ובכן, למרות רצון עקרוני של הילדים להמשיך לטייל בקרקס האנושי והעירוני המשעשע של לאס-וגאס, יצאנו מוקדם יחסית בבוקר, לאחר ארוחת בראנצ` (הרי לא באמת האמנו שנצא מוקדם) לכיוון Zion National Park, כן, קניון ציון, כך שמו.
הנסיעה הייתה ארוכה משחשבנו. לקראת ההגעה הפכו ההרים סביב לגבוהים יותר ואדומים יותר. לפארק הגענו בערך ב- 3:00 בצהריים, ואחרי רישום מהיר במלון הצנוע אך עמוס, יצאנו לפארק.
שוב הוכח לנו כמה שווה היה לעשות מנוי שנתי משפחתי לכל הפארקים, כי הוא כיסה את עצמו כבר כמה פעמים בכל טיולינו. מחנים את הרכב בכניסה ויוצאים לתפוס את האוטובוס שנוסע לאורך העמק ומלווה את הנסיעה בהקלטה המסבירה על האתרים השונים ומסלולי הטיול לאורך הדרך. עפ"י המפה שעל העיתון המקומי שקיבלנו בכניסה, החלטנו לנסוע באוטו אוטובוס לנקודה הרחוקה ביותר, למסלול טיול מס`-4, באיזור הגבוה של הפארק.
הנסיעה כולה איטית, מאפשרת לספוג את מראות הנוף הצוקי המהמם בצבעיו האדומים ובצמחיה שסביב. האבן במקום היא מין אבן חול, בצבע הדומה לאדמת חמרה כהה.
הגענו לפינה הגבוהה, ויצאנו למסלול טיול של כשני ק"מ, בתוך הנוף הקסום, לאורכו של הנחל. נהנים מצבעי האדום, מהשמיים האפורים כהים (יפה, ונעים, ומשרה הוד), מהצמחייה הירוקה במגוונת ומבעלי חיים מזדמנים כמו משפחת איילים המטיילים במים ומתרנגול הודו בר ושתי נקבותיו. יש חיה כזו אמיתית, מסתבר, שאינה ערומה ועטופה ניילון נצמד על מגשית קלקר.
אז להתרשמותכם – שלל תמונות ממראות המקום
לקראת המקום:
ביום הראשון, במסלולי הטיול שבעמק:
מהבוקר, במלון ובדרך המזרחית החוצה לכיוון ברייס:
על ההר למעלה, בנקודת עצירה, נראים העצים כצומחים ישר מהסלע. עוד, בעצירת פיפי גיליתי מעבר מתחת לכביש ופרח קטנטן:
סליחה על העמסת התמונות. זה רק אני שמתקשה לבחור אז מעלה הרבה יותר מדי לכאן.
אבל מי שבכ"ז רוצה עוד, מוזמן לאלבום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)