יום רביעי, 4 במאי 2016

בלוגולדת 8




אז עברה עוד שנה. כן, הייתי פעיל בבלוג הרבה פחות. הרבה פחות ממה שרציתי וממה שצפיתי. נראה שהגמילה המאולצת של ינואר/פברואר של שנה שעברה היתה יעילה יותר ממה שהערכתי בתחילה.
ובכ"ז, למרות שהורדתי קצב כתיבה, הצלחתי לפרסם השנה כ-50 רשומות. זה אומר שהקצב הממוצע היה בערך רשומה בשבוע. אבל זה מטעה, כי בחודשים האחרונים זה היה קרוב לאחת בחודש. מביך..


ובכן, חגיגת בלוגולדת 8 זה בערך כמו חגיגת יומולדת 80 – הרבה מהחברים כבר אינם בסביבה, קצב החיים איטי הרבה יותר, ואין כל ודאות שתהיה עוד חגיגה כזו בעוד שנה, כי הסוף נראה קרוב למדי. לפני שנה (וקצת) עבר הבלוג לדיור מוגן, בחסות הגוגל. כמה טוב היה המהלך, כי נראה שהאכסניה הישנה קורסת סופית בימים אלה, עם עוד מהלך שידרוגי טכני קטסטרופלי ובעיקר אטום לרחשי הלב של המשתתפים.

אבל בדיור המוגן הזה התחושה נקיה, יעילה, ובעיקר – הבית גדול בהרבה. אבל גם קצת קר ומנוכר. נכון שיש פעילויות אחרות, ובעצמי נשאבתי ממש לתחום הצילום, אבל זה אחרת, כי זה לא ממש בלוג. לפחות ניתן להתנחם בחשיפה מוגברת, כי זה חלק מהסיבה שבגללה אנחנו מפרסמים, לא? וכדי שתהיה פרופורציה – כיום הפרסומים שלי זוכים ביומיים לסך כל החשיפה שהיתה לי בבלוג הישן בתפוז לאורך כל שנות קיומו. אחרת, ושונה...

כאמור, הדגש האישי השתנה לי בהדרגה. הבלוג החל בתיאור החוויות השונות שהיו כרוכות במעבר לארה"ב. התחלתי אותו בלי תכנון ממש, ככה ברשומה חווייתית מקרית, מתוך כוונה להשלים את תחילת הסיפור לאחור, מתחילת ההחלטה בארץ על המהלך. אבל זה לא קרה, ונסחפתי ליומיום המסעיר.

בהתחלה בקושי היו לי קוראים, וזה באמת היה קצת מתסכל. אבל לאט לאט הבלוג צבר תאוצה, כשהבנתי איך העסק הזה עובד והכרתי עוד חברים. העליתי לכאן את המלצות הספרים שהשארתי לאורך הדרך והוספתי הרבה אחרות. גם הגיגים כלליים, חוויות מקצועיות, מרשמים ושאר נושאים שמעניינים אותי. כזה אני, אקלקטי ולא תמיד מתמיד.

חוויות הטיולים פה בארה"ב תפסו עם הזמן מקום מכובד יותר, והצילומים שהתלוו אליהם לשיפור התיאור וההמחשה, תפסו מקום רציני יותר ויותר – גם בבלוג וגם בתודעה היצירתית שלי. ובהמשך, מתישהו לפני כשלוש שנים, כשרכשתי את המצלמה הרצינית שלי (סוניה, למי ששכח), הדגש התחלף – כבר לא "הולך ומצלם", כי אם יותר "הולך לצלם".  

והיום הדגש היצירתי שלי הוא לגמרי בצילום. אבל זה מה שמאיים על קיומו של בלוג המילים הזה. כי הצילומים שאותם אני מפרסם, מושכים אותי יותר מהסיפור של "איפה הייתי, מה ראיתי ומה צילמתי". לכן אני בספק גדול עוד יותר מה יהה בסופו של הבלוג. כי כדי לפרסם צילומים לא צריך בלוג.

ובכ"ז, מקווה שאשוב להנות מהתחביב היצירתי הזה - גם מהצילומים וגם מהמילים. כי בסה"כ אני נהנה גם לכתוב (כשאני מגייס כוחות לעניין). מקווה להמשיך לראותכם פה, חברים – בתגובות כאן, וברשומות שלכם, איפה שלא תהיו (רק אל תתיאשו גם).

אז כאמור - איחולים לכולנו לעוד הרבה כיף.


ולמען הסדר הטוב, רשומות הבלוגולדת הקודמות: