יום שני, 24 באפריל 2017

יום הזכרון לשואה ולגבורה – ישראל 2017



הביקור הקצר בארץ, בדגש משפחתי, מפגיש אותי גם עם זכרונות, סיפורים ומזכרות משפחתיות, ממשפחה גדולה שלא זכיתי להכיר.
 
זו תמונה מהימים ההם, בצ'רנוביץ שבאוקראינה, זמן לא רב לפני המלחמה.

מימין בחזית – סבא סלו וסבתא לוטי. שניהם שרדו את המלחמה, ובדרך גם הביאו לעולם המטורף של אז את אימי שלי. הסבתא מעולם לא ממש התאוששה ממוראות המלחמה, וסבלה כל יתרת חייה מדיכאונות קשים ושאר מחלות. על הסבא הנפלא כתבתי כבר בעבר.

משמאל בחזית – הדוד מרדכי עם אשתו וילדם הפעוט. הדוד שרד את המלחמה, ואף זכיתי להכיר אותו לפרק זמן קצר עד שהייתי בערך בגיל 3, אז נפטר. בהמשך, עוד לפני המלחמה, נולדו לזוג עוד שני ילדים.

היתר – האימא שבחזית התמונה, שלושת האחיות ששמן לא ידוע, האח צעיר דויד  שמאחור מימין, כמו גם אשתו היפה של מרדכי ואחד מילדיו נורו למוות ונקברו יחד בקבר אחים, איפשהו בסביבת עירם באוקראינה. כך עפ"י עדויות של מי שהיה שם וזכה לספר את סיפורם.

שני הילדים הקטנים האחרים של הדוד מרדכי, איכשהו שרדו את המלחמה עצמה אבל נפטרו מיד עם השחרור, כשבבית היתומים בו גדלו קיבלו מנת אוכל גדולה מכפי יכולתם להכיל.

יהי זכרם של כל בני המשפחה שלא זכיתי להכיר ברוך!