ההיערכות:
סופשבוע ארוך בכולל את ה-Labor Day תוכנן לבילוי משפחתי אינטנסיבי. התוכנית הייתה שאגיע מוקדם מהעבודה ונצא ישר למחוז חפצנו, נישן בדרך באיזה מלון דרכים ונמשיך בבוקר שבת מנקודה נוחה יותר ליציאה. המשך הרכישות וההתארגנות בבית הריק (עדיין) יסבול דיחוי.
לצורך העניין החלפתי בסוכנות ההשכרה את המשאית שהחזקתי כמה ימים בהונדה חסכונית וידידותית לסביבה.
בעניין היעד היו לנו כמה אופציות שנדונו: נסיעה דרומה לאזור סן-דייגו – אפשרות שנפלה כיוון שבקלות ניתן לדחות לימים קרים יותר, וגם מצריך היערכות פחות כבדה כיוון שמדובר רק בכ-3 שעות נסיעה. לאס וגאס – לא מתאים לחום בתקופה ולצפיפות הצפויה בחג. נותרנו עם האפשרות המועדפת עלי – טיול צפונה עד סן-פרנסיסקו.
גם מצאנו לשישי שלנו בית חם ואוהב לימים שבהם ניעדר, והיינו רגועים ונינוחים לקראת הנסיעה.
היציאה והנסיעה צפונה
קמנו מוקדם בבוקר ונבהלנו לגלות שהמתבגר, שיצא לבלות לראשונה באיזור, לא במיטתו. כעס ותסריטים כבר עברו בראש כשגילינו אותו ישן על הספה בסלון. לא נוח, לא מובן אבל יותר טוב מלא להגיע.
אריזות אחרונות, סנדביצ`ים, אופרציות יציאה מורכבות (כל אחד עם הצרכים שלו), מעמיסים את הכלבה ויוצאים להפקיד אותה בקצה הרחוב הקצר, מופתעים שהמופרעת לא זורקת אחרינו אפילו מבט. מעליב. כנראה שרעש וריח הכלבים האחרים היה מפתה ומסקרן מידי.
מכוונים את ג`יפי למצוא לנו את סניף AAA הקרוב, להצטיידות במפות וספרים (אני מת על מפות, יכול לעיין בהם הרבה יותר מהמקובל) ויוצאים צפונה.
נוסעים על כביש 101 ואחרי כמה מאות ק"מ בודדים יורדים לכביש 101 הידוע. על הים רובצת שמיכת ערפל אבל הכביש יפהפה כמו בסיפורים. בדרך עוקפים שיירה של ענתיקות משופצות בטיול זוגות מעורר השראה ושפע חיוכים.
דוגמית ראשונה מהשיירה
ועוד אחת
ודוגמית אחרונה בסדרה
על הכוונת – אחוזת הרסט. עולים בכביש המבוא לאחוזה, חונים ומגיעים לבניין גדול. זה רק המבואה. שם, למול צילום אחוזה שנותנת מושג חדש על המשמעות של אחוזה, מקבלים משתי נשים קשישות תובנה קשה – הסיורים להיום נגמרו. תבואו פעם אחרת.
בלב כבד יצאנו למרפסת לזהות ממרחק של כ-5 ק"מ , בראש ההרים הרחוקים, את האחוזה המפלצתית. מייד גנזנו את הרעיון לוותר על שירותי האוטובוסים ולהתפלח.
ככה זה בזום מקסימלי
עוצרים לעשות פיפי בשיחים, וזה מה שנקלט
וגם זה
כביש מס` 1
ממשיכים בכביש המפורסם, מצלמים נוף, עצים וים עצום עם חוף סלעי בעיקרו, כשמדי פעם עוצרים למול הנוף, יחד עם עוד מכוניות שעוצרות כמונו, להתבונן מתוך תקווה לראות משהו מעניין. ובאמת, במקום אחד, ברחבה ארוכה שלאורך החוף, למול שלטים מבטיחים על שלל בעלי החיים של הסביבה – ציפורים, כלבי ים, לווייתנים ועוד, ראינו על החול מתחתינו משהו מעיף חול. משפחה של אימא, אבע ענק ושלושה גורים של פילי ים. מרחוק מאד ניתן היה לראות עדר שלם של כאלה שמנים שרובצים בניחותא, רק קשה היה להבחין בפרטים, רק גוש גדול של חומר צהוב רוטט על החול.
באותו זמן עברו מעלינו מטסי שקנאים, שחפים שונים ועוד עופות ים בלתי מזוהים.
