שמורת מאליבו

ביום שישי של אמצע פברואר מעלה ריצ'ארד הודעה על קיר הפייסבוק של קבוצת הצלמים בסביבה שלנו, מברר מי בעד יציאה ספונטאנית לצילום ביום ראשון. ככה זה עם האמריקאים – פחות משבוע תכנונים זה נחשב ספונטנאני. כיוון שהמושגים שלי לגבי ספונטאניות ישראליים יותר, וכיוון שהיעד ממש קרוב אלי הביתה, בשמורת נקיק מאליבו המוכר, ברור שאני אומר כן. אנחנו נפגשים בקבוצה קטנטנה – ריצ'ארד, גולייט ואני. בכלל, טיול כזה עם צלמים מתנהל לאט. מאוד לאט. עוצרים בכל אטרקציה שמישהו מבחין, מכוונים, מנסים, בודקים... לא ממהרים להגיע לאנשהו. אז הנה התמונות היותר טובות מהבוקר החורפי הנעים ההוא.

הנוף הירוק במיוחד בעונה, ועצי האלון שבשלכת שמקשטים אותו

כמה צילומי מאקרו של העשב מקרוב, פרחים זעירים וזעירים פחות

ממשיכים ללקט אטרקציות ויזואליות לאורך השביל

מאקרו של גזע עץ רקוב חלקית בעל טקסטורה מעניינת מושך אולי לנסות

 ממשיכים אל הבריכה הראשונה. בוקר חורפי מוקדם מאפשר לצלם אותה ללא פעילות שחיינים נמרצת

חוזרים קצת חזרה לאורך הנחל, וגם אותו מצלמים, כשהירוק שופע

עולים בשביל לבריכה העליונה. בכל עונה היא יפה

 

חוזרים. בינתיים עלתה השמש והתאורה השתנתה. אז שוב מצלמים את הנוף, וגם חבורה של תוכים שהתעופפה מעל

מסתבר שאפשר להנות שוב גם ממקום מוכר, כי התנאים משתנים, החברותא משתנה וגם אני אולי לומד ומשתנה..
ושוב, מקווה להשלים בקרוב עוד פערים.

מוצ"ש מהנה ושבוע טוב לכולנו
J