים מהמצוק. כן, גם אותם צילמתי. אז הנה מה שראינו, ומוזמנים להסביר לי את מה שלא הבנתי מעבר ליופי של המקום:
משם הדרך היתה קצרה לכביש מס` 5 שלקח אותנו לפורטלנד, לביתם של אביגיל, בעלה ושני הקטנים המקסימים. סה"כ נסענו באותו יום "רק" 578 ק"מ. לא נורא, ובנוף היפהפה הזה זה באמת עובר בקלות. ככה נראית הדרך, ולחיצה על המפה תוביל למפות של גוגל:
 
מקווה שאתם נהנים כמוני מהטיול הזה כולו, ומהחלק הזה שברשומה זו. היה כיף בדרך, וכיף לשחזר פה ולשתף בהנאה. ועל המשך הבילוי בעיר היפה פורטלנד – בהמשך.
ושוב, איחולים לשנה טובה ומוצלחת לכולכם, חברים יקרים
וכרגיל - יתר הרשומות מהטיול - כאן

יום שני, 26 בספטמבר 2011

קצרים 9-11

תמונה מהפריחה המגוונת שבחצרות השכונה
הפעם עברו חדשיים כמעט מאז שהעליתי את הרשומה האחרונה במדור הזה, שהיה תחליף לדיווח שבועי של השנה שעברה, והומר למשהו על בסיס חדשי. זה לא שאין מה לספר, רק שבגלל רצף רשומות ספציפיות שהבאתי, במיוחד בנוגע לטיול הגדול שעשינו צפונה, לא נשאר מקום לרשומת זוטות כללית שכזו. וגם חלק ממה שלא פורסם עדיין, ראוי לו וגם יקבל בהמשך רשומה משלו. ובכ"ז, כמה דברים קטנים הצטברו, והרי אחטא למהותו של הבלוג אם אתעלם מהם לגמרי. אז להלן אוסף קצרים מהחדשיים (כמעט) האחרונים:
משפחה
הבת חזרה מהביקור בארץ, עמוסה חוויות ובוגרת קצת יותר. וכבר התחילה את שנת הלימודים האחרונה בבי"ס. מוזר העניין הזה שאוטוטו גם היא מסיימת י"ב. רק אתמול הם נולדו, וכבר על סף הבגרות.
הבן ממשיך בקורס מפקדים בתותחנים. לא קל לו העניין, אבל מי הבטיח שיהיה קל? בינתיים הוא מפנטז על הביקור המתוכנן כאן.
ואנחנו, זוג ההורים, חגגנו לפני כחודש 25 שנה של נישואין (וגם שיתפתי כאן בעניין הזה). זה בכלל לא מובן מאליו, ולכן בנוסף לכל השאר יש גם תחושת הישג.
כושר
לפני כמה ימים עליתי על המשקל אחרי המון זמן שלא טרחתי אפילו להחליף לו בטריה. די הזדעדעתי לגלות שגם אני לא חסין, ובשנתיים האחרונות הצטרפו אלי עוד 5 ק"ג מיותרים. ברור ששעות רבות מדי של גלישה בבלוגיה לא תורמים לאיזון הנכון בהיבט הזה. אז תפסתי את עצמי וחזרתי לרכב על האופניים. הכושר לא טוב, אבל לא נורא כ"כ. פחות גרוע משציפיתי. בינתיים כבר יצאתי ל-3 רכיבות, ומזג האויר הסתווי רק מקל על היציאה מהבית. וכן, גם צמצום באכילה נדרש, ובינתיים זה מצליח לא רע. עכשיו אחכה בסבלנות, ואני משוכנע שגם הק"ג המיותרים הנ"ל ייעלמו. וקערות סלט כאלה (טונה, נבט חיטה וירקות) יהיו יותר פופולריות בבית:
 
אירוח
חברה שהגיעה לבקר פה, נתנה לנו תירוץ לצאת איתה לאטרקציות העירוניות: להוליווד (שם לא צילמתי, כי יש לי מספיק), לבברלי הילס ולחוף של סנטה מוניקה:
בברלי הילס
 
המלון המפורסם של "אישה יפה"
 
מהפיר של סנטה מוניקה
 
תפוז
הנהלת התפוז החליטה לשדרג לנו את מערכת המסרים, מה שגרם לשלל תקלות. זה גרם לי להתחיל במבצע גיבוי נרחב של התכנים שלי בבלוג (כפי ששיתפתי כאן בנושא). בינתיים אני כבר ב-85% הדרך. זה פחות גרוע ממה שחששתי, וממליץ גם לכם לעשות כך.
ועניין נוסף, מטריד ומתסכל מעט – בחודשים האחרונים הגיע הבלוג שלי לסוג של שפל בכניסות. לא ברור לי אם זה עניין טכני (אני מאוד רוצה להאמין בכך) או משהו אמיתי, שלפיו חלק מהקהל מצביע ברגליים ומבהיר לי בכך שטעמו השתנה, או שאולי אני התדרדרתי, או שפשוט חלק מהקוראים הוותיקים נטש וחדשים מצטרפים בקצב נמוך יותר (תודה, חברים). בכל מקרה זה לא נעים. לפחות ישנה יציבות במספר התגובות (שוב תודה, חברים. זה מחמם את ליבי כל פעם מחדש). אז זה רק אצלי, או שגם אצלכם? אנא תשובותיכם הכנות.
מאסטר שף
כן, היו ביקורות על התוכנית הזו, וכנראה שבצדק. אבל אנחנו פה נהנינו ממנה – מהסיפורים האישיים, מהכישרון, מהיצירתיות, מההתפתחות, ובעיקר מכך שנחשפת בפני (ההדיוט) אינטיליגנציה אחרת שלא טרחתי להעמיק ולהכיר אותה באמת. בנוסף, אני מרגיש כבר קצת פחות הדיוט, וזה במאמץ קטן יחסית של צפיה. אהבתי את המתמודדים, הופתעתי מהזכיה ובעיקר נהניתי מהאחוה, הפירגון והמעדנים. גם אם זה רק בטלביזיה (או על מסך הלפטופ).
מחאה חברתית
אני לא ממש יודע מה ייצא מהמחאה הזו בהמשך, או ששוב כל הציבור ישקע בייאוש (עמוק יותר, שהרי אפילו המחאה לא ממש עזרה). או שאולי בכ"ז משהו טוב יצמח מזה חוץ מבחירתה של יחימוביץ.
יצא לי לשמוע הרצאה מרתקת של ירון זליכה (תודה נ`), זה שהסתכסך עם כל הפוליטיקאים כשהיה החשב הכללי. זה ארוך, ויש לו עוד המשך, אבל מרתק ממש. אז קחו את הזמן (כשנוח), תתרווחו ותהנו מלהבין קצת יותר את מה שקורה במדינה הקטנה. זה אולי לא נחמד, אבל מאוד חשוב:

