ושוב חלף חודש מהר מהצפוי, במיוחד בגלל שהיה אתנו אביב שלנו, שחזר לארץ להמשיך את השרות בתותחנים עד לשחרור הקרוב בעוד כ-7 חודשים. לא קלה הפרידה שוב, אבל בפעם הבאה זה כבר יהיה במסגרת חזרה הביתה. ושוב הגיע הזמן לסכם את כל האירועים הקטנים שלא זכו עדיין לאזכור כאן, וכנראה שגם לא יזכו לרשומה עצמאית. מן הסתם, יש גם המון תמונות, אבל הפעם אשאיר את רובן לרשומות נפרדות.
מכוניות
טוב, היינו חייבים לרכוש מכונית לאשתי. אי אפשר להסתדר בסביבה שלנו עם תחבורה ציבורית באופן סביר. עשינו סיבוב בסוכנויות שבסביבה, לבחון כמה אפשרויות. התעניינו בפורד, מאזדה, סובארו, הונדה וניסאן. בררנו על דגמים ועל רמות אבזור שונות. לא הגענו לטויוטה כי התעייפנו מהסיבוב הארוך. אשתי לא ממש מתעניינת, אז סירבה די בתוקף לנסיונות הפיתוי שלי לפרגן לה משהו יותר ממשהו בסיסי. "שיהיה טוב, חסכוני ובעיקר זול" כך הצהירה, אז לא ממש נלחמתי. למה לריב..
בקיצור – חזרנו אחרי כמה ימים ש"ישנו על זה" לבחינה סופית של הונדה סיווק וניסאן סנטרה. הדיל היה טוב משמעותית בניסאן, ואפילו קיבלנו דגם מעט יותר משודרג מהבסיסי. אז תמורת 250$ לחודש לשלוש שנים, וללא כל תשלום נוסף בעת הסגירה, יש לנו אחת לבנה בוהקת, עם מנוע 1.8 ו-130 כ"ס, תיבת הילוכים אוטומטית רציפה. והיא מאוד מרוצה 
הנה היא, מצאה את מקומה בין הלקסוס שלי להונדה שעברה לקרן:
Sky Light
עננת כבר סיפרה פה שהבית החדש שלנו יפה. היא רק לא גילתה לכם שהוא די חשוך. המטבח, פינת האוכל ושניים מחדרי השינה היו ממש חשוכים לאורך היום. אז נכון שאפשר להדליק את האור, אבל זה די מבאס. מזל שיש פתרון פשוט ולא מאוד יקר – פתחים צינוריים בגג שמכניסים את אור השמש פנימה. סוגרים עסקה של 6 יחידות, והחברה באים להתקין. אחד על הגג, עם מסור ויחידות איטום והשני בבית, מנסר בתקרת העץ חורים עגולים לפי המידה. ככה זה נראה פתוח:
כמה שעות אחרי, מרכיבים את הכיפות השקופות שמשמשות כעדשות שמכניסות פנימה את האור, והבית מוצף באור יום יפה. הנה תמונות של לפני ואחרי:
בריאות וכושר
החודש זייפתי קצת עם הדיאטה הצמחונית, בחסות החגים והביקור של אביב. אבל בכ"ז, כמה סלטים צבעוניים נחתו על שלוחני (אחרי דקות ארוכות של חיתוך והכנה):
גם בספורט קצת זייפתי. אבל הצלחתי להוציא את אביב לכמה הליכות בסביבה, וגם לרכיבות אופניים. לא הרבה, אבל מספיק כדי להנות ולהיזכר שאנחנו מאוד אוהבים את זה:
תפוז (זהירות, כתבתי לשחרור קיטור בעקבות השדרוג המיותר של תיבת התגובה שיצר המון תקלות)
אני מכיר לא מעט ארגונים, ולא מעט בעיות בארגונים. אני מתפרנס מזה. כשאני רואה ארגון שמתנהג באופן מאוד לא מקצועי ומוציא תחת ידיו מוצר לא בשל ומלא תקלות, אני מבין שיש שם בעיה מקצועית רצינית. כשאני מבין שארגון כזה חוזר שוב ושוב על אותו דפוס התנהגות לא רציני, אני חושד שהארגון מטומטם – כזה שלא מסוגל להכיר ולהודות ברצינות בטעויות ולא ללמוד מהן.
