ברוב הפעמים שאני מגיע הביתה מהסביבה של LA, אני מעדיף את קטע הכביש מס'-1. נוף האוקיינוס, ההרים והירוק בעיניים הם הסיבה האמיתית, וגם אם הדרך ארוכה מעט יותר, זה עדיף. מה גם שלרוב התנועה בכביש דלילה יותר, כך שיש פחות פקקים.
בכל תחילה של חודש ספטמבר, אני חושב לעצור בצומת עם דרך קניון מאליבו (הדרך שלוקחת אותי הביתה), ולצלם את המיצג המיוחד. המדשאה הענקית של קמפוס אוניברסיטת Pepperdine, מתמלאת באלפי דגלים. דגל לכל אחד מ-3000 (בערך) הרוגי פעולת הטרור הנוראה של ה-11 לספטמבר 2001.
השנה לא התאפקתי. היתה עמי סוניה הבכירה (הישנה והקטנה), ואור השמש השוקעת היווה תאורה אידיאלית לתפוס את המראה המרשים הזה. אז עשיתי סיבוב פרסה, חניתי והתחלתי לשוטט ולצלם שם, ביער הדגלים. מבחין בין המוני דגלים אמריקאים, גם בדגלים של לאומים זרים. רבים לא זיהיתי, אבל אחדים כן, כולל דגל אחד מוכר במיוחד. משיחה עם מכר, הבנתי שאמורים להיות שם יותר דגלים כאלה (כמו האחד הספציפי), רק שלא מצאתי אותם. אולי נעלמו מעיני ביער העצום ומכמיר הלב הזה, שמעביר היטב את התחושה של המספר המפחיד של החללים. מצמרר ונוגע ללב.
אז הנה התמונות:
טוב שעצרתי שם, מכבד את זכרונם של ההרוגים בנוכחותי.
וכמובן לא הייתי לבד, כפי שניתן לראות בתמונות. תזכורת נוספת לרמת השינאה האנושית, ולתמיהה על הדת המוסלמית שזה מה שהיא מגדלת מתוכה.
יהי זכרם של כל הנספים והנפגעים ברוך!
חג שמח (עדיין) וסופ"ש מהנה ומוצלח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)