יום חמישי, 9 בינואר 2014

סיור אומנותי בטופנגה

עמק טופנגה הוא מעבר בהרי סנטה מוניקה, בין הואלי שמצפון למאליבו בדרום, על חוף האוקיינוס. המקום מאכלס קהילה תוססת, שמאופיינת בהרבה אומנות והרבה פעילות מודעת לסביבה ולתרבות המקומית.

בסופש השני של חודש יוני מתקיים שם מיזם אומנותי יפה – אומנים רבים המתגוררים שם מארגנים בביתיהם גלריות, ומזמינים את הציבור לבקר, להתרשם וכמובן לרכוש את עבודותיהם. את הרשומה הזו רציתי להעלות כבר אז, אבל למרבה המבוכה התמהמהתי, וכך פספסתי לא מעט פרטים. כי איבדתי את כרטיסי הביקור, ועכשיו אני לא מצליח לשחזר את הפרטים של המקומות בהם ביקרתי, ואת שמות האומנים שמהם התרשמתי. אבל בכ"ז, הנה עיקרי הדיווח משם, בתקווה לשים לב טוב יותר בפעם הבאה. הנה מסלול הנסיעה, כפי שעזרה לי לשחזר סוניה הקטנה והוותיקה, עם ה-GPS  שלה:


תחנה ראשונה
בתחלנו את הסיור הזה בביתם של יורית ודורון חברינו, שגם גילו לנו על כל המיזם וגם הזמינו אותנו להגיע ולסייר. בכלל, כבר הזכרתי פעם את הצמד, וכתבתי כאן שתכננתי עם יורית ראיון וצילומים של העבודות שלה. אני פשוט אוהב את הפסלים שלה, והייתי שמח לקיים ראיון שכזה ולהביאו לכאן, שגם אתם תהנו. ובכן, הרעיון לראיון נולד שם, כשראיתי במרוכז הרבה מהפסלים שלה ברחבת ביתם. מכיוון שחצר ביתם מרווחת למדי, הם הזמינו שתי ציירות נוספות לחלוק עימם את התצוגה, כך שבהחלט היה מעניין.  אז הנה כמה צילומים לא ממש מוקפדים מהמראה הנאה של התצוגה שם, וכמה מהפסלים של יורית שאני אוהב:

וכמה תמונות של הציורים שהוצגו בחצר שלהם, מטעמן של הציירות שלמרבה הבושה אני לא מצליח לזכור את שמן:

תחנה השניה
במפה שקיבלנו סימנו נקודות מעניינו במיוחד ברצץ המספרים שהגיע עד-22. הרי אין סיכוי לבקר בכולם. אבל בהתייעצות קצרה עם יורית סימנו את מה ששווה במיוחד. והיא מכירה לא רע. אז הנקודה השניה היתה אצל ציירת מעניינת ממוצא איראני, שמציירת ציורים עם אפקטים תלת מימדיים. כלומר – הם נראים מעניינים גם במבט רגיל, אבל עם משקפי תלת מימד יש אפקטים שונים. בהחלט מעניין. אני לא מסוגל להביא את המראה בתלת מימד במצלמה, אבל הנה כמה רשמים מהגברת, שממש מביך שלא הצלחתי לאתר את שמה, גם לא בחיפושים רציניים באינטרנט:

חוצמזה
לא קשור לאומנות, אבל בכניסה לבית של הציירת הנ"ל היה מתקן האכלה ליונקי הדבש. פעם ראשונה שאני רואה כזה, וממש נהניתי מההמולה המעופפת סביבו. אז ברור שצילמתי:

תחנה שלישית
התחנה הבאה היתה של ציירת צעירה וחביבה, שמצלמת נופים אורבאניים שונים, ואח"כ מציירת בהשראתם ציורים קטנים בצבעי גואש. כן, אותם צבעים `פושטיים` שאיתם למדנו ציור בבי"ס, כשעוד היתה במערכת החינוך העשרה כזו. וגם תמונת נוף מהחצר שלהן ששאבה אותי, ומהסביבה שליד:

תחנה רביעית
במשכנו בסיבוב הגדול, ועצרנו בגלריה `רגילה` שלצד הדרך. חוץ ממפל פרטי בחצר ותצוגה של לא מעט אומנים שם, לא היה ממש מעניין. אבל צילמתי את המראה:

תחנה חמישית
נכנסנו לכבישים צדדיים הצופים לאוקיינוס, בינות לבתי אחוזה ענקיים, מנווטים עם המפה הקטנה המאולתרת לתחנה הבאה – אומן בזכוכית. העבודות באמת צבעוניות ויפות. אבל חלק לא קטן מהאטרקציה היה הבית עצמו שאירח את התצוגה, הנוף, והאמן עצמו שהמשיך לעבוד ומשך הרבה קהל נלהב (וגם אני נהניתי וצילמתי). אז הנה – הנוף, הבית, כלי הזכוכית והאמן העמל:
הנוף שבדרך

אמנות הזכוכית

האמן

הבית

תחנה שישית
לא רחוק משם, בבית מרשים למול נוף האוקיינוס, היתה תצוגת ציורים נוספת של אמנית יהודיה חביבה. את הסביבה צילמתי כבר לפני שנכנסנו, אבל הציורים לא דיברו אלי. אז לא צילמתי. טוב, אז הנה הבית והסביבה:

ולסיכום - בילוי אומנותי נחמד, ונחמד להציץ ככה בבתים המטופחים של הסביבה, שלרוב רק רואים אותם מבחוץ. חוצמזה, למדתי שלא כדאי לעכב רשומות כאלה, כי באמת קשה לשחזר את הפרטים. ובמקרה הזה הם חשובים. ויש לי ועד רשומה דומה מאותה התקופה, שגם ממנה אני מתקשה לשחזר את הפרטים. לפחות הצילומים טובים. אבל על זה כבר בנפרד.

איחולים לסופ"ש מהנה ומוצלח לכולנו (כבר בקרוב..)

נ"ב - עיכבתי את פרסום הרשומה ביומיים האחרונים, עקב התקלה בתפוז עם מערכת ה-RSS.
מכיוון שיש לי לפחות 12 מנויי RSS (כולל את עצמי), לא רציתי שהחברים האחרים יפספסו.
אני מניח שפספסתי כמה רשומות שלכם, אז אם כן, אנא שלחו לי רמז.
ואם במקרה קיבלתם הודעת RSS בפרסום הרשומה הזו, אשמח לדעת.
תודה, חברים. ונקווה שהתפוז סופסוף יתבגר. הרי 17 כבר מאחוריו...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)