ביום ראשון של תחילת החודש, אני מקבל הצעה מגל: "מתחשק לך ספונטאנית לצאת לטיול צילום קצר?" ברור שמתחשק, אז בלי היסוס, תוך כמה דקות כבר הייתי בנסיעה לכיוונו. שלום קצר, סיבוב מתחייב להתרשמות מהגינה ומצבה העונה, ויוצאים לכיוון שגל לוקח (ואני שותק ומצפה להפתעה).
טוב, לא הפתעה גדולה מדי, כי כבר כמה זמן שגל זומם לקחת אותי לפארק השני בגודלו ברחבי לוס אנג'לס (ויש הרבה) – Elysian Park. הפארק הוותיק ממוקם מזרחית לדאונטאון, בין שתי אוטוסטרדות גדולות – ה-5 וה-101 (למי שמכיר), ומכיל כמה וכמה מתחמים חביבים (כולל איצטדיון קבוצת הבייסבול של העיר - הדודג'רס, ואפילו שכונת מגורים שאיכשהו ממוקמת שם), צמחיה מגוונת, ונוף נאה לכל הכיוונים. הוא גם הפארק הוותיק ביותר בעיר, וקיים משנת 1886 (מפה פה).
לפארק צורה כללית של האות רי"ש, כששתי זרועות הפארק חובקות את המתחם הענק של האיצטדיון ומגרשי החניה העצומים שלו. את הסיור התחלנו ברגל של הרי"ש, עולים בעליה מהפינה הדרומית מזרחית. ושם גם עומצרים לתצפית (וצילומים מתבקשים), על נהר לוס אנג'לס והגשרים שעליו, ועל הסביבה כולה:
ממשיכים, ונתקלים באטרקציה תמוהה – חבורות של 2-5 אנשים, עם עגלות עמוסות ותרמילים משונים, מלאים בציוד בלתי ברור. פריסבי, כך הסתבר לנו. המקום הוא המרכז האיזורי לספורט הרשמי של הפריסבי (שלא ידעתי שקיים בכלל, כי חשבתי שזה רק משחק מסירות עם חבר או עם הכלב הנאמן). הסתבר שזו גירסה שגומה לגולף – יש מסלול ובו תחנות. כל תחנה יש נקודת התחלה ונקודה בסוף, בה יש מוצב מין סל ייעודי. מה שצריכים החברים זה להתקדם מקו הפתיחה על להכנסת הפריסבי לסל הזה במינימום זריקות. קישור כאן, למי שמעוניין בפרטים. כמובן שגם שם צילמנו קצת. נראה נחמד, הספורט הזה:
המשכנו ועצרנו בעוד נקודת תצפית, הפעם לכיוון מזרח. השמים המעוננים הוסיפו למראה נופך דרמטי. אז כמובן שצילמנו:
המשכנו הלאה, לפינה הצפונית מזרחית. השמים קדרו למדי, אבל לא נרתענו, וגם שם צילמנו שדרת דקלים מרשימה, אקליפטוס נאה עם פרחים ופירות, את האוטוסטרדה הגדולה של ה-5 והנוף סביב:
ממשיכים לתחנה האחרונה – הקצה של הרי"ש, בפינה המערבית. חשנו סימנים קלילים של מה שנקרא "הקדמה לגשם", אבל לא נרתענו מלצאת ולצלם את הנוף המרשים של דאונטאון לוס אנג'לס והסביבה, כשמעליהם שכבה מרשימה של עננים כבדים. מראה דרמטי ביותר:
גשם לא ממש הגיע, אז צילמנו עוד קצת בסביבה – עצים בפריחה ורודה ונאה (לא מזהה, בוהיניה וורודה, ותודה לצביה על הזיהוי), פירות של עצי הדולב התלויים כמחרוזות עגילים כדוריים, האיצטדיון הגדול ומגרשי החניה האינסופיים שלו, חבורה חביבה של צעירים מלהטים בחישוקי הולה-הופ, וגם ציפור אחת בודדה:
למרות הבצורת, שמעט הטיפות שירדו שם לא הצליחו ממש לשבור, ולמרות מיעוט הגוונים הירוקים, היה ממש כיף של סיור. בהמשך היתה עוד עצירה קטנה, אבל עליה כבר בהזדמנות אחרת. תודה לגל על היוזמה והכיף ביחד (כרגיל).
סופ"ש מהנה לכולנו, והפעם - סופסוף גשם אמיתי (שלא היה מאז אמצע דצמבר)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)