קצרים 8-15

עוד חודש עבר (מהר מדי, כרגיל), והמסורת של השנים האחרונות כבר מחייבת לשבת ולסכם את האירועים היותר משמעותיים שקרו בו. אבל משום מה אין לי חשק. לא יודע אם החשק הזה במגמת ירידה (כפי שרמזתי כאן לא פעם), וכך יגיע לסופו גם התחביב הנהדר הזה של הכתיבה, כמו עוד כמה תחביבים מהעבר שהתחלפו באחרים. ואולי זו רק ירידה זמנית, מעין עייפות של יולי-אוגוסט החמים מדי והמתישים. מקווה שכך.

ובכ"ז, למרות שעיקר הפנאי שלי מוקדש לצילומים, נשארה עוד קצת אנרגיה לכתוב את הרשומה הזו. ומשונה שאין גם הרבה קצרים לכתוב עליהם. הדברים החשובים לא ראויים לבמה הזו (מסיבות של חשיפה מוגזמת או חוסר עניין לציבור), ואלה שכן מעטים. טוב, גם הם שווים משהו.

המיזנטרופית

העניין הכי כואב של החודש הוא ללא ספק מותה של מיקי אופיר, הידועה פה היטב כמיזנטרופית השנונה ואוהבת האדם. כן, כתבתי על זה את הרשומה הקודמת, אבל זה ממשיך להעיק ולהעיב על המצברוח. כמה עצוב לי שלא יצא לי להיפגש איתה, אפילו שניהלנו לא מעט שיחות טלפוניות. וכמה עצוב לי שלא נזכה לקרוא עוד מסיפוריה העסיסיים, שנונים ומלאי תבונה.

ושוב מתגלה שגם ההיכרויות שמוגבלות לכאורה למדיה הוירטואלית, אינן וירטואליות כלל.אנחנו מכירים את החברים מקרוב, מבפנים. "מקשיבים" להם בקריאה של אלפי מילים בסבלנות. לרוב זה לא קורה שם בחוץ בחיים ה'אמיתיים', וכך יוצא שמכירים אחרת, אבל גם לעומק ממש. וכך מתחברים לאדם, אוהבים שמחים וכואבים יחד. אז אפילו אם לא נפגשים ממש, החיבור נוכח ואמיתי. ולכן כה כואבים שמישהו מאיתנו הולך כך. אז ברור שעצוב לי, וברור שעצוב לכה רבים. ובמיוחד בגלל מי שמיזי היתה. כבר מתגעגע...

טוב שבנה אורי העלה בפוסט האחרון שלה, אותו כתבה ולא זכתה לראות מפורסם, גם כמה דברים משלו. ובנוסף, העלה תמונה שלה. קל לזכור מישהו שיש לו פנים.

תפוז

שוב מתחלף מנהל בלוגיה. איתי פרש, אחרי כמה חודשים בודדים. אז נכנסה לתפקיד מנהלת חדשה, בר שמה. מאחל לה כמובן רק הצלחה, אם כי אני די סקפטי. בינתיים הבלוגיה ממשיכה לשקוע לאיטה. השבוע האחרון פורסמו 52 רשומות בממוצע יומי. לפני שנה המספר עמד על 63 (ואזכיר שוב את ה- 235 של לפני כ-4 שנים).

מקווה רק שהשדרוג הגדול שאותו מבטיחים לא יחסל את העסק סופית. אולי הם בכ"ז למדו משהו שם בתפוז, ויבדקו קצת יותר טוב את השינויים לפני שיזקרו אותם לעולם ויקוו לטוב, ושציבור הגולשים יתקן להם). אבל הקדשתי פה יותר מדי מילים לאתר הזה, אז זהו.

בלוגר

אחד מהדברים שמכניסים לאווירת פעילות בבלוג הוא קיומה של קהילת כותבים. זה לא חדש, ורובנו מכירים את זה היטב. אבל מה שחדש לי מהחודש הוא קהילת כותבים מתגבשת פה בבלוגר, עם אנשים טובים, מעניינים ושמחים לבנות קהילה. לא מעטים מהחברים כבר הצטרפו, ואני מזמין את כל מי שרוצה להצטרף גם. הנה, הקישור כאן. ותודה לאליפל שהקים ומשקיע בקהילה לא מעט, וכתב מדריך מוצלח לניהול הבלוג בבלוגר. מוזמנים לפנות אליו לעזרה. הוא מסייע בשמחה, ויש לו הרבה ידע. (מקווה שזה בסדר שנידבתי אותך, אליפל ☺).

צילום
חם אוגוסט, ולרוב לא מאוד נעים בחוץ. אז לא יצאתי לצלם הרבה. בעצם, יצאתי רק פעם אחת, בתחילת החודש, עם החברים מהקבוצה של הפייסבוק. נפגשנו בחוף הים לכמה שעות. היתה גאות, וזה מאפשר צילומים שונים מהשפל. הנה הצצה ממבחר התמונות, חלקן פחות שגרתיות:

בהמשך נסענו לחוות פרמאונט, זו שבה צולמו לא מעט סרטים. האחרון הוא American Sniper המוכר. הפעילות אורגנה ע"י צוות הסיירים של הרי סנטה מוניקה, ועיקרה היה צילומי לילה של שביל החלב וקצת מהתפאורה המקומית. היה נחמד, ואפילו שלא צילמתי הרבה, והתוצאות לא השביעו את רצוני, יש מה להראות פה לטעימה:

ועוד בנושא צילוםכשלא מצלמים הרבה, יש זמן ורצון להתעסק אחרת עם התמונות,. אז הייתי פעיל יותר בחחרויות של Gurushot כשהשתתפתי ב-5 תחרויות שטרם הסתיימו. אני ממוקם בהן די גבוה, אבל לא בטופ. בכ"ז יש לי מלאי מוגבל של תמונות טריות והישנות טובות, אבל אולי קצת פחות. הנה כמה מאלה שזכו אצלי בתחרויות בהכי הרבה הצלחות

תחרות צילומי גורדי שחקים

 תחרות צילומי מרחבים פתוחים

 

תחרות צילומי שחור לבן
פה היה לי הכי קשה לבחור (ותודה למשפחה שעזרה בבחירה), אבל ההישג הוא גם הגבוה ביותר 

תחרות צילומים בזווית צילום רחבה (הפוך מזום, למי שלא מכיר) 

תחרות צילומי מזחים ונמלים 

אז זהו להחודש. בתקווה לבשורות טובות, ובלי כאלה עצובות.
איחולים לחודש מוצלח ומהנה וכמובן – שנה טובה!!