קצרים 12-13

הנה חלף גם דצמבר, ואיתו כרגיל השנה כולה. ושוב הסתיימה שנה של סיכומים חדשיים חביבים, של כל מה שלא נכנס לרשומות עצמאיות, עם הפרטים הקטנים של החיים. זו כבר שנה השלישית בפורמט החודשי הזה (קישורים כאן לסיכומים מ-2011, 2012, ומהשנה - 2013).

איכשהו, החודש לא היה הרבה. בתחילת החודש עבדתי הרבה, ובהמשכו נחתי. מעט פעילות. לפעמים יש גם תקופות כאלה. לפחות השלמתי קצת פערי קריאה פה, בבלוגיה. וגם התקדמתי בקריאת ספר, מה שכבר הרבה זמן לא הצלחתי לעשות. אז הנה, סיכום הדברים הפחות גדולים של החודש הזה:

אחחח... כמה נעים האח..
הימים בדצמבר היו חמים מהרגיל. חמימים ממש. זה אומר שרוב שעות היום נהנינו משרוולים קצרים בבית. אבל בערב לא פעם קר. קר מספיק כדי להדליק את האח. זה כיף מיוחד, כי מעבר לחמימות, זה יופי של דבר לבהות בו. ואני די טוב בזה..

ולמי שתהה - רדיד האלומיניום התחיל כיוזמה של אשתי להקל על הנקיון, אבל הורחב כרפלקטור אחורי, להקרין את האש לכיוון הפתח, לחדר המגורים. ומכיוון שנראה שזה עובד היטב, בקרוב ישופר האבטיפוס הנסיוני הזה, אם כי לא החלטתי איך בדיוק. בינתיים זה מכוער, אבל עובד לא רע.

הנה, תודו שמזמין בהייה:

הידרה
מכירים את הסיפור המיתולוגי על ההידרה שבה נלחם הרקולס? היו לה כמה ראשים, וכל ראש שכרת גידל מיד שניים אחרים. ובכן, יש לי כזו בחצר. או לפחות דמותה המודרנית. סיפרתי כאן לפני כשנה, שכשנכנסנו לגור בבית הנוכחי, נאלצנו לכרות שני עצים ששורשיהם סיכנו את המבנה. אחד היה קטן יחסית, בכניסה, ומאז יש שקט מסביבתו. אבל השני, זה ששלח שורשים מסוכנים לכל הכיוונים, מתנהג כמו ההידרה המיתולוגית ההיא. מסתבר שרשת השורשים המסועפת, שמתפרשת על חלק גדול משטח הגינה, נותרה חיה ובועטת, ומניצה קווצות של חוטרים בכל פינה. וכל נסיון לקצץ אותם מוליד עוד ועוד כאלה. בינתיים מנקים ביסודיות, ומקווים שהעניין ירגע, מתישהו. רציתי להראות לכם איך הראשים האלה מניצים, אבל נעלמה התמונה. אז מקווה שתאמינו..

מסיבת כריסטמס
בחברה שאיתם אני עובד, ערכו הפעם את המסיבה השנתית ברחבה המרכזית של המחסן, זו שצילמתי בתחילת הפעילות והיתה עמוסה בסחורה באופן כזה שקשה היה לתפקד. הפעילות לאורך השנה וחצי הצליחה להוריד  את המלאי בתהליך, והיה נפלא לראות את הרחבה פנויה, כשבמרכזה אוהלים לשולחנות החוגגים. כשהסתכלתי סביב לא ראיתי הרבה סחורה שנדחפה הצידה, מה שמבהיר שההישג אמיתי לגמרי. הנה תמונות של לפני (ביוני 2012) ומהמסיבה כיום:

הסוודר המכוער
עוד דבר נחמד שלמדתי שם במסיבת הכריסטמס – בין השעשועים השונים היתה שם תחרות ששמה כאמור, 'הסוודר המכוער'. מסתבר שיש הוואי שלם על מתנות הכריסטמס, כשלא פעם מקבלים סוודר מושקע במיוחד מאיזו דודה, והוא, כמה מצער – מכוער להפליא. כשראיתי את החברה לבושים מוזר, לא הבנתי. עד התחרות עצמה. הנה השופטים מעריכים עד כמה מכוערים הסוודרים:

מתנות כריסטמס
מנהג בין הגויים להעניק מתנות לחג הזה. מנהג יפה, שבטח שואב מאותם מקורות כמו מתנות החנוכה שלנו. אז זו הזדמנות נחמדה להיות נחמד לשכנים. לא הצליח לי לסיים בערב של לפני, אז אלה שבתמונה חולקו בבוקר שאחרי. נראו מופתעים ושמחים החברה שקיבלו את כאלה:

