אביב שלי,
לפני יותר מ-3 שנים החלטת להישאר בארץ אחרי ביקור של כולנו, ולהתגייס. יכולת לבחור אחרת, יכולת לחזור איתנו לארה"ב, ללמוד, להיות היום עם תואר ותחילה של קריירה (מזהירה, כמובן). אבל בחרת בדרך הפחות קלה של גיוס לחיל קרבי.
לא קלה כזו בחירה, כשמדובר על להיות חייל בודד (בערך, כי בכ"ז יש משפחה מסביב לתמיכה ועזרה), אבל בכ"ז – לגור לבד, לדאוג לכביסה, אוכל, סידורים וכל מה שקשור בזה. כמה חודשים אחרי הגיוס, בגמר הטירונות, כתבתי לך מכתב. מכתב שהועבר אליך ממני במקום חיבוק אוהב של אחרי המסע. מכתב שבו כתבתי לך כמה אני אוהב, מתגעגע ובעיקר גאה – גאה על מה שאלה, על מי שאתה, על הנחישות שלך והרצינות שלך. מכתב שכתבתי כשהגוש בגרון מעיק והעיניים לחות מגעגועים, התרגשות וגם דאגה.
והנה עברו 3 שנים מתאריך הגיוס, וגם הפרק הזה נגמר, וכמה טוב שאתה חוזר אלינו. אז כאמור, אני כותב שוב. בינתיים כמובן שהתראינו כמה פעמים, ואיכשהו התרגלנו. היינו מדברים טלפונית, ומבינים שאין מה לדאוג (גם אם היתה סיבה שעליה לא ידענו). אני כותב ויודע שבעוד כמה שעות אאסוף אותך מנמל התעופה. ההתרגשות ברורה, הדאגה סופסוף יורדת, אבל הגאווה גואה.
אביב, הייתי גאה בך בתחילה אבל היום עוד הרבה יותר. כי אפשר לעשות שירות, אבל אפשר להשתדל יותר. וזה מה שעשית. התעקשת והתאמצת לצאת לקורס מפקדים, וכך היה. לא נרתעת מהמאמץ. אחרי הקורס ההוא שובצת בתפקיד מפנק מבחינת תנאי שירות, וגם אותו עשית באופן מכובד וברצינות ראוייה. אבל זה לא הספיק לך. רצית לעשות יותר, ונלחמת בכל מי שהיה צריך כדי לשכנע שיתנו לך תפקיד של מ"כ טירונים. תפקיד שכה רצית כבר בהתחלה, ומסיבות שאינן תלויות בך לא יכולת לקבל. ואכן, הצלחת לשכנע את מי שהיה צריך, וקיבלת את התפקיד. מבחינת תנאי השירות זו היתה נפילה קשה. שבתות, לילות ללא שינה, הרבה שבועות של לחץ ועבודה מתמשכת וקשה. אני לא בטוח שאני הייתי בוחר בבחירה הזו, אבל גאה בך שכך עשית. מאוד מאוד גאה (אמרתי גאה?).
ואת כל זה עשית ברצינות, זכית בהערכה ופירגון אפילו של הטירונים שעליהם היית אחראי, ואפילו הצלחת להנות מהבלגן הזה, יחסית למה שניתן. בנוסף, כצפוי, גילית רגישות, אנושיות ומסירות ראוייה לשבח. זה מעיד הרבה עליך, בדיוק את הדברים שאני שמח לראות בך. לא היה קל לי עם המהלך הזה שלך מההתחלה, אבל בכלל לא מצטער בשבילך שכך בחרת, ושמח שכך נהגת.
ועכשיו אתה חוזר אלינו, להתחיל את החיים האמיתיים. לימודים, עבודה וכל מה שקשור בזה. נכון, אתה מתחיל מאוחר יותר ממה שעושים בני גילך כאן בארה"ב, אבל מתחיל עם ניסיון עשיר. נסיון של תפקידים קשים, של אחריות, של יכולת לדבוק בתפקיד לאורך זמן, ושל היכרות עם יכולותיך. נסיון לא מבוטל לחיים שבטח יתרום לך הרבה בהמשך.
לא קל לעזוב את כל החברים, את הסביבה הקרובה, את מה שמוכר ואהוב. לא קל לעשות זאת פעם נוספת, בתקופת חיים קצרה. אבל זה מה שעובר עליך עכשיו. ואני מבין, ומחבק, ויודע שתדע להפיק מכך את הטוב, ולהצליח להנות מכל העולמות. כי בימינו זה אפשרי.
ברור שאני מאחל לך את כל הטוב שבעולם, את ההצלחה, את האושר ואת הסיפוק שאתה מאחל לעצמך. ואני אהיה לצידך, לעודד, לתמוך ולסייע. וגם לשאוב הנאה ונחת ממך.
חיבוק חם, ילד אהוב שלי, בפתחם של החיים האמיתיים
אוהב מאוד
אבא עופר
אוהב מאוד
אבא עופר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)