מכרה הפחם

אנחנו באמצע אוגוסט, והגיע הזמן להתחיל לספר על שלל החוויות מחודש יוני שחלף כבר מזמן. ובכן, חצי יוני עבר עלינו בחוף המזרחי של ארה"ב, אליו נסעתי לענייני עבודה, וצירפתי אלי את אשתי. אמנם בימי השבוע הייתי עסוק בעבודה, אבל בסופי השבוע וקצת לפני ואחרי, טיילנו לא מעט להכרת הסביבה. ועל כך אספר ברשומות הבאות ובזו הראשונה.

ובכן, אחרי יום שהתחיל די מוקדם בבוקר, וכלל נסיעה של שעה, המתנות רגילות, טיסה של 5 שעות, המתנות, קבלת הרכב השכור ונסיעה של כשעתיים, הגענו למלון שבעיר Scranton בפנסילבניה בשעה 1 אחרי חצות. זו הסיבה שיצאנו כבר בשבת, כדי שאוכל להתאפס לפני שבוע עבודה אינטנסיבי.

ביום ראשון קמנו מאוחר, ויצאנו לסייר קצת בסביבה. על העיר עצמה אכתוב בהזדמנות, אבל ניכר עליה שידעה ימים טובים יותר. יש פאר אבל כזה שדהה. העיר החלה לדעוך כשנסגר בה מכרה הפחם הגדול שפירנס יפה את כל הסביבה. בכלל, ידוע שפנסילבניה יושבת על מאגר פחם עצום, שהיום פחות משתמשים בו. תמיד סיקרן אותי לדעת על כך יותר, אז פנינו לאחד מאתרי התיירות היותר משמעותיים של העיר – מכרה הפחם. המכרה, שכאמור הפסיק לפעול לפני כחצי מאה, הוסב לאתר תיירות, וכל שעה מוכנסת לתוכו קבוצת תיירים לסיור לימודי. אז ניגשנו, קנינו כרטיסים והצטרפנו. והרשומה הזו מוקדשת לו.

על הדרך, גוש פחם גדול במשקל של כ-6 טון. מסבירים שגוש כזה יכול לחמם בית משפחתי למשך שנה. יפה! 

בדרך רואים מיצג תמונות והסברים על המכרה ועל העובדים בו

ברציף, מציצים למנהרה באדמה דרכה אמורים לרדת.
בינתיים אני מעיין בתרשים המכרה. יש בו הרבה 'קומות' חפירה. מעניין, כי המבנה לא שטוח כי השכבות משופעות.

הקרונית מגיחה מהמנהרה עם סבב המבקרים הקודם.
ואז אנחנו עולים, סוגרים דלתות ומשולשלים מטה. ניתן לראות שהקרונית מונעת בכבל. 

מגיעים למטה, ומתחילים בסיור ומקבלים הסברים
הקירות שחורים, כמצופה מפחם. התקרות מחוזקות נגד התמוטטות בעמודי עץ המהודקים לתקרה בטריזים. הרבה עבודה מסוכנת שם

כמה מראות מהסביבה החשוכה והקרירה שם למטה

המקום הוכן להמחשת העבודה, עם דמויות שונות של כורים:מנהל העבודה, הנער הנוהג בחמור המשא ואחרים

ומקבלים גם הסברים על אמצעי הביטחון למקרה שהאור כבה (זוחלים על הרצפה ועוקבים אחרי מסילות הקרוניות); על הטכניקה של לפידים לזיהוי גזים רעילים, שיטה שהחליפה את כלובי הציפורים המסכנות; על שיטת הכרייה של קידוח, פיצוץ והטענה; על רישום התפוקות ועל התשלומים; על מערכת ניהול האויר הטרי באמצעות מערכת דלתות וילד שאחראי לפתוח ולסגור אותן בהתאם, ובכלל. 

סיור מרתק ממש. נזכרתי בסדרת הטלביזיה הנהדרת שזכורה לי מילדותי - "מה יפית עמק נאוי", שעסקה בעובדים במכרה פחם בוולש (אם אני זוכר נכון). כמה עשרות שנים אחרי, והמכרה הזה היה הרבה יותר ידידותי לעובדיו.ובכ"ז, כמה טוב שאני לא נאלץ לעבוד בתנאים כאלה. כמה טוב שילדי לא צריכים לעבוד שם.. 

אפופים ברשמים האלה על חלק מהותי ממדינת פנסילבניה, יצאנו חזרה לאויר החם, והמשנו לטייל. אבל על זה כבר בפעם אחרת. 

סוף שבוע טוב, חברים!