פסטיבל הכינור והבנג'ו

ביום ראשון, ה-17 למאי, ישבתי בבוקר וחיפשתי איזו אטרקציה בסביבה לבלות בה את היום. איכשהו לא התכוננתי מראש, והייתי מוכן לקפוץ על כל אפשרות סבירה לבילוי. הופתעתי לגלות שממש קרוב אלינו לבית, באתר צילומי המערבונים של אולפני פאראמונט, מתקיים פסטיבל ותחרות מוסיקה של כינור ובאנג'ו – בסגנון המהגרים למערב. אז יצאנו, ולהלן הרשמים.

בחווה הזו כבר הייתי כמה פעמים, וגם הבאתי לכאן לבלוג לא מעט צילומים, אבל תמיד המקום נראה שומם למדי. והפעם, כך נוכחנו כשהזדרזנו להגיע – המקום המה מבקרים. כל העמק הפך למגרש חניה עצום מימדים, וגם אנחנו מצאנו בו מקום: 

נכנסנו למתחם, שנראה שונה לגמרי, כשהרבה מהמבנים שתמיד סגורים איכלסו פעילויות מוסיקאליות ודוכנים מעניינים רבים. הנה כמה ממראות המקום, שנראה שונה ותוסס במיוחד

הנה כמה מהדוכנים שכמובן היו שם, שחלקם הציעו כלי נגינה מעניינים (כלי הקשה פעמוני מבלוני גז, סוגי תופים ונבל, וגם שלל מוצרי פסטיבלים שגרתיים:

במתחם המרכזי היתה במה, ועליה נערכה תחרות נגינה ושירה של שירי קאנטרי, לפי ז'אנרים שונים. ובשטח המונים נהנים בכיף, כשמי שלא מצוייד בשמשיות מסתופף עם רבים בצילם של עצי האלון העצומים 

חוץ מהבמה המרכזית, היו עוד כ-5 במות צדדיות בהם הופיעו הרכבים שונים להופעות בנות פחות משעה. נחמד היה לדלג ביניהן ולעצור להנות ממה שנשמע מוצלח יותר 

אולם מבחינתי, האטרקציה המרכזית היתה ההופעות המאולתרות שמחוץ לבמות הרשמיות. ייתכן שאלה הרכבים שהתחרו על הבמה המרכזית לפני או אחרי, אבל הפעילות הזו בכל פינה ותחת כל עץ רענן (וגדול מידות) היו המוני הרכבים כאלה, וזה היה באמת מקסים. הנה כמה:

 

וגם המתבודדת הזו באחד המבנים, שבתה את ליבי במראה הציורי שלה

כיף של פסטיבל, שכמה נחמד שמצאתי אותו ככה במקרה. בשנה הבאה אדאג להגיע באופן מתוכנן יותר, עם כסאות ישיבה ושמשיה צמודה.

שבוע טוב, חברים!