טנסי
באמצע החודש היתה לי נסיעה נוספת לטנסי. מזג האויר היה לא רע, אם כי די קר. אז מלבד עבודה, הצלחתי לפעמים להנות מכמה רגעים של אור אחרון לכמה צילומים, מהנהר הקרוב למפעל ומיובל קרוב המוביל אליו, מהסביבה הכפרית, מלהקת ציפורים ומשקיעה יפה:

בחזרה, בנמל התעופה של נאשוויל, יש מסעדה חביבה בשם טוטסי. אז עצרתי בה לארוחת ערב ולהתענגות קצרה מהאווירה ומהנגינה של הבחור החביב על הבמה הקטנה:

ספורט
רציתי להתחיל להתעמן במכון הכושר השכונתי (רבע שעה ברגל מהבית). רציתי לחזור לרכוב על האופניים. אבל בינתיים חזרתי לצעוד/לרוץ בשכונה. כבר כמה פעמים במסלול מוגדר של כ-6 ק"מ, עם קצת עליות ונוף יפה. רוב הזמן אני עדיין הולך, אבל מיום ליום אני רץ קצת יותר, וגם הזמנים משתפרים  - 46:33 בפעם האחרונה. הנה המסלול (מהאפליקציה הנהדרת לאנדרואיד - mapmywalk, שמתעדת את המסלול והקצב), וכמה תמונות סתוויות שלא יכולתי להתאפק וצילמתי בדרך:

סן פרננדו
כשאומרים 'וואלי' בסביבה של לוס אנג'לס (והרבה מאוד ישראלים אומרים את זה), מתכוונים למעשה לעמק הרחב שמצפון לעיר הגדולה, שנקרא על שמה של עיר קטנה – סאן פרננדו וואלי. לפני כשבוע החלטנו לצאת לאנשהו, ולא היינו סגורים על איפה, החלטנו לראות מה יש בעיר הזו. אז לשם נסענו. בסתובבנו קצת, והרושם הכללי היה של 'מכסיקו, אבל קצת יותר עשירה'. הכל בספרדית, חנויות מוזרות ליבגוד מהודר לכלות (כזה שאף אחד מהאנשים שאני מכיר לא היה מעז או מעזה להתהדר בהם), מסעדות מקסיכניות בעיקרן, וכד'. סעדנו באחת שהיתה לא רעה. הסתבר שהיא מוכרת מאוד, ממש מוסד. שיטטנו קצת ברחובות וצילמתי. קצת. משמיצינו קפצנו לקרן וגל, לממש הבטחה ותיקה ולהדריך את קרן באפית חלות – סדנה פרטית. היה נחמד, אבל את זה לא צילמתי, וגם לא את החלה היפה שיצאה. אבל הנה כמה תמונות מסן פרננדו, בלי החנויות המהודרות...

פרידות
חודש שעבר נפרדנו מאריק אינשטיין. לא עברו כמה ימים, ונפרדנו מעוד דמות ציבורית מוכרת ואהובה, עוד אייקון תרבותי בתרבות הביקור הישראלי לאורך דורות – ספי ריבלין. האיש שהצחיק אותנו בדמויות שונות, מימי ניקוי ראש, פיסטוק, איצ'ה, ועוד דמויות בקולנוע, תיאטרון וטלביזיה. יהי זכרו ברוך!

כמו כן, נפרדנו מהעיתונאי והסאטיריקן דידי מנוסי. עוד דמות שהשאירה חותם משמעותי על התרבות, עם שירים, מילים שהמציא, רשומות סאטיריות בעיתונים והרבה בדיחות. יהי גם זכרו של דידי ברוך!

ובהקשר הזה – נראה שאנו עומדים להיפרד סופית מאריאל שרון. האיש שכבר 8 שנים לא נוכח ולא באמת חי, נראה שהולך וקורס. דמות בעייתית, כריזמטית, אמיצה ובעיקר – דמות של מנהיג מהסוג שלא רואים יותר בסביבה. מאחל לו שסבלו יגיע מהר לקיצו, ושיפסיקו להתעלל בגוויה האומללה שעדיין פועמת בזכות מכשירים, שפעם איכלסה את האלוף וראש הממשלה. ומספיק עם הצביעות המשונה של הכותרות המכריזות "חשש לחייו", כי מזמן אין לו חיים.

ולסיום, השיר המרגש שכתבה ביתו זוהר (זו המוצהרת), ששר ספי ריבלין בשנת 2009, בערב לכבודו:

זה הכל להחודש. כלומר, יש עוד, אבל על כך כבר בנפרד.

איחולים לסופ"ש מהנה, חודש ינואר חיובי, וכמובן (שוב) שנה אזרחית טובה ומוצלחת לכולנו