יום שישי, 17 באפריל 2009

במעוז הקיטש והחטאים

אי אפשר להאשים את האמריקאים בעידון. לא בטעמם הילדותי במזון (המון בשר, סוכר וקטשופ), לא במכוניותיהם גדולות המנועים, לא באופנה הפשטנית, ואפילו לא בנשיהן מנופחות החזה. אפילו הטבע אצלם בהגזמה עם הקניון שהינו לא פחות מגרנד – עצום מימדים, עם עציהם עצומי המימדים בחורשות הענקים של הסקוויה. אצלם זה הולך עפ"י המוטו הישן של תוכנית הספורט המיתולוגית של הערוץ הראשון - "מהר יותר! גבוה יותר! חזק יותר!", ובנוסף - גדול יותר והרבה יותר. הרבה הרבה יותר!
אבל חוסר עידון זה דבר אחד, וקיטש מטורף זה כבר עניין אחר. וזה מה שיש בלאס-וגאס. ובשפע מוגזם (כצפוי).
אז כפי שסיפרתי כבר, לעיר הנוצצת מאד הזו הגענו בסוף השבוע האחרון פעמיים. בתחילת הטיול, ביום שאחרי סדר הפסח וביום הטיול האחרון, ממנו כבר טסתי לעבודה בניו-גרזי. והמשפחה נשארה ללון עוד לילה וחזרה בנסיעה ארוכה הביתה.
אל העיר הגענו מוקדם מהצפוי, כלומר באור יום. אז עשינו עצירת השהיה באחת המזללות, משביעים את העדר הצעיר שבמושב האחורי, ונכנסנו מעדנות לתוך להסטריפ המוכר והמואר בניאון. להלן כמה רשמי לילה מהנסיעה לאורכו של הכביש (וקצת גם אח"כ):
 
חזרנו אחורה, ונכנסנו למלון המוכר בו היה מוזמן לנו חדר – הלוקסור. זה מבנה ענק מימדים בצורת פירמידה, שעל 4 פאותיו אורות מנצנצים ובראשו אלומת תאורה אימתנית המכוונת לשמיים. מבפנים, החלל מלא באולמות תצוגה, פסלי ספינכסים ויצורים מעין-מצריים, וכמובן – קומה שלמה של שולחנות הימורים ומכונות מנצנצות בשלל אורות מהבהבים בפיתוי (למי שיש כמובן את הגן המתאים). ליד חלק מהמכונות יושבים אנשים ובוהים במבט חלול במסכים המרצדים, ומעוררים אצלי את התמיהה מה גורם למאן דהוא לבחור להנאתו במכונה נוצצת אחת ולא אחרת מהשלל הפנוי. אז להלן כמה רשמים מצולמים מהבפנוכו (וכל מדרגה בנוף הפנימי זו קומה, לשם הפרופורציות):
 
יצאנו לסיבוב נוסף, חונים בפרזיטיות בחניון הציבורי החינמי של המלון הפריזאי ויוצאים דרך שלל סמטאות ורחובות בסגנון צרפתי ושמים כחולים (בתאורת התקרה) אל מחוץ לקומפלקס הכולל את האופרה+אייפל+שער הניצחון+כדור הפורח של האחים מונגולי פייה (ותודה לעולם המופלא של ילדותנו שזיכה אותי בפריט מידע נוסף ולא ממש חיוני זה). בקיצור – קומפלכס ענק לתפארת הקיטש האמריקאי. אז להתרשמותכם גם מבפנים:
יצאנו החוצה, והלכנו לאורך הכביש המרכזי, נכנסנו למבואה הארוכה של מלון בלאג`יו, שלאורכה חנויות מותגי עילית לרוב, כשהאישה מזדעזעת מתיקים שמחירם מתחיל ב-8900$, והבן מתרשם עמוקות מצעיף צנוע שעליו תג מחיר של 890$. מגוחך, ומעצבן, וגורם לי ללחוץ לצאת החוצה, כי שם באמת יותר יפה –  בחוץ עוצרים לראות את מופע המזרקות המרשים, המלווה במוזיקה מתאימה. יש סרט וידאו שאנסה להעלות להמחיש את העניין.


המשכנו, ועל מדרגות אחת המקזינואים הנוספים ראינו חבורה גדולה של בנות חטובות עולה ויורדת למול קהל סקרן. הסתבר שהן שם במסגרת תחרות מיס אמריקה. דווקא הסתקרנתי (ברור, לא?), אבל מביך להודות – הן היו הרבה פחות יפות משיכולתי לצפות. אז להתרשמותכם המוגבלת (מפאת מגבלות הצילום):
לאורך קטעים מסוימים בכביש, עומדות חבורות מקסיקנים משני צידי המדרכה, מנסית לדחוף לידיהם של העוברים ושבים כרטיסי ביקור צבעוניים, עליהם מתנוססות בגאון צעירות חטובות צהובות שיער ומנופחות חזה, בשלל תנוחות ובלבוש צנוע הכולל כוכב דפוס נוצץ שמנסה להסתיר את נקודת מפגש הרגליים. סביבם, מרוצפת כל הרצפה באותם כרטיסים שאנשים השליכו, מטנפים את המדרכה ללא בושה. ככה זה נראה, בערך:
 
למחרת, הזדרזנו להמשיך הלאה, כי אטרקציות טבעיות יותר, ומרשימות לא פחות ציפו לנו. אז עליהן, ועל הסבב השני בעיר בהמשך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)