לחם ומיץ גזר

כבר כילד קטן אהבתי את המשקה הכתום מתוק וסמיך קצת הזה. הייתי ניגש לדלפק של הקיוסק הזעיר שברחוב הרצל 6 בהדר, מגיש את המטבעות על משטח הנירוסטה השרוט ורטוב תמיד, ומבקש מהאדון שהיה דחוק שם "מיץ גזר" (כשהצד"י והזי"ן מבוטאות עם לשון החוץ, כ- th אנגלי). אהבתי לשמוע את ה-קחחחווו הזה, כשהגזר שננעץ בפתח ההזנה הפך לזרזיף כתום שמילא לי את הכוס הקטנה (מדי).

אז כשהגיע המכשיר החדש לביתנו, לפני כמה ימים, ניסינו עליו מגוון אפשרויות. וכמובן, את המיץ-גזר המוכר והטוב. אבל היה משהו שהציק לי עם הקונספט, חוץ מהצורך לקרצף את כל החלקים אחרי כל שימוש. פשוט לא מצא חן בעיני שהמיץ הנהדר מופק, אבל כל הסיבים התזונתיים המשובחים עפים החוצה ישר לשקית הזבל. בגדול, אני לא אוהב לזרוק מזון. משהו שספגתי בבית, כנראה. בטח כשהוא אמור להיות בריא כל כך.

לפני כמה ימים הכנתי לאשתי מיץ מרענן – ערימת גזרים ושני תפוחים חמוצים. אלו שבתמונה, יחד עם המכשיר:

כשהצצתי לדלי הקטן שאוסף את כל הרסק הסחוט, הוא הציץ אלי בחזרה בכתום בוהק, יפהפה. הנה, כזה:

נהנינו מהמיץ הנפלא שיצא – 2 כוסות גדולות מלאות בנוזל הכתמתם:

כאב לי הלב להשליך את הרסק הזה סתם. אז אחר שנהנינו מהמיץ הנפלא עשיתי מה שאני עושה במקרים דומים – לחם.

לקערת המיקסר הכנסתי כחצי כוס שמן, כף מלח ואת הרסק (כ-5 כוסות אווריריות);
הכנסתי קמח לבן, סה"כ 8 כוסות (כי היה יותר מדי רסק ויותר מדי מים שהכנסתי. טעות של התחלה);
שמרים וכפית סוכר, ומים (בסה"כ כ-3 כוסות);
ואז השלבים הרגילים – לישה, התפחה, עיצוב לכיכרות והכנסה לתבניות (שיהיה מתאים לסנדביצ'ים).

ככה זה נראה, הצהוב/כתום הבוהק, בשלבים השונים:

  

כשהיה מוכן אחרי התפיחה, הוכנס לתנור חם ב- 200 מעלות, לאפיה של 50 דקות. בדקות הראשונות הכנסתי חופן קוביות קרח על הקרקעית, ליצירת אדים שתורמים לקרום פציח. אחרי 10 דקות הורדתי טמפ' ל-180, להמשך האפיה. ואלה התוצרים:

וכבר נטרף 2/3 כיכר, ביום שאחרי..

נחמד לנצל ככה חומרים טובים. וגם התוצאה טעימה ביותר, וגם יפה.
אני מניח שבעתיד, החומר הכתום היפה הזה יגיע גם לחביתות, פשטידות, רטבים ומרקים (ומוזמנים להציע עוד הצעות). הוא פשוט טוב מדי מכדי להשליך אותו.

ושוב, שנה טובה ומוצלחת לכולנו,
מלאה יופי, הנאה, בריאות ויצירתיות