ככה נראתה המשפחה
ויתר העדר השמן, ממש רחוק
ואטרקציה מקומית – פינת האכלה לסנאים אופורטוניסטים
והצעירה שלנו שנותנת יחס אישי קרוב
ושחפים שמקנאים בעמיתיהם החינניים
המשכנו לאורך הכביש, מתענגים על הנוף ומתקדמים לכיוון עיר החוף היפה – Monterey. יש בעיר לא מעט אטרקציות, אבל למי שמגיע בשעות הערב, ביום שבת, האפשרויות מצומצמות. אז שתינו קפה משובח (איזה כיף, סוף סוף) ושוקו לצעירים, מלווה בעוגות, והמשכנו הלאה בכיוון סן-פרנסיסקו.
אחרי שהחשיך, ביקשנו מג`יפי לחפש לנו מקום לינה. אחרי שהראשון היה מלון ענק שנראה מפואר ומעל לתקציב, עצרנו בעיירה משם Mountain View והתנחלנו.
מבט אחרון בנוף
ואחרון לפני שקיעה
היום בסן-פרנסיסקו
ארוחת בוקר במלון אמריקאי עתירת חלבונים ויוצאים לעיר ביום ראשון. מז"א טוב בהרבה ממה שאליו התכוננו, השמש מאירה, הרוח קלילה ונעימה וכיף. גשר שער הזהב יפהפה ומלא מטיילים – רגליים כמונו ורוכבי אופניים. הנוף נפלא, כלבי ים משתכשכים במים מתחתנו, מערבולות ענק מרמזות שלשחות לא מומלץ, והמכוניות השועטות מהוות אטרקציה לצעירים שסופרים את האקזוטיות מביניהן (פרארי, למבורגיני, מזרטי וכיו"ב).
כיף לי לבחון איך ההבנה העקרונית שלי בדבק המבנה של גשר כזה נראית במציאות ומקרוב, וכיף להסביר לצעירים על המבנה, כשלשם שינוי הם גם מקשיבים בריכוז. יהי להם מוזר לראות שהגוש הגדול והכתום שמחובר למגדלים הוא בעצם כבל עבה מאד, לשמוע איך מייצרים כבל כזה, להתרשם מעבודת הנמלים של אלפי המסמרות שמחזקות את פלטות הפח שיוצרות את המבנה, ולראות כמה אחזקה נדרשת לתחזק ולצבוע את כל האדום הזה באופן שוטף.
ככה נראה הגשר במבט כללי
וככה נראה הגשר מקרוב
והנוף מהגשר
ועוד מבט מלמעלה
בהמשך שוטטות בסמטאות, עליה בכבישים שנבנו בשיפועים מוגזמים ממש ולהשתעשע באפשרות של לנסות לעלות אותן עם אופניים (האוטו התקשה לטפס), לרדת בירידות ולדמיין את עצמנו עפים מהן כמו בכמה סרטי פעולה, לזחול למטה בכביש המפותל ביותר בעולם וליהנות מהנוף.
הכבישים המשופעים בפרעות
ועוד מבט
הגענו לרציף וגילינו שכל ההפלגות לאלקטרז מכורות לכל סוף השבוע. לא נורא, יש תירוץ לביקור נוסף.
ארוחה חביבה של יבול ימי באחת ממסעדות הטיילת של רציף הדייגים, ביקור בצוללת ממלחמת העולם-II (ושוב הנאה מלראות מקרוב את המנגנונים של הצוללת שעליהם קראתי לא פעם, ושוב להרגיש גאווה והנאה בקשב של הילדים להסברים שלי).
מבט על הצוללת
ועל הארוחה
לקראת סוף היום, עלינו לפארק ענק ויפהפה על ההר, בשם – Golden Gate Park. עוד עצים יפהפיים, נוף אנושי ססגוני וחבורה גדולה במיוחד שפתחה מעגל ענק של מתופפים.
החבורה הססגונית
ומבט נוסף
וכמה עצים יפים ומרשימים
ודוגמן עצים נוסף
סיבוב ערב בעיר התחתית והתרשמות מפוטנציאל חיי הלילה המרשים שיש בעיר הזו (ועוד סיבה לבוא לבקר פעם נוספת) ונסיעה ארוכה חזרה למלון.
היום השלישי - חזרה
חוץ מקפה מוצלח נוסף, רוב היום עבר בנסיעות. חלקו הגדול בכבישים ראשיים, חלק אחר בכבישים צדדיים, כפריים ויפים. זמן טוב לשיחות משפחתיות, צחוקים ונינוחות כללית.
נוחתים בבית, קופצים לקחת את הכלבה שמשתגעת משמחה כהרגלה וקריסה למנוחה. מזל שהשבוע קצר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)