כי מילא שאיש המקצוע הזוטר עושה שטויות, אבל איפה זה שבודק אותו? ומי המטומטם שמאשר לו את זה ללא בדיקה. ומי המנהל הבכיר שאמור להיות מעליהם, שלא מנער את המערכת ומכניס שיטות ניהול אחראיות ורציניות יותר (ולמרות הכאב, אולי גם שולח את החכם שאישר לחפש לעצמו קריירה אחרת בתחום שהוא אולי מבין בו טוב יותר?).
כי זה מה שקורה פה בתפוז – החודש, עם השדרוג המיותר של תיבת התגובה שצבעו לנו בכתום (אם כבר לשדרג, אז אולי להעיף את הכפילות של הטופס כשפותחים תגובה לתגובה), ובפעם הקודמת כששדרגו (שדרוג מיותר) את מערכת המסרים, ואחריה את הבלוגיה כולה. ומערכת הסלולרי שכל פעם מעלה פיצ`רים שטותיים חדשים בלי לתקן את מה שלא עובד.
כי מאז אותם שני השדרוגים לפני למעלה משנה וחצי, עדיין יש תקלות שלא תוקנו ובעיות שלא טופלו. אבל כאמור, במקום לתקן מה שלא עובד, מוסיפים ומשדרגים את מה שלא נדרש, באופן שלומיאלי פעם אחר פעם.
אה, שכחתי, הם גם לא מיידעים את הגורמים האחרים בתפוז (מיטל ושלומי לא ידעו), ולא פעם משקרים. כי אנחנו זוכרים היטב שבשני השדרוגים הגדולים הקודמים כשביקשנו להחזיר זמנית את ה`שדרוג` לאחור עד לתיקון הליקויים אמרו שלא ניתן, אבל במקרה גילינו שהמערכת הישנה זמינה למשתמשים והסתירו את זה. ביזיון!
ואם אני כבר מקטר, ומוציא את כל הקיטור שהצטבר, אי אפשר לנקות הכל בלי להזכיר את התגובה האוטומטית שלהם במקרים שכאלה – "התקלות אינן קשורות לשינוי שבוצע." זה שאין להם מושג מה קורה ולמה, זה כבר ברור לנו, אבל טוב לדעת שהם ממשיכים וחושבים שגם לנו אין מושג, או שאנחנו טפשים.
Days Late
זוכרים את הרשומה על הפעילות לשיפור האספקות בזמן בחברה שבה אני מייעץ? אם לא, זה כאן וכאן. אז החודש היה לי רגע של נחת – בפעם הראשונה ירד לאפס (!!!) מונה ימי האיחור. ולראשונה נשבר השיא ונקבע על 94% מהאספקות שנשלחות בזמן (זה יותר, אבל כרגע מוצג כך), וזמן הטיפול הממוצע ירד ל-3.3 ימים. רק להזכיר שלפני פחות משנה זה היה 14% ו-14 ימים. נחת!
ואם מישהו תהה מה מרגישים העובדים - כל החברה מחייכים, נלהבים ועובדים פחות קשה ובכיף. מה שמדגים שיעילות אינה כנגד העובדים, אם מיושמת נכון.
ואם מישהו תהה מה מרגישים העובדים - כל החברה מחייכים, נלהבים ועובדים פחות קשה ובכיף. מה שמדגים שיעילות אינה כנגד העובדים, אם מיושמת נכון.
דורון רוזנטל
DR זה לא דוקטור, אלו ראשי התיבות של שמו של עמיתי ללימודים מימי הטכניון, שבעצמו הכריז אז שזה ההקשר היחיד שיכול יהיה להיות לאותיות רבות המשמעות ולשמו שלו. כאמור, בלימודים הוא לא הצטיין, אבל הוא היה חבר חביב עד מאוד, עם הומור וחן. לא מעט דקות של צחוק פרוע (כזה שעושה כאב ראש) זכורות לי ממנו. נזכרתי בו לפני מספר ימים, כשקיבלתי מסר בפייסבוק מחבר נוסף שלנו מאותם ימים רחוקים. שם גילה לי שדורון נפטר באופן מפתיע. רק בן 52. לא הייתי איתו בקשר מאז, אבל ההודעה השרתה על שנינו בבית עצב ניכר, שכן גם אשתי הכירה אותו עוד מימי הצבא. בהחלט צעיר מדי.
יהי זכרו ברוך!
איחולים לחודש מאי מוצלח ומהנה אף יותר
וללא בשורות רעות
וללא בשורות רעות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)