זהו להפעם. מבטיח להמשיך ולהעלות רשומות על הטיול הגדול שלנו, ועל טיולים קטנים יותר. גם עוד סיפורים הצטברו ובטח אמצא זמן לכתוב עליהם.
וכמובן, בהזדמנות זו:
ברכות ואיחולים לשנה טובה ומוצלחת, שנת בריאות, שגשוג, נחת והצלחה.
ושימשיך להיות לנו כיף יחד.

יום שישי, 23 בספטמבר 2011

Crater Lake– אוגוסט 2011

אגם המכתש, או Crater Lake National Park הוא הפארק הלאומי היחיד שבמדינת אורגון. זה לא אומר שחסר מה לראות במדינה היפה והירוקה הזו, אבל בתור שמורה לאומית – זו היחידה. לא שחשבנו לוותר עליה, אבל בשיחה עם חברים הם וידאו שלא נפספס את המקום. אז כמובן שלא פיספסנו, וגם אתם לא מפספסים, וטוב שכך. כי את זה באמת אסור לפספס. אבל לפני שאתחיל עם התמונות, ואאבד את הריכוז שלכם, כמה מילים על המקום.
אתחיל עם כמה עובדות על האגם הזה, ישר מהויקיפדיה:
האגם נוצר לפני כ- 7700 שנה בהתפרצות וולקנית גדולה שגרמה לקריסה פנימה של כל הלוע (הסבר על התופעה פה), והשאירה במרכז אי שמהווה לוע חדש.
עומקו המירבי של האגם הינו 594 מ`, העמוק ביותר בארה"ב, ואחד העמוקים בעולם
גובה פני המים שהו הוא 1883 מ`, וגובה שוליו נע בין הגבהים 2100-2400 מ`. בהחלט רואים את זה.
אין לאגם ניקוז, ואין אליו כניסה של נחלים. כל המים מגיעים אליו ממשקעים ומתאיידים. מה שיש הוא האיזון בין הנ"ל.
סביב האגם יש כביש טבעתי. אנחנו נסענו לאורכו בערך כחצי הקפה, מהצד המערבי, עוצרים בשלוש נקודות תצפית.
נקודת התצפית הראשונה היא נקודה מאולתרת. כשעולים בכביש מהכניסה לאתר, עליה תלולה למדי ולא קצרה, מגיעים בסוף לצומת של החיבור לכביש הטבעתי. לקחנו שמאלה לכיוון צפון, וכמה מטרים אח"כ התגלה מראה עוצר נשימה. עצרנו לצד הדרך יחד עם עוד צופים כמונו, התקרבנו לשפה התלולה שבין העצים נזהרים לא להסתכן כי המצוק תלול שם ממש. יש תחושה שאפשר לזרוק אבן ולהגיע למים. ואני התחלתי לצלם תוך כדי התפעמות, מנסה לספוג את היופי הבלתי יתואר הזה. אז בבקשה (אמנם גדול, אבל עשו לעצמכם טובה ותגדילו בלחיצה על התמונה):
נקודה שניה מסודרת יותר. יש מרפסת תצפית והרבה אנשים מסתופפים שם. זו גם נקודת עליה למבנה כלשהו שלא עמדתי עלטיבו (מרפרוף בניירת ובאתרים) ובם נראה שהוא נקודת תצפית מוצלחת אף יותר. רק העליה הארוכה ברגל הרתיעה. אז ערכנו לנו מיני-פיקניק שם על מרפסת התצפית למול הנוף, ושוב (כמובן) צילמתי בהגזמה:
בנקודה השלישית לא תבננו לעצור. אבל כשראינו אותה לא יכולנו להתאפק ועצרנו למבט נוסף, לשאוף אל קרבנו את היופי המהמם פעם נוספת (ולצלם) שם ראינו משהו מעניין – באגם שטה סירה. כיוון שהדפנות תלולות לא הבנתי איך יורדים לשם למטה, וגם חיפוש מדוקדק בגוגל ארת` לא פתר לי את העניין. אז קבלו אוסף תמונות אחרון מהאגם המהמם:
זה אחד המקומות עם הנוף המהמם ביותר שיצא לי לראות. כמה טוב שלא ויתרנו עליו.
ועל הדרך למטה מהפארק, שהיתה יפהפיה גם היא, אספר כבר בנפרד.
תודה שבאתם גם לקטע הזה. יש לי הרגשה שהפעם נהניתם במיוחד
שבת שלום, חברים.

וכרגיל - יתר הרשומות מהטיול - כאן