קצרים 3-15

חודש מרץ חלף גם הוא. אמנם לא פספסתי את סיכומי החודשים הקודמים, אבל הם יצאו באיחור, בהיסוס ובתחושה משונה קצת. אז הנה, מנסה לחזור לשגרת הכתיבה עם עוד סיכום חודשי. מעניין לאן יתפתח המדור הזה, כי אם בעבר, הייתי מפרסם כ-13 רשומות חדשיות, אחת היתה מוקדשת לאירועים הקטנים. ועכשיו כמעט אין אירועים "גדולים" שאני מזכה ברשומות פרטניות, אז זו רשומה שמרכזת הכל. לפחות עד שאמצא את המתכונת החדשה הנוחה לי.

שישי
כל מי שעוקב כאן כבר קרא את הרשומה בה סיפרתי בכאב גדול על מותה של שישי שלנו, הכלבה האהובה שחייתה איתנו יותר מ-13 שנה, עברה איתנו יבשות ודירות, והעניקה לנו בשפע מאהבתה הכלבית. זה אמנם לא אירוע ל"קצרים", וגם כתבתי עליו, אבל הוא ממשיך ומעסיק אותנו לא מעט, למרות שחלפו מאז יום מותה כמעט שבועיים. אין יום שבו לא נזכרים בה – כשמוצאים שערות שלה על הבגדים בארון; כשאני מתלבט מה לעשות עם שאריות הביצה מזיגוג החלה, ואין שישי לפנק אותה בהן; כשאני לא יכול שלא לבדוק אם הכורסה מלאה שערות לפני שאני מתיישב; וכמובן – בכל מבט מהחלון לעברו של עץ הקלמנטינות הצעיר שניזון עכשיו מגופה..

היא ממש חסרה, ומבט בתמונות הישנות, המנציחות הרבה הנאה משותפת רק מעצים את הגעגוע. אבל קשה להימנע מזה. הנה עוד כמה תמונות, להיזכר בכלבה המקסימה הזו שנכנסה לנו ללב והכניסה הביתה טונות של אהבה טהורה:

באה לבקש תשומי

 מקבלת חיבוקים

 מטיילים יחד

בשעתה האחרונה - מקבלת ליטופים דומעים  

עם אביב בהר

ביום שאחרי, החלטתי לצאת קצת ולנקות את הראש – שלי ושל אביב. יצאנו לטיול בסביבה, על הגבעות שסביב חוות ג'ילט הקרובה. טיפסנו, שוחחנו, נהנינו מהנוף וניסינו להחליף אווירה עם יחד מרוכז. לא צילמתי הרבה, כי היחד העסיק יותר, אבל הנה כמה דוגמיות:

בלוג
יצא לי לחשוב לא מעט על הבלוג. פה (בבלוגר) זה עדיין לא בלוג תוסס וחי כפי שהתרגלתי שיהיה, רק נראה שהקודם די גוסס. עצוב. בלוג הוא קודם כל התכנים – אוסף הרשומות שנצברו על הזמן. אבל הוא גם תיעוד כרונולוגי, וזה לא עבר באופן מדוייק לכאן, כי הזמן נדחס פה לחודש שבו העברתי את הדברים. כמובן שחלק מהותי מהבלוג הוא התגובות שלכם הקוראים, ואני זכיתי לאלפי תגובות נהדרות, שהפכו את הבלוג בתפוז לתוסס, מעניין ומתגמל רגשית. אז החלטתי להוסיף לגיבויים את כל התגובות. 1150 רשומות עם כ- 3-4 עמודי תגובות שם. זה המון עבודה אבל מהנה מאוד, כי קראתי שוב הרבה מהתגובות שחיממו את ליבי ולא פעם העלו שוב דמעות התרגשות. אז זה מגובה יפה, אבל זה לא כאן, בבלוג הזה. לפחות עד שזה פה יתפוס תאוצה, ואתם תצליחו להשאיר גם פה תגובות. בינתיים זה לא מספיק.

הבלוג זה גם הדינמיקה של הבלוגיה (זו בתפוז), שנראה שגוועת לגמרי. נראה שרבים נטשו, או לא מפרסמים. אם פעם הבעתי דאגה מירידת הפעילות בבלוגיה מ-1750 רשומות לשבוע, לכ-1600 (אחרי אחד השדרוגים), היום ספרתי וגיליתי שהשבוע פורסמו בבלוגיה כולה 423 רשומות. ורובן מהסוג של "צפיה ישירה.." או פרסומות לאינסטלטורים. עצוב. ואילו פה בבלוגר יש פעילות עניפה, רק שלוקח זמן להתחבר ולמצוא. אז זה עדיין לא זה. ובכ"ז מקווה. ומקווה שחלק גדול מכם, קוראיי הנאמנים, תעברו איתי לכאן. וכאן נמשיך. מקווה שלא תתייאשו בעצמכם מהתחביב הנהדר הזה.

צילום
יצאתי לכמה גיחות צילום החודש. לא מספיק, בהתחשב בתקופה האביבית היפהפיה, אבל בכ"ז. מכיוון שאין לי מושג אם אעלה רשומות ספציפיות בעניינן, הנה תזכורת קצרה:

לאשתי היה עניין עסקי כלשהו בקרפינטריה – עיירת החוף היפה.
ואני המתנתי לה וקצת צילמתי

 

נפגשנו כמה צלמים שיט משותף לצפיה בליוויתנים. הפעם היה מוצלח למדי, אם כי חלק מהתמונות יצאו פחות טובות ממה שרציתי. הנה דוגמית

חוביזה

הגינה שלנו ממש לא מטופחת מספיק. עדיין לא ברור לנו מה לעשות עם השטח הנרחב, אז לא עשינו הרבה. ולכן צמחו בו שוב עשבי הבר, ורובם מהמשפחה של החוביזה המוכרת. ובסיוע הגשמים, הן צמחו ממש. אז נלחמתי בהן, כדי שהמלחמה בשנה הבאה תהיה פחות קשה. אבל גם ניצלתי את היבול הרב, ומהעלים של השפע הירוק עשיתי קציצות ירוקות. יצא נחמד. הנה כמה תמונות מהחצר (עם שישי) למחבת:

איחולים לכולנו, לחג חירות אביבי ומהנה, ולכל טוב בכלל