תרומה

בסיור בוקר ברצפת הייצור של מפעל ידוע, בו עבדתי עוד בהיותי בארץ, באותו תחום של ייעוץ בו אני עובד היום, ניגש אלינו אחד העובדים וסיפר סיפור עצוב על אח של עמיתו. האח חלה באיזו מחלה (לא זוכר כעת במה), ונזקק לתרומות כדי לגייס את הכסף לטיפול יקר בארה"ב.

אני לא איש צוות המפעל, ואת האח המדובר הכרתי רק באופן רופף. עם כל הצער על מצבו, לא ממש חשתי בצורך להתגייס כולי לעניין. אבל בכ"ז, בלי כלום זה לא נעים, אז שלפתי שטר של 50 ש"ח כתרומה צנועה מצידי למאמץ המפעלי המשולב.

התעניינתי איך הולך עם ההתרמות באופן כללי, ובתשובה כנה הוא גילה לי שלרבים קשה. הם נותנים 20-30 ש"ח. כמה, יותר קרובים או יותר בכירים גילו נדיבות של ממש ותרמו כ-100-200 ש"ח. אבל כצפוי ולמרבה הצער,  זה לא מתקרב אפילו לסכום שהחולה זקוק לו.

שאלתי את הבחור אם ניסו לגייס את ההנהלה, והוא הופתע בכלל מהמחשבה על הכיוון הזה. למה שיתגייסו לעניין שכזה בכלל?! הבעיה היתה ברורה לי. מאוד קשה לגייס אנשים לתרום כסף. הרי כמה פעמים שלפתם אתם את הארנק לתרומה כבדה, נניח כזו שמעל 200 ש"ח, עבור משהו שאינו קרוב אליכם קירבה של ממש? במקרה שלנו, גם אם כל העובדים יתרמו סכום שכזה (מה שבכלל לא סביר), זה לא יגרד את הצורך. וגם לא קל לבקש את זה מההנהלה. הרי לא מדובר בעובד, ופריצת גבולות בהיבט הזה עלולה להפחיד את ההנהלה. הרי אפילו אם ההנהלה תתגייס לתרום משהו, זה לא יכול להיות סכום מספיק.

התגבש לי אז רעיון שיעקוף בקלות את שתי המגבלות, ובכ"ז יצליח לגייס סכום גבוה – גם מהעובדים וגם מהנהלת המפעל. ביקשתי רשות להציע להנהלה רעיון בשמם, וכך עשיתי. מה שהצעתי להנהלה היה פשוט – לכל עובד יש ימי חופשה צבורים. אתם הרי מכירים את זה – זו מין צבירה שלרוב קשה לממש אותה במלואה. אז מה שהצעתי היה שעובדים יתרמו ימי חופשה לטובת המבצע. ההנהלה תפדה בתשלום את ימי החופשה האלה ואת הסכום תעביר לעובד כתרומה למבצע הזה.

היוזמה זכתה להצלחה גדולה. עובדים תרמו יום, יומיים, ואף יותר (לעובדים ותיקים). כל יום כזה שווה יותר מ-100 ש"ח, אפילו בשערי שכר נמוכים. לעובדים קל לתרום את הדבר הלא ברור הזה של יום מבנק הימים (שממילא כבר מכוסה באותו חודש בצבירה רגילה).

וגם להנהלה, מלבד קושי קטן על תזרים המזומנים החודשי, זה לא באמת השפיע. וגם לא קובע סטנדרטים של תרומה מתחייבת למקרים נוספים דומים (שלא ברור כמה כאלה יצוצו בהמשך, למרבה הצער).

ובסיפור הזה נזכרתי השבוע, במסגרת פעילות בתחום כ"א, כשנושא התרומות והשתתפות החברה עלה בדיון. יש פתרונות יצירתיים שיכולים להתקבל בקלות ולסייע לכל הצדדים. אז אם אתם נתקלים במקרה דומה (ובארץ, למרבה הצער יש הרבה מקרי צורך כאלה, וטוב שיש גם הרבה נכונות להתגייס), נסו לזכור את הרעיון הפשוט הזה.

להתראות, חברים!
ושלא נזדקק..