יום חמישי, 3 במרץ 2016

קצרים 2-16



ובכן, יש להודות שאני מתגעגע לכתיבה – ללהט השיתוף, להנאה מהתגובות, לכל העניין הנהדר הזה שבבלוג. ורשומת קצרים מסורתית זו הזדמנות טובה לחזור לזה, ואפילו הכנתי לאורך החודש כמה תזכורות על מה שהיה, כך שיהיה קל יותר לסכם. אז הנה, מתחילים שוב.
רכב
הניסאן של אשתי אמורה לחזור לסוכנות, בתום 3 שנות שימוש בליסינג, ואני בוחן חלופות טובות. מחירי המכוניות כאן באמריקה נמוכים משמעותית מאלה שבארץ, אבל הסתבר לי שזה לא כ"כ פשוט. נראה שראוי להשקיע מעט יותר ברכב שבו אמצעי בטיחות מתקדמים. והיום יש הרבה כאלה – מעבר לבקרת משיכה שכיום סטנדרטית בכל רכב, יש רשימה די ארוכה של אמצעים חכמים שיכולים למנוע ממך תאונה. במיוחד בתנועה הצפופה של הדרכים בקליפורניה, שבהן צריך להתרכז כדי לשמור על מרחק ותמיד יש תנועה בצדדים. אז המערכות החדשות החכמות האלה יכולות למנוע תאונות, ונראה שמתבקש להקדיש לנושא רשומה עצמאית פרטנית, כי הנושא חשוב. במיוחד בארץ.
היכרויות בלוגריות
לפני די הרבה שנים יצא לי להכיר בבלוגיה התפוזית בלוגרית שכתיבתה וצילומיה משכו את תשומת ליבי. כעבור זמן מה זיהיתי בתמונות שלה נוף מוכר, והבנתי שהיא גרה ממש בסביבה שלי. אז יצרנו קשר, דיברנו ושמרנו על קשר גם בפייסבוק. כן, רצינו להיפגש, אבל איכשהו, באופן מביך, זה לא יצא. מדי כמה חודשים היינו מרימים שיחה, מנסים לתאם משהו, לא מצליחים ועוברים הלאה, עד לנסיון הבא.
כך קרה גם באחת מימי שישי האחרונים, כשבדרך הביתה מענייני עבודה חלפתי בסביבה שלה. ומכיוון שימי שישי שלה די פנויים, שוב הרמתי טלפון בתקווה לתיאום פגישת היכרות קצרה, על כוס קפה בדרך. אבל לא היתה תשובה, אז השארתי שוב הודעה קולית והמשכתי הביתה.
הבית שלי ממוקם בישוב קטן, בכביש צדדי ללא מוצא שמתחבר לכביש צדדי קטן אחר. בצומת האחרונה הפעלתי איתות שמאלה והאטתי לקראת הפניה בצומת. על קו העצירה מהרחוב הקטנטן עמדה מכונית, ממתינה לרגע לפני הפניה ימינה. בד"כ אנחנו לא מבחינים בנהגים שחולקים איתנו את הכביש. בטח לא בנסיבות כאלה, שמסלולי הנסיעה אפילו לא מצטלבים. אבל איכשהו קלטתי פנים שמוכרות לי מתמונות. לא הייתי בטוח, אז פניתי ועצרתי לראות. גם הנהגת של המכונית לא פנתה, אלא שילבה להילוך אחורי, עשתה פרסה ונעמדה מאחורי.
מכל התכנונים, דווקא פגישה מקרית כזו. מין צירוף מקרים מדהים שכזה, שחברה שלה גרה ממש בסמוך אלי, שהבחנו הדדית בפנים המוכרים. כיף!!
דוויד
הטלפונים החכמים של היום יכולים להכיל המון מספרים בזכרון. ואני בטוח שלא רק לי יש מספרים ושמות ברשימה שאין לנו ממש מושג מיהם ומהם, ומאיפה הגיעו אלינו. לפני כמה ימים הטלפון מזמזם לי בכיס (עוד אומרים "מצלצל"?), ועל המסך מופיע שמו של דיויד, שהשם מוכר, אבל אין לי מושג מאיפה ואיך.
אני עונה בץמיהה, ועל הקו קול אמריקאי להפליא. אחד מאנשי המכירות באחת מהסוכנויות רכב שאיתן יצרתי קשר. לא קשור לאותו דיוויד. ועכשיו אני תמה אף יותר – מה קרה לו, לאותו דיוויד שאני מתקשה לזכור מיהו, שהעביר את המספר שלו למייקל מהסוכנות? חיפשתי גם בפייסבוק וגם בלינקדאין רמזין, ואין.
90-10
לפני כמה ימים דיברתי עם בחור נחמד שאני מכיר, שעוברים עליו ימים לא קלים. אז הוא גילה לי שהוא חי לפי העקרון של 90-10. וגם הסביר – כשקורה לנו משהו מבאס, זה רק 10% מהחוויה. השאר זה 90% של הסרט שלנו על העניין. אז אפשר לעשות סרט טראגי, ולהתבאס על מחר, ואפשר להשאיר את הבעיה קטנה, ולהמשיך. נחמד☺

צילום
גם החודש לא יצא לי לצלם הרבה. לא יצאתי בסופש"ים, וגם באמצע השבוע לא יצא הרבה. אבל בכ"ז ניצלתי כמה נסיעות עבודה לצילומים מזדמנים. הרי אי אפשר:
בנמל של אוקסנארד


נוף האיי התעלה מהעיר ונטורה




בטיול שבת עם אשתי בשומרת נקיק מאליבו




אז זהו להחודש. יש עוד דברים, אבל באמת שכדאי שאקדיש להם רשומות עצמאיות.

איחולים לכל טוב לכולנו, פורים שמח וחודש נהדר!
ומזל טוב לאח שלי שחוגג היום 50!!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)